החלטה בתיק ע"ק 2134-05-12

לפני הליך חריג שבו החלטתי לקיים דיון בשאלת צדקת מעצרו של החשוד, מברוק עבדל קאדר, על פי הוראת קצין ממונה.

ברור כי מדובר בהליך חריג משום שחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 אינו מקנה לבית המשפט סמכות מפורשת להעביר תחת שבת ביקורתו את החלטת הקצין הממונה לעצור אדם, להבדיל מהחלטתו לשחרר בערובה (ראו סע' 43 לחוק המעצרים).

לשיטתי, אכן אין מקום במצב דברים הרגיל לבחון את שיקול דעתו של הקצין הממונה אשר החליט לעצור אדם לתקופה של עד 24 שעות, וממילא שיקול דעת זה יבחן על ידי בית המשפט אם המשטרה תבקש להאריך מעצר.

בגדר המקרים החריגים בהם רשאי לשיטתי בית המשפט בכל זאת להתערב בהחלטת הקצין הממונה לעצור, ניתן למנות מקרים בהם הטענה היא כי המעצר בלתי חוקי או שנסיבות המעצר מעוררות אי נחת קשה.

לטעמי המקרה הנוכחי שייך לאותם מקרים חריגים, ולכן החלטתי לקיים דיון בשאלת מעצרו של העורר.

העורר היה נתון במעצר תקופה של 7 ימים בגין חשד לביצוע עבירות של איומים על קציני משטרה וקשירת קשר לפגוע בהם, עד אשר הובא לפני אתמול, ובהחלטה מנומקת שנתתי במ"י 45776-04-12 קבעתי כי אף שנותר חשד מסוים הקושר את העורר למיוחס לו, חשד זה לא התחזק ובנסיבות הענין הוריתי על שחרור העורר בתנאים כספיים בלבד. על החלטה זו לא הוגש ערר לבית המשפט המחוזי.

העורר שוחרר ממעצר סמוך לשעה 18:00, הוא זומן לחקירה בהמשך הערב, התייצב היום בבוקר ונעצר בהחלטת הקצין הממונה בשעה 12:15. החשד שיוחס לעורר הוא לביצוע עבירות במסגרת ארגון פשיעה, פגיעה בפרטיות, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הסגת גבול פלילית, הזק לרכוש במזיד וקשירת קשר לביצוע פשע. לדעת הקצין הממונה מעצרו של העורר נדרש לאחר שהתקיימו בעניינו כל עילות החקירה, והן שיבוש, מסוכנות וצורך בנקיטת הליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא כשהעורר במעצר.

החשד המיוחס לעורר הוא כי יש לו מעורבות בהתקנת מצלמות בטייבה, וזאת לאחר שלפני כ- 10 ימים הסירה המשטרה מס' מצלמות אחרות בטייבה שלטענתה העורר ואחרים הקשורים להתקנתם.

נתקשיתי לרדת לסוף דעתו של הקצין הממונה, אשר הורה על מעצרו של העורר על יסוד תשתית זו.

לא זו בלבד שאין בתיק החקירה אפילו קצה חוט הקושר את העורר הספציפי למיוחס לו על ידי המשטרה, ברור כי מעצרו הנוכחי של העורר קשור בחבל הטבור למעצרו הקודם. בכל הכבוד למשטרה, דרך המלך להשיג על החלטתו של בית המשפט לשחרר אדם ממעצר היא באמצעות פניה לערכאה גבוהה יותר וקשה עד מאד להשלים עם מציאות לפיה המשטרה כמעט עושה דין לעצמה ועוצרת אדם ששוחרר זה עתה, הלכה למעשה בקשר לאותם דברים, במובן הרחב, שהחשידה אותו בהם קודם לכן. בכל מקרה, דעתי היא כי גם אם ניתן היה לקשור את העורר להתקנת מצלמות כאלה ואחרות בעיר טייבה, וגם אם הדבר נעשה לאחר שהמצלמות הוסרו, אין הכרח על מנת לקדם את החקירה, להורות על מעצרו מאחורי סורג ובריח ולו לשעה, ניתן בהחלט בנסיבות העניין להסתפק בקביעת תנאים מגבילים.

אשר על כן, לאחר שמצאתי שהחלטת המשטרה  בעניינו של העורר בלתי מתקבלת על הדעת, אני מורה על שחרורו של העורר ממעצר, ותחת ההחלטה לעוצרו, אני מורה כי ישהה באותם תנאים אותם קבעתי בהחלטתי במ"י 45776-04-12, אלא שהפעם התנאים יתייחסו גם לחקירה הנוכחית שעניינה התקנת המצלמות מחדש כפי טענת המשטרה.

ניתנה והודעה היום ט' אייר תשע"ב, 01/05/2012 במעמד הנוכחים.

ב"כ המשיבה:

אבקש עיכוב ביצוע, אנו רוצים לבחון את החלטת בית משפט זה ולשקול הגשת ערר לבית המשפט המחוזי. כמו כן, לדעתנו יש חומר הקושר את החשוד למיוחס לו.

ב"כ העורר:

אני מתנגד לעיכוב הביצוע. כל הרעיון מאחורי אותו דיון היום של החלטת קצין משטרה לעצור אדם בגין זה שהמעצר לא חוקי ובגין זה שהנסיבות עצמן מעלות הליך של התנהגות קלוקלת של המשטרה, לא נכונה ולא ראויה. בימ"ש קבע שיש לקבוע את הדיון הוא הכניס את זה למסגרת החריגים. עם כל הכבוד לחברי, בימ"ש לא יעתר לבקשה לעיכוב ביצוע כי זה מרוקן מתוכן את כל הרעיון של הגשת הבקשה עוד במהלך ה- 24 שעות.

<#4#>