1. לפני ערר המדינה על החלטת בימ"ש השלום בראשל"צ (כב' השופט מזרחי) מיום 14/4/13. בהחלטה הורה ביהמ"ש על שחרור המשיב בתנאים ובכללם שהייה במסגרת ל"מוסד גמילה ויקטוריה" בבת ים ובערבות מר יחזקאל בן זימרה בסך 10,000 ש"ח, אשר תפקידו ללוות את המשיב ל"מוסד גמילה ויקטוריה".
בהחלטה התבקש מוסד ויקטורה להודיע לביהמ"ש ולמאשימה על כל הפרה של כללי השחרור ועל עזיבת המשיב את המוסד ללא אישור.
2. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות איומים ותקיפה בשלושה אישומים. נטען בכתב האישום כי ביום 24/3/13, בשעה שהיה המשיב תחת השפעת אלכוהול, דרש מאמו כסף לקנות סגריות ואלכוהול ומשסרבה גידף אותה וצעק והאם הזמינה משטרה ובהמשך חזר על פי הנטען המשיב לבית ואמר למתלונן "איזו אמא אני ארצח אותה על זה שהזמינה משטרה".
נטען בנוסף באישום השני, שבהמשך הדברים הגיעה המתלוננת(גרושת המשיב) לבית עם בן זוגה והמשיב דרש מבן הזוג לעזוב והוא עזב, אז שאלה המתלוננת את המשיב למעשיו והוא אמר לה "אני ארצח אותך וגם את תלכי מפה, אני אסלק אותך". גם זאת עשה המשיב לפי הנטען בעודו תחת השפעת אלכוהול.
באישום השלישי נטען, שחודש לאחר מועד האישום הראשון בבית על רקע סירוב המתלוננים לדרישת המשיב שיתנו לו כסף לסגריות ולאלכוהול, השליך צעצוע פלסטיק למתלונן אשר פגע בראשו ובנוסף התקרב אל המתלונן והיכה בו במכת אגרוף במצח ובכך תקף אותו.
3. כתב האישום הוגש ביום 27/3/13 ובנוסף הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. בבקשה נטען על ידי המדינה שהמשיב מטופל בשל בעיה נפשית ונוטל תרופות ונטען בנוסף כי מהודעות בני המשפחה עולה שבחודש שלפני הגשת כתב האישום יש התדרדרות בהתנהגותו ולפיכך ביקשה המאשימה להורות על שליחת המשיב לקבלת חוו"ד פסיכיאטרית לבחינת כשירותו הנפשית.
בדיון שהתקיים ביום 27/3/13 בפני כב' השופטת בלכר נקבע כי יש ראיות לכאורה ועילת מעצר למעצר המשיב, לא הוצגה חלופת מעצר וביהמ"ש ציין שבאותה עת לא מצא לנכון, בשלב זה, לשלוח המשיב לחוו"ד פסיכיאטרית. המשיב נעצר עד החלטה אחרת, התקיים דיון בעניין המשיב ביום 3/4/13 בפני כב' השופט מזרחי שקבע שיש ראיות לכאורה ועילת מעצר ובנוסף קבע שניתן לשחררו אך לא הוצגה חלופה ראויה. הדיון נדחה להצגת חלופה.
בדיון שהתקיים ביום 11/4/13 נשלח המשיב לראיון קבלה במרכז הגמילה "רנסנס", ליווה אותו מר יחזקאל בן זימרה בכפוף לחתימה על ערבות לצורך ליווי המשיב לראיון ובחזרה.
ביום 14/4/13 הורה כב' השופט מזרחי על שחרור המשיב בתנאים שפורטו לעיל.
4. בהחלטת ביהמ"ש נקבע כי מסתבר שהמשיב התקבל למוסד גמילה ויקטורה וזאת בלא שיהא צורך לערב את שירות המבחן, הליך שהיה אורך זמן רב נוסף. נקבע בנוסף כי מאחר ומדובר בכתב אישום שאינו מן החמורים, ומבלי להקל בו ראש על נסיבותיו המיוחדות, ניתן לאפשר "את הליך הגמילה במסלול מקוצר זה". המשיב לפיכך שוחרר בתנאים שנקבעו לעיל.
5. נטען על ידי המדינה כי נפלה שגגה מלפני ביהמ"ש קמא בכך שהורה על שחרור המשיב ל"מוסד הגמילה ויקטוריה" שהוא למעשה לכל היותר "אשפוזית", בהעדר פרטים אודות המוסד, בהעדר תסקיר מעצר ובהעדר בחינה מקדימה של כשירות המשיב לעמוד לדין באמצעות בדיקה פסיכיאטרית.
נטען על ידי ב"כ העוררת כי המשיב סובל מתחלואה כפולה, חולי נפשי המלווי גם בשימוש מסיבי באלכוהול וכי במצבו אין לדעת אם הוא כשיר לעמוד לדין ומכל מקום, אין לאפשר שחרורו לגמילה מבלי שהחל בתהליכי גמילה קודם לכן וביתר שאת בהעדר בחינה של שירות המבחן את היתכנות החלופה.
6. נטען על ידי הסנגורית כי ניתנו על ידי בימ"ש קמא החלטות רבות שנועדו לקדם את פני שחרור המשיב בתנאים שלא יכללו אפילו פיקוח, אשר לא צלחו משלא עלה בידי המשיב להציג כתובת מגורים ולפיכך נטען, כי הערב המפקח בטובו מצא עבור המשיב כתובת מגורים ב"מוסד הגמילה ויקטוריה" שיחסית לשחרור המשיב לכתובת אחרת ובהעדר פיקוח, היא חלופה משופרת וטובה.
נטען על ידי ב"כ המשיב, כי הגם שהמשיב נוטל באופן קבוע טיפול תרופתי נפשי נוגד דיכאון, איננו חולה סכיזופרניה ועל כן אינו חולה נפש וכי אדם שבני משפחתו מדווחים על כי הוא עושה את צרכיו בבית, שותה לשכרה מדי יום, אינו זקוק לאבחון פסיכיאטרי אלא לכתובת מגורים ולהרחקה בלבד.
נטען הל ידי הסנגורית כי המשיב נעדר עבר פלילי או בעל עבר פלילי זניח שאינו כולל עבירות אלימות וכי את התלונה כנגדו הגישה גרושתו שאינה מתגוררת עמו וכי במצבו הגופני הוא בקושי מתנועע ואין נשקפת ממנו כל סכנה וממילא ביהמ"ש ביקש את מוסד הגמילה להודיע לו אם יעזוב את המוסד בהחלטה שניתנה בעניינו.
7. אין דעתי כדעתה. העבירות המיוחסות למשיב - איומים ותקיפה סתם - על רקע שכרותו והתמכרותו וההדרדרות המתוארת על ידי בני משפחתו במצבו ויתר שאת על רקע עברו הכולל גם עבירות אלימות ובכללן תקיפה סתם בן זוג, איומים, תקיפה סתם, הפרת הוראה חוקית, כליאת שווא ובנוסף עבירות רכוש ועבירות כנגד שוטרים, מצביע על מסוכנות מצידו. בני משפחת המשיב דיווחו על הדרדרות במצבו ואין חולק על כי הוא מטופל תרופתית על רקע נפשי, אין אבחנה בעת הזו של מחלת נפש מסוג סכיזופרניה ואולם אין זו המחלה היחידה השוללת כשרות לעמוד לדיון. סבורתני כי מן הראוי היה אמנם להורות על עריכת חוו"ד פסיכיאטרית בעניינו של המשיב כנטען על ידי המדינה. בנוסף, בהעדר תסקיר מעצר בעניינו של המשיב אין לדעת מהי מידת התאמת המשיב לטיפול במסגרת גמילה ומהי מידת התאמת "מוסד גמילה ויקטוריה" לצרכיו ולכוחותיו של המשיב. ההליך המקוצר שבו בחר ביהמ"ש להילך איננו ראוי להבנתי בנסיבות העניין וסופו, כך ניתן לצפות מראש - כשלון. איני סבורה כי ניתן לקבל טענת הסנגורית שהליך הגמילה אליו נשלח המשיב איננו אלא פיקציה שנועדה לספק למשיב אך כתובת מגורים, זאת ותו לא. מהחלטת ביהמ"ש עולה כי ביהמ"ש בחר להפנות המשיב על רקע צרכיו להליך גמילה. עם זאת, כאמור עליל, סבורתני כי מן הראוי היה כי ייערך תסקיר מעצר בטרם קבלת החלטה בעניין זה.
סבורתני בנוסף כי החלטת השחרור בדרך המקוצרת שנבחרה לא יהא בה כדי לקדם את צרכיו האמיתיים של המשיב .
לאור כל האמור לעיל , החלטת ביהמ"ש מיום 14/4/13 מבוטלת.
הפסיכיאטר המחוזי מתבקש לחוות דעתו לענין כשירותו של המשיב לעמוד לדין.