החלטה בתיק ע"ר 7673-02-11

1.         לפני בקשת הנתבעים/המבקשים לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בתיק ס"ע 2671/09, על ידי כב' הרשמת שאמי ביום 31/12/10 (להלן: "הבקשה").

            בשל סיום כהונתה של כב' הרשמת, התיק הועבר אליי לצורך מתן החלטה.

2.         המבקשים טענו במסגרת הבקשה, כי בשים לב להחלטת כב' השופט חיים ארמון מיום 10/3/11, שניתנה בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, סיכויי הערעור בתיק אינם מבוטלים.

            המבקשים הם קשישים, בני 77 ו- 79, הסובלים ממחלות כרוניות שונות.

            המבקשים הוסיפו כי ככל שיימשכו ההליכים כנגדם עלולים להיגרם להם נזקים קשים וככל שייאלצו לשלם כבר כעת את סכום פסק הדין קיים חשש כבד שככל שיזכו בערעור לא יוכלו לקבל את כספם בחזרה, שכן המשיבה היא עובדת זרה שזמן שהותה בארץ קצוב ולא ברור אם היא שוהה בימים אלה בארץ או בחו"ל.

            המבקשים הדגישו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם וכי הנזק שייגרם להם אם לא יעוכב פסק הדין עולה בהרבה מהנזק שייגרם למשיבה באם הוא יעוכב.

3.         ביום 3.4.11 הוגשה תגובת המשיבה אשר ביקשה למחוק את הבקשה על הסף לאחר שהפנתה לשורה של פסקי דין התומכים בעמדתה.

            המשיבה טענה כי כל הטענות שהועלו על ידי המבקשים הם בגדר טענות כלליות כך שלא הוצג תצהיר או ראייה כלשהי או נתונים קונקרטיים בדבר מצבם הכלכלי ובדבר הקושי לגבות את הכספים שישולמו אם יתקבל הערעור.

            טענות המבקשים בעניין הקושי להיפרע מהמשיבה באם יתקבל הערעור נטענו בעלמא ללא כל בסיס עובדתי וראייתי.

            המשיבה נמצאת בארץ כדין ואינה עומדת לחזור לארצה בקרוב ובידה אשרת עבודה כדין והיא אף בת זוגו של אזרח ישראלי.

            באשר לסיכויי הערעור, בהחלטת בית הדין בבקשה להארכת מועד צוין כי לא ניתן לקבוע אם מדובר בסיכויי ערעור גבוהים מחד ומאידך מדובר בשאלות של עובדה שאין בית הדין כערכאת ערעור מתערב בהן.

            המשיבה טענה עוד כי דווקא לאור מצבם הרפואי של המבקשים קיים חשש כי בקרות להם, חס וחלילה דבר, לא ניתן יהיה לממש את פסק הדין שבו זכתה.

לפיכך, אין מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

4.         עם הגשת תגובת המשיבה ביום 3.4.11 נתתי החלטה בה הצעתי לב"כ הצדדים להסכים לכך שסכום פסק הדין יופקד בנאמנות בידי ב"כ המשיבה עד למתן פסק הדין בערעור וכי לאחר מכן יפעלו הצדדים על פי האמור בפסק הדין לכשיינתן.

            המשיבה הביעה את הסכמתה להצעה הנ"ל בעוד שהמבקשים בתגובתם מהיום, טענו כי הם מתקיימים מגימלת סיעוד המועברת כולה למטפלת. המבקשים הוסיפו כי אין באפשרותם להעביר את מלוא הסכום ואף לא חלק נכבד כלשהו כפי שהוצע על ידי בית הדין ומשכך אין ביכולתם להסכים להצעה שהועלתה.

            בנסיבות אלה, לא היה מנוס מלהידרש לבקשת המבקשים.

5.         המסגרת הנורמטיבית:

א.         הוראות תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 מחילות את הוראות תקסד"א על עיכוב ביצוע וסעדים זמניים.

תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת כי :