החלטה בתיק עמ"ת 5577-04-12

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו, בארבעה אישומים, עבירות של איומים, תקיפת בת זוג, פגיעה בפרטיות והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו.

על פי עובדות כתב האישום העורר והמתלוננת נשואים ולהם שלוש בנות.

המתלוננת חפצה להתגרש מהעורר. העורר חשד במתלוננת כי היא בוגדת בו. במועד הרלוונטי לכתב האישום ועובר לו התגוררה המתלוננת בבית אמה בראשל"צ.

על פי הנטען באישום הראשון ביום 23.11.11 הגיעה המתלוננת לבית אחות העורר אתי דאבוש (להלן: " אתי" ) על מנת לבקרה.

העורר קפץ מעבר לחומת הבית של אתי ונכנס דרך התריסים אל הבית. מיד ובסמוך אמר העורר למתלוננת " אמרתי לך שהיום אני אעשה לזה סוף".

בהמשך אמר העורר למתלוננת " לא משנה מה יקרה ומי יתערב בסיפור והיום אני לא אתן לא לוותר, אני אעשה לך סוף, אני מוכן לשבת בכלא, או שאת חוזרת הביתה לאמא שלך או שאני אשב עליך מאסר עולם, לא משנה מה יעשו אני הורג אותך היום".

בהמשך לאמור, נכנס העורר למטבח, נטל סכין שהיתה על השיש והסליקה מאחורי גבו.

במהלך חילופי הדברים בין העורר למתלוננת חזר העורר מספר פעמים נוספות ואיים כי ירצח אותה ובהמשך הוציא את הסכין שהסליק מאחורי גבו, קפץ לכיוונה של המתלוננת קירב את הסכין לצווארה, חברתה של המתלוננת שהיתה אף היא נוכחת בדירה נעמדה ביניהם.

בהמשך ניגש העורר למתלוננת אחז בצווארה בשתי ידיו וחנק אותה. אתי צעקה לנאשם שיעזוב אותה והנאשם שיחרר ידיו לצווארה של המתלוננת ואמר לה " היום אני ארצח אותך".

על פי הנטען באישום השני כחודש עובר למועד באישום הראשון, במספר רב של הזדמנויות חיכה העורר למתלוננת מתחת לביתה של אמה ובמספר רב של הזדמנויות הוא התקשר אליה כאשר בין יתר השיחות אמר לה שתחזור הביתה שאם לא כן ירצח אותה.

על פי הנטען באישום השלישי במהלך חודש עובר למועד באישום הראשון במספר רב של הזדמנויות התקשר העורר לטלפון של אמה של המתלוננת ובין יתר הדברים אמר לה " זונה שרמוטה" וכן " את תשלמי".

על פי הנטען באישום הרביעי ביום 28.11.11 התקשר שוטר אל העורר והודיע לו כי עליו להגיע לתחנת המשטרה לצורך חקירה. בתגובה אמר לו העורר כי הוא נמצא בדרום,  בעבודה ולא יהרוס את החיים שלו בגלל אישה מטומטמת ולא התייצב לחקירה.

בתאריך 29.11.11 התקשרה שוטרת לעורר והודיעה לו שיגיע מיד לתחנת המשטרה ובתגובה אמר לה העורר כי יגיע ביום א' וניתק את השיחה.

בתאריך 15.12.11 התקשר העורר אל תחנת המשטרה ושוחח עם שוטרת, במהלך השיחה ביקשה ממנו השוטרת להגיע לתחנת המשטרה והעורר השיב לה כי אינו מתכוון להגיע בכל מקרה ו" תמשיכי לחפש אותי".

בבית משפט קמא (כב' השופטת שרית זמיר)  לא חלק ב"כ העורר על קיומן של ראיות לכאורה שכללו את עדות המתלוננת, עדות בנה ודוחות פעולה של שוטרים אך טען לכרסום ממשי בתשתית הראייתית במיוחד בכל הנוגע לעובדות האישום הראשון שהוא האישום החמור המבסס את עילת המעצר בעניינו של העורר.

לטענת ב"כ העורר כתב האישום רובו ככולו מבוסס על עדות המתלוננת שלא רק שאינה נתמכת בעדות עדי הראייה לאירועים אלא שהמתלוננת עצמה ביקשה לחזור בה מן התלונה ומסרה באופן מפורש כי כל אשר העידה ועליו בוסס כתב האישום, בשקר יסודו ואין בו שמץ של אמת.

לדברי המתלוננת, היא כעסה על בעלה, העורר בשל העובדה כי הוציאה מביתם המשותף יחד עם שלושת בנותיה הקטינות ולא סיפק צרכיה הכלכליים וביקשה לנקום בו בדרך של הגשת תלונה תוך שהיא מודעת כי עברו הפלילי בעבירות דומות, יביא למעצרו. המתלוננת נחקרה תחת אזהרה בחשד למסירת עדות כוזבת אך היא שבה והדגישה כי העורר לא תקף אותה ולא איים עליה והיא אינה יראה מפניו.

עוד מדגיש ב"כ העורר כי לא רק שהמתלוננת חזרה בה מתלונתה, גם עדויות עדי הראייה שהיו עדים לחלק מהאירועים ובעיקר הארוע נשוא האישום הראשון, תומכים דווקא בגרסת העורר לפיה בין השניים התעורר ויכוח מילולי קשה שלא לווה באלימות מכל מין וסוג שהוא.

ב"כ העורר אף הצביע על מחדלי חקירה הבאים לידי ביטוי בכך שעדי ראייה או שמיעה לאירוע הראשון שפרטיהם נמסרו למשטרה על ידי המתלוננת לא נחקרו וגרסתם לא נגבתה. עוד הוא הצביע על דברי המתלוננת לפיהם שהותה במעון לנשים מוכות זמן קצר טרם מעצרו של העורר, נבע ממצוקת דיור ולא מתחושת פחד או אלימות שחוותה מצד העורר והיחידה החוקרת לא טרחה לקבל דיווח ממשרדי הרווחה על מנת לאמת או לשלול את גרסתה.