בלמ"ס
ערעור (מעצרים) 42/11
בבית הדין הצבאי לערעורים
בפני:
תא"ל דורון פיילס -המשנה לנשיא
בעניין:
רס"ל י.ח. - המערער (ע"י ב"כ, עו"ד טליה גרידיש)
נ ג ד
התובע הצבאי הראשי -המשיב (ע"י ב"כ, סא"ל דורון בן-ברק; סרן אלה חזנוב)
ערעור על החלטה של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי המרכז שניתנה בתיק מר/294/11 (סא"ל אורלי ירון - שופטת) בתאריך 30/5/2011. הערעור נדחה.
ה ח ל ט ה
1. למערער, רס"ל י.ח., מיוחסת עבירה של אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן עבירה של התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. התביעה הצבאית עתרה בבית הדין קמא למעצרו של המערער עד לתום ההליכים בעניינו. בית הדין קמא נעתר לבקשה זו. מכאן הערעור.
האישום
2. בכתב האישום נטען, כי ביום 27/8/2010, בשעה 04:58, עת ריצתה המתלוננת עונש ריתוק ביחידה ושהתה בחדרה במגורי החיילות, ולאחר שיום קודם רכש עבורה המערער פריטים שונים והציע כי יביא לה סרטים לצפות בהם במהלך הריתוק, התקשר אליה המערער ושאל היכן היא. המתלוננת השיבה, כי היא בחדרה והיא יורדת לקחת ממנו את הסרטים. המערער אמר לה שהוא במקום, שאל היכן היא ובמהלך הדברים פתח את דלת החדר. המתלוננת שכבה במיטה כשהיא לבושה בתחתונים ובמעין גופיה קצרה. המתלוננת השמיעה דברי הסתייגות מנוכחותו שם וביקשה כי ייצא, משאינה לבושה. המערער השיב "מה שיש לך, יש לכל אחת, ראיתי מלא בנות". המתלוננת התכסתה בשמיכה. המערער ניסה לשכנע את המתלוננת כי תראה לו את חזה. המתלוננת סירבה, ביקשה כי יעזוב והמשיכה להתכסות.
"או אז, התרומם הנאשם מהמיטה, הפשיל את מכנסי מדיו ותחתוניו עד אזור ברכיו ומשך בכח ובמהירות את השמיכה מעל המתלוננת, אשר ניסתה לתפוס את השמיכה אך לא הצליחה. לאחר מכן, התיישב הנאשם על רגליה של המתלוננת ותפס את ידיה בשתי ידיו מעל ראשה. במשך כל אותו הזמן, המתלוננת בכתה בקול וניסתה להתנגד, בכך שכיווצה את שרירי גופה... לאחר מכן, הניח הנאשם את רגליו על רגליה, תפס את שתי ידיה ביד אחת ובאמצעות ידו השנייה, הסיט את תחתוניה של המתלוננת, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת. באותו שלב, חדלה המתלוננת מלהתנגד, בכתה ללא קול וסובבה פניה לעבר זרועה. רגע לפני שהגיע לסיפוקו, הוציא את איבר מינו מתוך איבר מינה והגיע לפורקן על גופה, באזור בטנה התחתונה... לאחר מכן, קם הנאשם, התלבש ואמר למתלוננת 'זה בסדר מה שעשינו, זה טבעי ששני אנשים נמשכים אחד לשני'... ויצא מהחדר".
מסכת הראיות
3. אין חולק, כעולה מחומר הראיות, כי המתלוננת לא סיפרה לאיש על האירוע הנטען, אלא מקץ כתשעה חודשים. אז סיפרה לבן זוגה על מעשה האינוס הנטען והוא שפנה למפקדה של המתלוננת ובעקבות כך נפתחה החקירה.
4. בחקירה מסרה המתלוננת, כי ראשית הקשר עם המערער נוצרה זמן מה קודם למעשה האונס הנטען. המערער פגש בה לראשונה כשהסיע אותה ואת חברתה. היא התרשמה אז ממנו לטוב ונוצרו ביניהם יחסי ידידות. בהמשך, נדונה לעונש ריתוק. היא הייתה במצוקה והמערער הבחין בכך והציע כי ירכוש עבורה פריטים שונים למשך הריתוק, וכך עשה. הוא הבטיח כי יביא לה סרטים שינעימו את זמנה. אותם סרטים היו התואנה שלשמה הגיע לחדרה, עובר למעשה האינוס הנטען.