1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"פ 28/10 (כב' סג"נ ת' כתילי), שבגדרו נדון המבקש ל-53 חודשי מאסר לריצוי בפועל.
הכרעת דינו של בית משפט קמא
2. המבקש הורשע בבית משפט קמא, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בעבירות בנשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין; ובעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
3. בית משפט קמא ציין בהכרעת דינו, כי הראיה העיקרית העומדת בפניו, להוכחת הנטען בכתב האישום, היא עדותו של המתלונן, שאותה יש לקבל כעדות אמינה, חרף סתירות מסויימות שנתגלו בה, בהשוואה לדברים שנמסרו במשטרה.
בהתאם לעדותו של המתלונן, קבע בית משפט קמא, כי בין המתלונן לבין המבקש התגלע סכסוך על רקע רומנטי. ביום 10.10.2008, התקשר המבקש אל המתלונן והציע להיפגש עימו במלון בנצרת. המבקש הגיע אל מקום המפגש כשהוא מצוייד באקדח, שהוחזק על-ידו ללא רשיון כדין, ולאחר ויכוח קצר עם המתלונן, שלף המבקש את האקדח וירה לעברו של המתלונן 3 יריות.
כתוצאה מהירי חדר קליע אחד לרגל שמאל של המתלונן וקליע אחר פגע בראשו וגרם לו לחתך באזור הקרקפת.
המתלונן מסר עוד, כי לאחר הירי הוא החל להימלט מהמקום, ואז החל המבקש לרדוף אחריו כשבידו סכין, תוך שהוא אומר לו "עכשיו אני גומר עליך".
4. המבקש הכחיש את דבר מעורבותו באירוע הירי, וטען כי לא נפגש עם המתלונן ביום האירוע, הגם שאישר כי שוחח עימו בטלפון. בית המשפט התייחס בחוסר אמון לגרסתו של המבקש, בציינו כי עדותו היתה רצופת סתירות. בין היתר, סתר המבקש את עצמו, כאשר מצד אחד טען, כי ביום האירוע עבד בעיר נצרת, ומהצד האחר הציג תיעוד המלמד, לכאורה, כי באותה עת שהה בקרית גת. כמו כן, סתר המבקש את הדברים שנמסרו בתשובתו לכתב האישום, באשר לדרך שבה נודע לו על דבר הירי במתלונן. עוד קבע בית המשפט כי המבקש התחמק ממעצר ומחקירה במשך כשנתיים, והזדהה בפני אנשי המשטרה שביקשו לעוצרו בשם כוזב.
5. בית המשפט הוסיף וקבע כי לעדותו האמינה של המתלונן ישנם חיזוקים משמעותיים, ובין היתר, מדובר במחקר תקשורת של מכשיר הטלפון הנייד של המבקש בזמן האירוע; הסכם סולחה שנחתם בין משפחת המבקש למתלונן שבו מדובר על אירוע אלימות שהתרחש ביום 10.10.2008; התחמקותו של המבקש מאנשי המשטרה במשך שנתיים, ביודעו כי הוא דרוש לחקירה; וכן ראיות רפואיות המעידות על פציעתו של המתלונן כתוצאה מירי לעברו.
6. לאור זאת, החליט בית משפט קמא להרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בבואו לגזור את דינו של המבקש, ציין בית משפט קמא כי מדובר במעשים חמורים ביותר, שבהם עשה המבקש שימוש באקדח, אותו החזיק ללא רשיון, ופגע במתלונן, מבלי שהופעלה כלפיו כל אלימות. זאת, כאשר מרחפים מעל ראשו שני מאסרים על-תנאי, בגין ביצוע עבירות נשק ואלימות.
לאור האמור, החליט בית המשפט לגזור על המבקש 60 חודשי מאסר מהם 45 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. כמו כן, הופעלו שני מאסרים על-תנאי, האחד בן 10 חודשים והאחר בן 6 חודשים, באופן מצטבר, בינם לבין עצמם. מתוך תקופת מאסר בת 16 חודשים, נצברו 8 חודשים לעונש שהושת על המבקש, כך שעליו לרצות 53 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו. בנוסף, חוייב המבקש בתשלום פיצויים למתלונן בשיעור של 5,000 ש"ח.
7. ביצוע עונש המאסר, שהושת על המבקש, עוכב על-ידי בית משפט קמא למשך 30 ימים, ולאחר מכן עוכב על-ידי בית משפט זה, עד להחלטה בבקשתו לעיכוב ביצוע העונש.
הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע
8. בערעור, שהוגש על-ידי המבקש, על הכרעת דינו ועל גזר דינו של בית המשפט המחוזי, נטען כי לא הוכח שהמבקש ירה במתלונן, ויתר על כן, לא הוכח כי המתלונן אכן נורה באירוע שהתרחש, על-פי טענת המאשימה, ביום 10.10.2008.
לעניין זה, נטען כי לא נמצאו בזירת האירוע תרמילים כלשהם ולא נתגלו סימני דם במקום הפגיעה או במסלול הליכתו של המתלונן.
9. עוד נטען, כי בית המשפט הסתמך על עדות יחידה של המתלונן שהיתה מלאה בסתירות, ואין בשקרי המבקש, ככל שהיו כאלה, כדי להשלים את החסר.
נטען בנוסף, כי התביעה נמנעה מלהביא ראיות של גורמים שונים, שהיה ביכולתם לשפוך אור על התרחשות האירוע, והדבר פעל לחובתה. אשר לסולחה שנחתמה, נטען כי היא אינה נוגעת כלל לאירוע המדובר.
לאור זאת, נטען על-ידי המבקש כי יש לזכותו מהעבירות בהן הורשע, ולו מחמת הספק.
לחלופין, נטען בהודעת הערעור כי יש להתערב במידת העונש, שהוא, לטענת המבקש, חורג באופן קיצוני מרמת הענישה שנקבעה, בעבירות מסוג זה.