לפני בקשות לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת י' רז-לוי) בת"פ 8227/09 מיום 20.12.2011, זאת עד להכרעה בערעורים שהגישו המבקשים המופנים נגד הכרעת הדין וגזר הדין.
רקע עובדתי
1. המבקש בע"פ 875/12, סעיד אבו טהה (להלן: סעיד), והמבקשים בע"פ 971/12, אוסמה אבו טהה וראיש אבו טהה (להלן: אוסמה ו-ראיש, בהתאמה), אשר יכונו יחדיו המבקשים, הועמדו לדין יחד עם שבעה מבני משפחתם המורחבת, אשר בינה לבין משפחה אחרת המתגוררת בתל שבע התגלע סכסוך. לפי עובדות האישום השני בכתב האישום המתוקן והמאוחד, המבקשים ונאשם נוסף קשרו קשר לפגוע במתלונן. ביום 29.8.2009 בסמוך לשעה 05:25 יצא המתלונן ממסגד בתל שבע והלך ברגל לביתו, מרחק הליכה של למעלה מקילומטר. כאשר עבר המתלונן דרך שכונה מסוימת הגיע סעיד בריצה לעברו, התקרב אליו, שלף אקדח ודרש מהמתלונן להרים ידיים. מיד הגיעו למקום גם המבקשים האחרים והנאשם הנוסף כשהם נושאים בידיהם אלות עץ. המתלונן נבהל ופתח בריצה לעבר בתים בשכונה. הארבעה רדפו אחר המתלונן תוך שהם מכים אותו באלות וסעיד ירה לעבר המתלונן מספר יריות בכוונה לגרום לו חבלה חמורה, נכות או מום. אחת היריות פגעה במותניו של המתלונן מצד שמאל. המתלונן הצליח להתחמק מהארבעה והסתתר בחצר בית סמוך. כתוצאה מהמעשים המתוארים נזקק המתלונן לטיפול רפואי והובהל לבית החולים, שם התברר כי הקליע חדר לריאותיו וגרם לנזקים נוספים. כמו כן נשברה אחת מצלעותיו של המתלונן והוא נפגע מהמכות במספר מקומות בגופו.
2. נוכח האמור הואשמו המבקשים והנאשם הנוסף בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), תקיפה בצוותא לפי סעיפים 382(א) ו-379 לחוק העונשין, חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים 329(א)(1), 329(א)(2) ו-29(ב) לחוק העונשין, החזקת נשק לפי סעיפים 144(א) רישא ו-29(ב) לחוק העונשין וירי באיזור מגורים לפי סעיפים 340א ו-29(ב) לחוק העונשין.
ההליכים לפני בית המשפט המחוזי
3. ביום 13.4.2011 הרשיע בית המשפט המחוזי את המבקשים והנאשם הנוסף באישום השני. בית המשפט המחוזי השתית את הרשעתו על עדותו של המתלונן שהייתה אמינה והותירה בו רושם חיובי ומהימן. בית המשפט ציין בהכרעת דינו כי המתלונן לא שש להעיד נגד המבקשים והנאשם הנוסף ולא רצה להפלילם או להשחיר את פניהם, אלא להיפך. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי עדות המתלונן אינה עומדת בחלל ריק והיא משתלבת בתוך מארג ראייתי התומך בה ועולה עימה בקנה אחד.
בית המשפט הוסיף וקבע כי לא מצא בעדויות המבקשים גרסה מפורטת ומשכנעת ביחס למעשיהם באותו הערב, אלא להיפך, האליבי שהציגו לא היה מבוסס וחלקם אף שינו טעמיהם במהלך עדותם וגרסתם "השתכללה" חדשות לבקרים. התרשמות בית המשפט מעדויותיהם של המבקשים הייתה שלילית ונקבע כי לא ניתן לתת בהן אמון.
בנוסף קבע בית המשפט המחוזי כי גם אם נתגלו אי התאמות או סתירות בנקודות מסוימות בדברי המתלונן, הרי שמדובר בשוני לא מהותי ובנקודות לא מרכזיות. בית המשפט התייחס לאותן נקודות ספציפיות שעלו בטיעוני ובסיכומי הצדדים ודחה את טענות המבקשים אחת לאחת תוך שקבע כי הסתירות שמצאו באי כוח המבקשים בדברי המתלונן אינן מהוות סתירות של ממש או שאינן מתייחסות לנקודות משמעותיות ואין בהן כדי לקעקע את עדות המתלונן או לפגוע באמון שניתן בה. עוד בהקשר זה, דן בית המשפט המחוזי בטענות המבקשים בנוגע לדוח הפעולה של השוטר שי כרמל שהגיע ראשון לאיזור האירוע ותיחקר את המתלונן ואנשים נוספים שהיו במקום. המבקשים טענו כי דוח הפעולה, בו דובר על שני חשודים בירי על המתלונן, עומד בסתירה לעדותו של המתלונן אשר שלל שאמר כי שניים ירו בו וכלל לא זוכר ששוטר תיחקר אותו בזירת האירוע. בית המשפט המחוזי ציין כי לכאורה מדובר בשוני המעורר תהיות, ואולם העובדה כי התיחקור ארך זמן קצר בלבד כאשר המתלונן מטופל על ידי צוות מד"א שהגיע לזירה וסובל מכאבים קשים, אשר נתמכה בעדותו של השוטר, מסבירה מדוע לא זכר המתלונן את התיחקור. עוד נקבע כי הדוח לא הפריד בין תיחקור המתלונן לתיחקור יתר העדים, ומשכך הדברים האמורים בדוח לא באו מפי המתלונן בלבד. חיזוק למסקנה זו מצא בית המשפט בכך שבדוח פרטים שלא סביר שהגיעו מפי המתלונן, כגון הקביעה המוטעית בדוח לפיה כי האירוע אירע בכניסה לחצר ביתו של המתלונן. לפיכך מצא בית המשפט כי הדוח לא פוגם באמינות עדות המתלונן.
באשר לטענות המבקשים בדבר מחדלי חקירה, מצא בית המשפט המחוזי כי יש ממש בחלק מן הטענות, כגון בטענות בדבר חוסר המאמץ לאתר ממצאים, אי הזמנת צוות מז"פ וחוסר הניסיון לגבות עדויות. עם זאת קבע כי אין במחדלים אלו כדי להקים ספק סביר ולהוביל לזיכויים של המבקשים או של הנאשם הנוסף בנסיבות המקרה דנן.
בית המשפט המחוזי אף דחה טענה לפיה אי-הסכמתו של המתלונן במשטרה ובבית המשפט להישבע בקוראן כי סעיד הוא זה שירה בו מעידה כי לא כך היה וקבע כי לאי-הסכמה זו אין כל משקל ראייתי.
בנוסף דן בית המשפט המחוזי בטענות שהעלו אוסמה, ראיש והנאשם הנוסף לפיהן לא ניתן להרשיעם כמבצעים בצוותא עם סעיד וגם לא ניתן להרשיעם כמסייעים משום שהדבר לא יוחס להם בכתב האישום ומכיוון שעצם נוכחותם והחזקתם באלה לא תרמו כל תרומה בת ערך לביצוע המשימה העבריינית. בית המשפט המחוזי קבע כי מעדותו של המתלונן לפיה הותקף בשעת בוקר מוקדמת כאשר לא היה אף אחד ברחוב כשסעיד נושא אקדח ואוסמה, ראיש והנאשם הנוסף נושאים אלות, ניתן ללמוד על התכנון המוקדם והתיאום בין המבקשים והנאשם הנוסף. לפיכך קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשים פעלו יחד כגוף אחד לביצוע המשימה העבריינית, נטלו כל אחד חלק בתכנונה ובהגשמתה ובכולם מתקיים היסוד הנפשי הנדרש לשם הרשעה בה.
נוכח כל האמור קבע בית המשפט המחוזי כי הוכחה אשמתם של המבקשים ושל הנאשם הנוסף מעבר לכל ספק סביר, והם הורשעו בעבירות הנ"ל.
4. ביום 20.12.2011 ניתן גזר הדין בעניינם של המבקשים. במסגרת גזר הדין פירט בית המשפט המחוזי את טענות הצדדים בנוגע לעונש. המשיבה טענה כי יש להחמיר עם המבקשים שכן מדובר באירוע חמור שבנס לא עלה בחיי אדם. כן ציינה המשיבה כי יש לשקול לחומרא את העובדה שמעשי המבקשים סיכנו גם חפים מפשע שיכלו להיפגע מן הירי. עוד טענה המשיבה כי אין לתת משקל רב לסולחה שנערכה בין משפחתם של המבקשים למשפחתו של המתלונן שכן המעשים בהם הורשעו המבקשים נעשו לאחר שכבר נעשתה סולחה קודמת בין המשפחות.
ביחס לתסקיר שירות המבחן שנתקבל בעניינו של סעיד לאחר מתן הכרעת הדין, טענה המשיבה כי אין התאמה בין מסקנת שירות המבחן לבין חומרת המעשים, בייחוד נוכח העובדה שסעיד אינו מודה בביצוע המעשים, ומשכך אין לאמץ את מסקנותיו.
באי כוחו של סעיד בבית המשפט המחוזי, עו"ד בר-ציון ועו"ד אוזן, עתרו להשית על סעיד צו פיקוח ושירות לתועלת הציבור, כהמלצת שירות המבחן, או לחילופין להשית עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. לטענתם, בעניינו של סעיד מתקיימות נסיבות מיוחדות, ובהן היותו אדם נורמטיבי, עובד בעבודה מסודרת, ללא עבר פלילי שזו מעידתו הראשונה; נסיבות המצדיקות העדפת אינטרס השיקום על פני שיקולי הענישה האחרים. עוד טענו באי כוחו של סעיד, בהסתמכם על התסקיר, כי לסעיד רקע לא פשוט ובעקבות המעצר ולאחר ההרשעה עבר משבר נפשי קשה ואף ניסה להתאבד מספר פעמים. כן ביקשו לתת משקל לכך שקיימת סולחה יציבה בין המשפחות היריבות ולכך שגם משפחת המתלונן ביקשה להקל עם הנאשמים. לבסוף ביקשו לשקול לקולא גם את עובדת התמשכות ההליכים.
בא כוחו של ראיש בבית המשפט המחוזי, עו"ד שחק, עתר להשית עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, וזאת בשים לב לעובדה כי הוא אדם נורמטיבי, נעדר עבר פלילי ועובד למחייתו כל חייו. עוד ציין בא כוחו של ראיש כי בעקבות תיק זה התפרקו נישואיו והוא מצוי בחובות כלכליים כבדים. עוד טען כי יש ליצור הבחנה בגזר הדין בין הנאשמים השונים לפי חלקו של כל אחד באירוע ולתת משקל לקיומה של סולחה בין הצדדים. כן ביקש להביא בכלל חשבון את קיומם של קשרי נישואין בין משפחתו למשפחת המתלונן והוסיפה וטען "כי ענישה מקילה תשמור על שלמות המשפחות בתל שבע". לבסוף ביקש עו"ד שחק להביא בכלל חשבון את המעצר הממושך בו שהה סעיד.
בא כוחו של אוסמה בבית המשפט המחוזי, עו"ד בר שלום, הצטרף לטענות המבקשים האחרים ועתר להסתפק בעונש של עבודות שירות בלבד. עוד הדגיש כי אוסמה הוא אדם נורמטיבי, נעדר עבר פלילי ואב לשבעה ילדים. כן עמד על הצורך להבחין בין הנאשמים על פי מידת מעורבותם וחלקם בביצוע המעשים בגינם הורשעו. לבסוף ביקש עו"ד בר שלום להתחשב בכך שאוסמה היה עצור למעלה מחודש ומאז שחרורו שהה במעצר בית מלא תוך שהוא מורחק מילדיו.
5. לאחר ששקל את טענות הצדדים, את הנסיבות המתוארות בתסקיר שירות המבחן והמלצתו, את חלקו המשמעותי יחסית של סעיד, שהיה זה שנשא את האקדח וביצע את הירי שפגע במתלונן, ואת העובדה כי שהה במעצר משך זמן ממושך, קבע בית המשפט המחוזי כי לא מצא לנכון לאמץ את המלצות שירות המבחן. נוכח האמור השית בית המשפט המחוזי על סעיד עונש מאסר בפועל למשך 50 חודשים בניכוי ימי מעצרו; מאסר של 12 חודשים על תנאי בתנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה מן העבירות בהן הורשע או כל עבירת אלימות מסוג פשע; פיצוי למתלונן בסך 7,500 ש"ח וכן קנס בסך 2,500 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו.
לאחר ששקל את הנסיבות לקולא עליהם הצביעו אוסמה וראיש ואת חלקם הפחות בביצוע העבירות בהשוואה לסעיד השית עליהם בית המשפט המחוזי על ראיש ואוסמה כל אחד עונש מאסר בפועל למשך 30 חודשים בניכוי תקופת מעצרו; מאסר של 12 חודשים על תנאי בתנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה מן העבירות בהן הורשע או כל עבירת אלימות מסוג פשע; פיצוי למתלונן בסך 7,500 ש"ח וכן קנס בסך 2,500 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו.