החלטה בתיק ע"ע 32035-10-12

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         לפניי בקשה לעיכוב ביצוע בהתייחס לפסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אריאלה גילצר-כץ ונציגי הציבור ד"ר אליעזר רוזנטל ומר אבי אידלסון; תע"א 5020-10), מיום 9.9.12, במסגרתו נדחתה תביעתה של המבקשת בה נטען כי פוטרה מעבודתה במשיבה מחמת הריונה, ונפסק כי היא תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח.

תמצית העובדות ופסק דינו של בית הדין האזורי

2.         המבקשת עבדה במשיבה (להלן גם החברה) במשך כחמישה חודשים כטכנאית למכשיר "בלה קונטור להצרת היקפים" וכפקידה עד שפוטרה מעבודתה ביום 11.3.10 כשהיא בחודש הרביעי להריונה. המבקשת הגישה תביעה נגד החברה בטענה כי פיטוריה נעשו מחמת הריונה ובניגוד להוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988.

3.         בית הדין האזורי, בפסק דינו, דחה את התביעה בכללותה וקבע כי המבקשת לא פוטרה בשל הריונה אלא ממניעים ענייניים. בפסק הדין נקבעו הממצאים והמסקנות הבאים: היקף עבודתה של המבקשת קטן משמעותית כך שלא היה הצדק כלכלי להמשיך ולהעסיק אותה בתפקידה; החברה ניסתה למצוא למבקשת תפקידים אחרים אך המבקשת סירבה לקבלם; ההחלטה על הפיטורים לא התקבלה כלאחר יד והליך הפיטורים נעשה כדין לאחר שקוים שימוע; החברה לא קלטה עובדת אחרת במקום המבקשת; ולא הוכחה טענת המבקשת לפיה הסיבה שפוטרה היא כי הודיעה שייתכן שתיכנס לשמירת הריון. בית הדין האזורי פסק כי המבקשת תשלם לחברה שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח.

הבקשה לעיכוב ביצוע וטענות הצדדים

4.         המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ביום 21.10.12. ביום 14.11.12 הגישה החברה בקשה לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה. בהחלטה מיום 9.12.12 מטעם הרשמת אביטל רימון-קפלן, התקבלה הבקשה כך שהמבקשת חויבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות החברה בערעור בסך של 2,500 ש"ח.

            ביום 29.10.13 הגישה המבקשת "בקשה דחופה לעיכוב הליכים", בטענה כי סיכויי הערעור טובים ביותר שכן בית הדין האזורי לא התייחס למסמכים ועובדות אלא פסק "על פי התרשמות בלבד". בבקשה צוין כי המבקשת כיום סטודנטית בהסבה אקדמית, והחברה פתחה נגדה בהליכי הוצאה לפועל.

5.         החברה מתנגדת לבקשה וטוען כי כבר בהחלטה על הפקדת הערובה נקבע כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. עוד נטען כי המבקשת לא טענה דבר לעניין הקושי שצפוי לה לגבות בחזרה 6,000 ש"ח מהחברה אם הערעור יתקבל. בנוסף נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי, למעלה משנה לאחר שניתן פסק הדין בבית הדין האזורי, ורק לאחר שניתנה אזהרה והוטלו נגדה עיקולים.

דיון והכרעה

6.         ההלכה הפסוקה הינה כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת כשלעצמה את מימוש פסק הדין (רע"א 6480/00 עיריית תל אביב יפו נ. בצלאל, ניתן ביום 19.11.2000). עיכוב ביצועו של פסק דין הינו בגדר החריג לכלל, ועל מנת להצדיקו על המבקש לשכנע בקיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים להצליח בערעור, ומאזן הנוחות - היינו כי אם יזכה בערעור יהא זה קשה או בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצוע מיידי יגרום לו נזק שאינו ניתן לתיקון [בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172 (1989)]. בעניין זה נקבע כי " בין שיקולים אלה קיימים יחסי גומלין, במובן זה שככל שסיכויי הערעור הינם גבוהים, כך ניתן יהיה למעט בשיקולי מאזן הנוחות, ולהיפך" [עע"מ 6438/10 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ. וייס, ניתן ביום 22.9.2010].

7.         לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להידחות. באשר לסיכויי הערעור - לא שוכנעתי כי מדובר בערעור שסיכוייו להתקבל טובים או גבוהים במיוחד. הערעור מכוון רובו ככולו נגד קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי ועל התרשמותו מהעדים שהופיעו בפניו. בנוסף, בבקשה אין כל טענה מבוססת בסוגיית מאזן הנוחות, ועל כן גם התנאי המצטבר השני לקבלת בקשה לעיכוב ביצוע אינו מתקיים כלל בענייננו. לא עולה מהבקשה כל טענה לפיה יהיה קשה עד בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו אם הערעור שהגישה המבקשת יתקבל, ואין כל טענה מטעם המבקשת בדבר קושי כלכלי מיוחד לעמוד בתשלום ההוצאות שנפסקו נגדה. לכך יש להוסיף את השיהוי בהגשת הבקשה, כאשר פסק הדין ניתן ביום 9.9.12 והבקשה הוגשה לאחר יותר משנה ממועד מתן פסק הדין, ורק לאחר שנפתחו נגד המבקשת הליכי הוצאה לפועל.

8.         סיכומו של דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. מתוך התחשבות במבקשת, אין צו להוצאות בבקשה.

ניתנה היום,  ט"ו כסלו תשע"ד (18 נובמבר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.