עב"ל
בית דין ארצי לעבודה
|
27822-12-11
01/02/2012
|
בפני השופט:
אילן סופר
|
| - נגד - |
התובע:
1. מאיר יחיאל
2. לילי יחיאל
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
|
| החלטה |
1. לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום 23.12.03 (השופטת חגית שגיא; ב"ל 1661-01), אשר דחה את תביעת המבקשים להכיר בהם כתושבי ישראל על פי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995.
רקע והדיון בבית הדין האזורי
2. מרבית העובדות הדרושות להכרעה בעניינם של המבקשים אינן שנויות במחלוקת ואלו הן:
המבקש 1 (להלן: "
המבקש") עלה לארץ בשנת 1951 ועבד כשכיר עד 1962 כאשר במשך תקופה זו שולמו כל המיסים הנדרשים כולל דמי ביטוח לאומי ודמי חבר בקופת חולים. בין השנים 1962 עד 1991 עבד המבקש כעצמאי בתחום הטקסטיל. במהלך התקופה נישאו המבקשים ונולדו להם ארבעה ילדים. במשך כל תקופת היות המבקש עצמאי ובסיוע רואה חשבון, שילם את כל המיסים כולל דמי ביטוח לאומי ודמי חבר בקופת חולים עבורו ועבור המבקשת. המבקשים הם בעלי בית בסביון. ארבעת ילדיהם של המבקשים למדו בפנימיות בחו"ל והמבקשים נסעו רבות לבקרם. שלושה ילדים מתגוררים כיום בחו"ל ובת אחת - בארץ.
על פי הרישומים המבקשים שהו בארץ בתקופות הבאות:
בשנים 1996-1998 למשך 140 יום
בשנים 1999-2000 למשך 156 יום
בשנת 2000 למשך 99 יום.
שאר הזמן שהו המבקשים בחו"ל.
בית הדין האזורי קבע כי בחינת הסממנים שיש בהם משום זיקה לארץ לעומת סממני הזיקה לחו"ל מעלה כי הזיקות לחו"ל רבות מהזיקות לארץ ועל החלטה זו מערערים המבקשים.
הבקשה להארכת מועד
3. המבקשים טוענים כי בא כוחם, הודיע להם על דבר דחיית תביעתם תקופה ארוכה מאוד לאחר חלוף מועד הגשת הערעור. בנוסף משהתעניינו בגורל התביעה והסתבר כי נדחתה, יעץ להם בא כוחם שלא להגיש ערעור משום שהוא נמצא במו"מ עם המשיב להכרה בזכויותיהם, תוך שהוא מציג להם מצגים כוזבים ומסמכים מזויפים לגבי נכונות המשיב להכיר בהם. בכל אותה תקופה הוסיף בא כוח המבקשים "לטפל" בעניינם תמורת כספים שהעבירו לו עד שהתעורר חשדם בדבר התרמית והם הגישו נגדו תביעה אזרחית באמצעות עורך הדין רז. המבקשים הגישו נגד עורך הדין שלום תלונה במשטרה, הוגש נגדו כתב אישום והוא אף הורשע ונידון ל - 55 חודשי מאסר בפועל. הפרשה פורסמה בעיתונות ובאמצעי התקשורת.
לאחר שערעורו של עורך הדין שלום נדחה והובררה סופיות הדיון בעניינו החלו המבקשים לפעול להשבת זכויותיהם ומכאן נובע השיהוי הרב בבקשתם להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי.
לעניין סיכויי הערעור טוענים המבקשים כי הם גבוהים. לטענת המבקשים הם מתגוררים בארץ, משלמים מיסים, רואים בישראל את ביתם ומרכז חייהם היה ונותר בישראל. לגישתם נתן בית הדין האזורי משקל ייתר לעובדת שליחת ילדיהם ללימודים בחו"ל וכי היה עליו לבחון באופן עצמאי ונפרד את שאלת תושבותם על פי מירב הזיקות והשייכות שלהם לארץ. עוד טוענים המבקשים כי גם לנוכח שינויי העיתים והגמשת פרשנותו של המושג "תושבות" יש לראותם כתושבי ישראל.
4. המשיב טוען כי המבקשים ידעו על עצם קיומה של התרמית עוד בשנת 2006 עת נשלחו המסמכים המזויפים לעורך הדין רז, בא כוחם הנוכחי. עוד הוא טוען כי הליך הרשעתו של עורך הדין שלום הסתיים לכל המאוחר ב - 20.3.11 והמבקשים הגישו את הודעת הערעור כשבעה חודשים ממועד זה. על בית הדין, לטענת המשיב לתת משקל למידת האיחור מיום מתן פסק הדין, מה גם שאין המבקשים מציינים מדוע נמנעו מלהגיש את הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור, קודם לכן. המשיב מוסיף עוד כי תקלות במערכת היחסים בין עורך דין ללקוחו כמו גם נקיטת הליכים משפטיים שגויים אין בהם כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד.
באשר לסיכויי הערעור טוען המשיב כי הם נמוכים, פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס על קביעות עובדתיות וראיות אשר אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן.
דיון והכרעה
5. המועד להגשת ערעור על פסק דיןשל בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין)
התשנ"ב-1991 (להלן: "
התקנות") אשר קובעת:
"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור.