החלטה בתיק ע"פ 34926-04-12

ניתנה ביום 24 יוני 2012

"נידר" חברה לבנין ולפיתוח בע"מ                                                  המבקשת

1. מדינת ישראל- משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה                

2. נחום רחמין                                                                                  המשיבים

בפני השופט אילן סופר

בשם המבקשת: עו"ד יוסי מנדלבאום

בשם המשיבה: עו"ד דרורה נחמני-רוט

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין

ה ח ל ט ה

1.         המבקשת הינה חברה קבלנית העוסקת בביצוע עבודות בניין והמשיב 2 (להלן - המשיב) היה במועדים הרלוונטיים לכתבי האישום מנהל ובעל שליטה בחברה, יחד עם שלושת אחיו.

2.         ביום 27.7.08 הורה בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט יוסף שפירא; פש"ר 5235/08) על מתן צו הקפאת הליכים כנגד המבקשת, אשר הוארך מעת לעת. לאחר כניסת צו הקפאת ההליכים לתוקפו ומינוי הנאמנים, הוגשו כנגד המבקשת ובעלי השליטה בה ארבעה כתבי אישום, בהם הואשמו בעבירות לפי חוק עובדים זרים וחוק שכר מינימום, אשר בוצעו בתקופה שקדמה למתן צו הקפאת ההליכים, במהלך פעילותה השוטפת של המבקשת (פ'  774/08, 2593/09, 2569/09 ו- 2636/09). מדובר היה בהליכים פליליים, אשר התנהלו בפני בית הדין האזורי בתל-אביב, כאשר אחד מהם הוא התיק מושא הדיון בפני. עוד יצויין כי בהחלטה מיום 5.10.11, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת הנאמנים ואישר להם לפנות ליועץ המשפטי לממשלה על מנת לשקול אם יש מקום לעשות שימוש בסמכותו להורות על עיכוב ההליכים הפליליים וכן לאפשר להם - ככל שלא יעוכבו ההליכים הפליליים - להתייצב בפני בית הדין האזורי בשלב הטיעונים לעונש, להתייחס למצב החברה ולטעון כי הטלת קנס בנסיבות אלה לא יהיה מועיל. 

3.         ביום 2.4.12 התקיים דיון ההוכחות בפני בית הדין האזורי בתל-אביב  בשלושה תיקים פליליים (פ' 2593/09, פ' 774/08 ו-פ' 2569/09) ובמהלכו הגיעו הצדדים להסדר טיעון והמבקשת הודתה, באמצעות הנאמנים, בעובדות הנטענות בכתבי האישום. באותו יום בית הדין האזורי (השופטת אריאלה גילצר-כץ; הע"ז 2593-09) אישר את הסדר הטיעון וגזר על המבקשת קנס כספי בסך 500 ש"ח בגין שלושת כתבי האישום.  

4.         בכל הנוגע לתיק האחרון, ביום 22.11.11 הורשעה המבקשת בבית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת שרה מאירי; הע"ז 2636-09) בהעסקת שלושה עשר עובדים זרים בעבירות לפי סעיפים 2(ב)(2), 2(ב)(3), 2(ב)(5) ו- 2(ב)(7) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 וכן בהעסקת שמונה עובדים בעבירות לפי סעיפים 2 -14 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז- 1987. ביום 6.3.12 גזר בית הדין האזורי על המבקשת קנס בשיעור של 500,000 ש"ח בגין האישומים לפי חוק עובדים זרים וקנס נוסף בשיעור של 2,000,000 ש"ח בגין האישומים לפי חוק שכר מינימום, זאת בעשרים וחמישה תשלומים חודשיים רצופים, החל מיום 1.4.12. בנוסף על כך חייב בית הדין את המבקשת לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעה, למשך תקופה של שלוש שנים.

5.         המבקשת הגישה ערעור לבית דין זה על גזר הדין ובמקביל הגישה הבקשה שלפני לעיכוב ביצוע תשלום הקנס. בבקשה טענה המבקשת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים, שכן הקנסות שהושתו עליה אינם משקפים רף ענישה הולם בנסיבות העניין. זאת בייחוד כאשר בהליך מקביל בפני אותה ערכאה (הע"ז 2593-09) הסכימה המדינה להגיע להסדר טיעון ביחס לכל שלושת התיקים הפליליים ובית הדין האזורי גזר על המבקשת קנס כספי בסך 500 ש"ח בלבד. לטענתה, ההבדל בין המקרים ובין רף הענישה הקיצוני בפסק הדין נשוא הבקשה, מחייב את התערבות ערכאת הערעור. עוד טענה המבקשת כי התוצאה של מתן קנס כה גבוה, הגם שמדובר במעשים נטענים בתקופה שקדמה לצו ההקפאה, תהיה פגיעה בכלל הנושים של המבקשת, אשר מסת הכספים לחלוקה עבורם תקטן משמעותית. לטענתה, מתן היתר למדינה לנקיטת הליכי גבייה לביצוע ומימוש קנס פלילי כנגד חברה חדלת פירעון, תיצור תמריץ - על רקע החשש מפני המצב הכלכלי של החברה - לפעול בכל הכוח כדי לגבות את מה שיהיה אפשר לגבות, אפילו אם הליכי גבייה אלה יגרמו לכך שלא ניתן יהיה להביא להסדר. המבקשת טענה כי מדובר בקנס בשיעור עצום בסך של 2.5 מיליון ש"ח, אשר ישפיע מהותית על יכולתה של החברה לפעול לאישור הסדר נושים מול כלל נושיה הבלתי מובטחים, אשר יזכו לשיעורי דיבידנד קטנים מאלה שכבר מנוהל לגביהם משא ומתן ממושך. עוד נטען כי חרף האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של העונש, מסור בידי בית הדין שיקול דעת כדי להבטיח שזכויותיה של החברה לא יפגעו במידה העולה על הנדרש.

6.         המבקשת הוסיפה וטענה כי, החברה, באמצעות הנאמנים, עתידה לגבש הסדר נושים שבמסגרתו ירכשו כלל החובות להסדר, כלפי הנושים הבלתי מובטחים של החברה, בדרך של המחאת זכויות בלתי חוזרת, בתמורה המשקפת שיעור של כ- 30% מחובות החברה לנושים הרגילים במועד הקובע. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשת, מתן הרשאה למדינה לנקוט בהליכי גבייה כנגד החברה בשל סכום קנס בסך של 2.5 מיליון ש"ח, תוביל לפגיעה ניכרת באפשרות להבריא את החברה ולגבש הסדר לנושים הבלתי מובטחים שלה, אשר יזכו לפירעון דיבידנד נמוך משמעותית של חובם בנסיבות כאלה, ובדחיית מועדי הפרעון.       

7.         המדינה התנגדה לבקשה לעיכוב הביצוע וטענה כי אין מקום לחרוג מן הכלל לפיו אין לעכב ביצוע תשלום קנס שהוטל על נאשם, שכן אין בו כדי לגרום לנאשם נזק בלתי הפיך. המדינה הוסיפה וטענה כי הסיכויים לקבלת הערעור נמוכים. לטענתה, מדובר בעבירות שבוצעו בשנת 2004 לפני שהחלו הליכי ההקפאה של החברה ועקב כפירתה של המבקשת ומנהלה בכתב האישום, נוהלו הליכי ההוכחות. בית הדין האזורי דחה את טענת הנאמנים של המבקשת שיש להעדיף את נושיה על המטרה והתכלית שבניהול הליך פלילי נגדה ובהסתמך על כלל חומר הראיות שהובא בפניו, הטיל על המבקשת קנס כספי. לטענת המדינה אומנם מדובר בקנס גבוה, אך אין מדובר בעבירות של מה בכך, שכן הקנס בסך 500,000 ש"ח הוטל בגין עבירות של העסקת שלושה עשר עובדים זרים בניגוד לחוק והקנס הנוסף בסך 2 מיליון ש"ח הוטל בגין עבירות של אי תשלום שכר מינימום לשמונה עובדים. המדינה הוסיפה וטענה כי אין לעשות השוואה בין הקנסות הסמליים שהוטלו על המבקשת בתיקים נוספים, הן בשל אופיין האחר של העבירות בהן מדובר, והן בשל כך שהמדינה לא טענה ולא הסכימה להטלת קנס בגובה שהוטל באותם מקרים, שלדעתה אינו ראוי. לטענתה, הטלת קנסות כה קלים במקרים האחרים בשל טעות בגישת בית הדין, אינה מצדיקה ואינה מהווה עילה לקבלת הערעור. לטענתה, הקנס נפרש לעשרים וחמישה תשלומים החל מיום 1.4.12 ואילו הדיון בערעור יישמע ביום 27.9.12, כך שעד מועד הדיון על המבקשת לשלם רק שישה מבין התשלומים.