1. לפניי ערר על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רובין, סגן נשיאה) מיום 21.7.2013. בהחלטה זו, הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירות של חברות בארגון טרוריסטי, לפי הפקודה למניעת טרור; וכן שירות להתאחדות בלתי מותרת, עבירה לפי תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945. כתב האישום הוגש גם נגד נאשם נוסף - שאף לגביו נקבע שהוא יישאר במעצר עד לתום ההליכים - אולם עניינו אינו עומד לפניי.
2. האישומים הרלבנטיים לעורר, לפי כתב האישום, היו שהעורר תומך בארגון החמאס וחבר בו, לאחר שחלק מבני משפחתו ריצו מאסר בגין פעילות בארגון ובכלל זה העורר עצמו (אישום 2). עוד נטען בכתב האישום, שבתחילת שנת 2009 בזמן מבצע עופרת יצוקה, השתתף העורר בתהלוכה להזדהות עם תושבי עזה כאשר במהלך התהלוכה הונפו דגלי חמאס והעורר קרא קריאות "אללה הוא אכבר" (אישום 3). עוד נטען בכתב האישום, שבמהלך השנים 2011-2010 העביר העורר קורס ללימודי קוראן לצעירים במסגד וכן שיחות על התמודדות עם חקירות ועל נשיאת מאסר ועל תנועת האחים המוסלמים. עוד נטען, שהעורר הוביל את משתתפי הקורס לביקור חברי פרלמנט מטעם חמאס שהתבצרו בבנין הצלב האדום וקיים עימם ארוחת שבירת צום (אישום 4). באישום 7 לכתב האישום, נטען שהעורר השתתף בתהלוכה בצור-באחר במהלך שנת 2012 - תהלוכה שבה הונפו דגלי חמאס ושלטי חמאס. באישום השמיני נטען שבשלהי מבצע עמוד ענן בסוף 2012 השתתף העורר בתהלוכה שבמהלכה הנאשם האחר הביע תמיכה בתושבי עזה תוך שהוא מזכיר את תנועת החמאס. לבסוף, במסגרת האישום התשיעי, נטען שבמהלך שביתת האסירים מספר חודשים עובר להגשת כתב האישום, השתתף העורר בתהלוכה שבמלכה הונפו שלטים עם שמות האסירים ושלטי הזדהות עם שביתתם.
3. בית משפט קמא מצא שקיימות ראיות לכאורה נגד העורר בכל הקשור לסעיף 2 לכתב האישום (ההשתייכות לחמאס). בכל הקשור לסעיף 3 לכתב האישום, שעניינו האירוע במהלך מבצע עופרת יצוקה, נמצא שלא הונחה תשתית ראייתית לכאורית בשל קושי במועדים שצוינו בהודעת המפליל המרכזי נגד העורר והנאשם האחר (חליל עמירה). נמצאה על ידי בית משפט קמא תשתית ראייתית מספקת באישום מס' 4 שעניינו העברת קורס ללימודי הקוראן וכן הביקור במשרדי הצלב האדום. אשר לסעיף 7 לכתב האישום, שעניינו התהלוכה במהלך שנת 2012, נמצא על ידי בית משפט קמא שקיימות ראיות לכאורה להוכחתו. אשר לסעיף 9 לכתב האישום, שעניינו התהלוכה במהלך שביתת האסירים, נקבע שיש ראיות לכאורה להוכחת הנטען בו לגבי הנאשם האחר אולם אין בו ראיות לכאורה לגבי העורר עצמו. לבסוף, בנוגע לאישום מס' 8, שעניינו התהלוכה בשלהי מבצע עמוד ענן, מצא בית משפט קמא שקיימות ראיות לכאורה להוכחתו - אם כי בהחלטה יש התייחסות בעיקר לנאשם האחר בעניין זה.
4. נוכח קביעות בית משפט קמא על אודות ראיות לכאורה; וכן עילת המעצר הסטטוטורית בעבירות הבטחון כמו גם העובדה שהעורר ריצה בעבר תקופות מאסר ממושכות בגין התארגנות בלתי חוקית; ובהעדר מקום לתת אמון לצורך שחרור בערובה והנזק האפשרי לבטחון המדינה - לא מצא בית משפט קמא מקום לשקול חלופה או להזמין תסקיר משירות המבחן; והוא הורה על מעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו.
5. בערר לפני בית משפט זה, נטען ששגה בית משפט קמא בקביעותיו בענין התקיימות ראיות לכאורה באישומים הרלבנטיים לעורר. בכל הקשור למפליל העיקרי, מר עמירה, הרי שהוא היה כבן 14 שנה בזמן הרלבנטי. הוא היה שותף לעבירות ולכן היה הכרח בתוספת ראייתית של חיזוק לדבריו. מעבר לכך, נטען שיש לתת משמעות ממשית לקושי שהתגלה בענין אישום מס' 3 - קושי שהוביל את בית משפט קמא לקביעה שאין ראיות לכאורה באישום זה ואף לנכונות של המאשימה לתקן את כתב האישום בענין זה. עוד נטען, שגם הדברים האחרים שצוינו ביחס לעורר בהודעות השונות - אין בהם משום עבירה. המכלול האמור לעיל, צריך היה להביא לעמדת העורר לשחרורו לאלתר; ולכל הפחות להביא למסקנה שקיימת חולשה בחומר הראיות כדי הצורך בבחינת חלופת מעצר.
6. לאחר שעיינתי במכלול החומר שהונח לעיוני ובטענות ב"כ הצדדים שטענו בהרחבה בדיון שהתקיים לפניי, מסקנתי היא שיש לקבל את הערר בחלקו במובן זה שעל אף קיומן של ראיות לכאורה נגד העורר לפחות בחלק מן האישומים, קיימת בהן חולשה מסויימת; ובהצטרף נתון זה לאופי האישומים נגד העורר - היה מקום בנסיבות המקרה לשקול חלופת מעצר בעניינו של העורר והדיון מושב אפוא לבית משפט קמא על מנת שיבחן באופן פרטני, ובמידת הצורך על יסוד תסקיר שירות המבחן, את האפשרות להסתפק בחלופת מעצר חלף מעצר ממש. אסביר:
7. בכל הקשור להשתייכות העורר לארגון החמאס, בהתאם לסעיף 2 לכתב האישום, הרי שלפי החומר שלפניי ענין זה נתמך בהודעת חליל עמירה מיום 7.6.2013 לפיה ידוע לו שהעורר הוא איש חמאס. הדבר עלה גם מהודעת איוב עפאנה מיום 14.5.2013 שורות 79-78. ב"כ העורר בטיעוניו לא טען לענין זה באופן מפורש מעבר לכך ויש אפוא ראיה לכאורה בענין זה. על כך ניתן גם להוסיף, שבכל הקשור בקורסי הקוראן שלפי כתב האישום העביר העורר כמו גם הביקור בבנין הצלב האדום, קיימת הודעתו של חליל עמירה מיום 2.6.2013. סוגיית הקורס ללימודי הקוראן מצאה ביטוי גם בהודעה נוספת (הודעת דאוד בכיראת מיום 28.5.2013 שורות 114-111). כל זאת, בהתייחס לאישום הרביעי יש בכך ראיה לכאורה. גם הדברים האמורים באישום השביעי, בענין ההשתתפות של העורר בתהלוכה משנת 2012 עם שחרור האסיר עוויס חמאדה, מוצאת ביטוי ישיר בהודעת חליל עמירה מיום 31.5.2013 שורות 134-123. על כך ניתן להוסיף כי באופן כללי, הוזכר העורר כמי שהשתתף בתהלוכות של החמאס במספר הקשרים - ובעיקר בהודעת חליל עמירה מיום 2.6.2013. ועל כך יש עוד להוסיף, שהעורר עצמו הכחיש כל מעורבות בענין ואף הכחיש את הטענה שלפיה הוא מלמד שיעורי קוראן (ראו הודעתו מיום 4.7.2013 שורות 103-94). ועוד נוסיף, שאכן הפללת העורר נתמכת גם בהודעתו של איוב עפאנה מיום 14.5.2013 שורות 79-78 ולפיהן העורר הוא פעיל חמאס והשתתף בתהלוכות חמאס בימי המלחמה על עזה ועל האסירים. הנה כי כן, אין מקום לקבל את טענת העורר שלפיה אין כל תשתית ראייתית בעניינו. קיימות ראיות לכאורה בוודאי בכל הקשור לאישומים 2, 4 ו-7 לכתב האישום. נכון הדבר, שבפי העורר טענות בענין מהימנותו של המפליל עמירה. אולם סוגיה זו כשלעצמה, תתברר במשפט העיקרי ואין מקומה במסגרת הליכי המעצר ככאלה.
8. ציינו עם זאת כבר לעיל, וכעת הגיעה העת לפרט, שקיימות חולשות ראייתיות בכל הקשור לחומר הראיות. חולשות אלה אינן מובילות למסקנה שאין ראיות לכאורה בהליך זה; אלא למסקנה - ולא בלי היסוס - שלפיה יש מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו של העורר. בענין זה אציין תחילה, שהגם ששאלת מהימנותו של עמירה אינה עומדת להכרעה בעת הזו, לא ניתן להתעלם כליל מן הנסיבות שהובילו את בית משפט קמא למסקנה שלפיה אין ראיות לכאורה באישום השלישי. כך הדבר, בשל אי התאמה בין גרסת עמירה לבין היות העורר כלוא באותה העת. גם אם אקבל את עמדת ב"כ המשיב לפיה אין לייחס לענין זה חשיבות רבה שכן מדובר בבלבול, הרי שעדיין המשמעות היא שהאמור בהודעה לכל הפחות היה לא מדוייק ולא נטען לפניי שקיימות ראיות לכאורה באישום זה מטעם המאשימה; והוסף עוד, שנשקלות המשמעויות של ענין זה (עמ' 7 שורה 26). ענין זה מחליש אפוא במידת מה את גרסתו של חליל עמירה גם ביחס לאישומים האחרים.
9. בנוסף, לא היה לפניי חולק על כך שאותו חליל עמירה, שהוא המפליל העיקרי בעניינו של העורר, הוא שותף לעבירה וכי נדרשת תוספת ראייתית של חיזוק להודעותיו. אלא שכעולה מעמדת המאשימה לפניי, אין חיזוקים לגבי מעורבותו הישירה של העורר באירועים השונים, למעט אישום מס' 8. החיזוקים שנטען שקיימים, הם לגבי קיום התהלוכות עצמן. גם אם אניח שיש בכך כדי להוות חיזוק להודעות המפליל עמירה, הרי שיש משמעות לכך שגרסאות עמירה ביחס להשתתפות
העורר עצמו בהפגנות לא מצאו חיזוק והדבר מצטרף גם לחולשה הנובעת מאי הדיוק ביחס לאישום מס' 3, כמפורט לעיל.
10. על האמור לעיל יש להוסיף, שבכל הקשור לאישומים השמיני והתשיעי קיימת גם כן חולשה ראייתית בענין התשתית הלכאורית בעניינו של העורר. הודעת איוב עפאנה מיום 14.5.2013 ציינה אמנם את העורר כמי שהשתתף ב"תהלוכות חמאס בימי המלחמה על עזה ועל האסירים" (סעיפים 79-78). עם זאת, יש אי בהירות בענין המועדים המדוייקים של ענין זה כפי שציין גם בית משפט קמא בסעיף 12.א להחלטתו. זאת, בכל הקשור לאישום מס' 8. אשר לאישום מס' 9, הרי שבית משפט קמא קבע שאין ראיות לכאורה נגד העורר עצמו. ההתייחסות לעורר, בהודעות שנסקרו, מצויה בעיקר בהודעת חליל עמירה מיום 31.5.2013 בשורה 89 ואילך. במובן זה, נראה שקיימת תשתית לכאורית בענין השתתפותו של העורר באותה תהלוכה שבה הובעה ההזדהות עם האסירים. עם זאת, יש לציין שההודעות האחרות שהובאו על ידי בית משפט קמא ונטענו על ידי המאשימה בענין זה, וכחיזוק להודעת חליל עמירה, לא התייחסו ישירות לעורר. המשמעות היא שגם כשיש ראיות לכאורה באישום מס' 9 - וכך עולה מן האמור לעיל - קיימת גם בהן חולשה.
11. על כל האמור לעיל יש להוסיף, שאופי המעשים המיוחס לעורר, הגם שמקים הוא עילת מעצר סטטוטורית, עדיין מצריך הוא הבחנה בין מדרגים שונים. זאת, אפילו במסגרת החומרה שיש לייחס לעבירות לכאורה של חברות בארגון טרור ושירות להתאחדות בלתי מותרת. אין חולק לפניי על כך שמדובר בפעילות "אזרחית" ולא בפעילות "צבאית" (עמ' 9 שורה 21 לפרוטוקול). בטיעון לפני בית משפט קמא, מטעם המאשימה, צוין גם בהקשר זה, שמדובר בפעילות אזרחית "שאינה ברף הגבוה של החומרה" (עמ' 9 שורות 2-1). ועוד נטען שם על ידי ב"כ המאשימה, שקיימים מדרגים משמעותיים יותר של פעילות "אזרחית" בעייתית - פעילות כלכלית של העברת כספים ולאחר מכן מעבר לפעילות "צבאית" ממש. מבלי לגרוע כאמור מחומרת המעשים המיוחסים לעורר, מדובר במעורבות שעיקרה מתן שיעורי דת תוך התייחסות למאסרו והביקור במשרדי הצלב האדום; כמו גם השתתפות בתהלוכות. ניתן לומר, שמעשים מעין אלה, אינם מצויים על המדרג הגבוה של הפעילות ונתון זה צריך לפי הפסיקה להילקח בחשבון במסגרת התאמת נסיבות המקרה לאפשרות של שקילת חלופת מעצר (ראו בש"פ 9577/11
זלום נ' מדינת ישראל (9.1.2012); בש"פ 392/12
עליאן נ' מדינת ישראל (26.1.2012)). כך, למשל, העובדה שלא מיוחסת לעורר פעילות בדרג בכיר בארגון (בש"פ 3369/13
מדינת ישראל נ' פלוני (3.6.2013)). לא מדובר בפעילות בעלת מאפיין אינטנסיבי (בש"פ 4103/13
מדינת ישראל נ' ז'גייר (17.6.2013)).
12. הנה כי כן, אף בהתקיים ראיות לכאורה - על חולשתן המסוימת בנסיבות מקרה זה; כמו גם עילת מעצר שלא היתה שנויה במחלוקת, נסיבות הענין הכוללת הן כאלו שבהן ראוי היה לבחון באופן פרטני קיומה של חלופת מעצר בעניינו של העורר. לא נעלמה מעיניי העובדה שלפיה העורר הורשע בעבר בהזדמנויות נפרדות בחברות בהתאחדות בלתי חוקית ומתן שירות להתאחדות בלתי חוקית והוא נדון בגין כך במצטבר לעונש של 5 שנות מאסר. ענין זה בוודאי שאין הוא מקל על עניינו של העורר בנסיבות המקרה (וראו בש"פ 4309/12
ג'ועבה נ' מדינת ישראל (7.6.2012); ודוקו בש"פ 392/12
עליאן נ' מדינת ישראל (26.1.2012)). חרף זאת, ונוכח הקשיים הראייתיים שפורטו לעיל, כמו גם אופי הפעילות שמיוחס לעורר, היה מקום לבחון בנסיבות המקרה חלופת מעצר פרטנית תוך בחינה גם של התאמת חלופה מעין זו לאיון המסוכנות הספציפית העולה מן העורר.
13. הערר מתקבל אפוא במובן זה, שאני מורה על החזרת הדיון לבית משפט קמא על מנת שיבחן ענין זה של חלופת מעצר ספציפית, על יסוד תסקיר של שירות המבחן, ויקבל החלטה סופית בענין מעצרו של העורר או שחרורו בתנאים. עד להחלטה אחרת ייוותר העורר במעצר.
חומר החקירה מושב לב"כ המשיב במעמד שימוע ההחלטה.
ניתנה היום, כ"ג אב תשע"ג, 30 יולי 2013, במעמד הצדדים.