|
בית הדין הארצי לעבודה
|
|
|
|
ע"ע 30443-01-12 מגדל הקיסר (ניהול ואחזקה) 1996 בע"מ נ' מיכאל רחמים
|
מגדל הקיסר (ניהול ואחזקה) 1996 בע"מ
המבקשת
מיכאל רחמים
המשיב
בפני: השופטת ורדה וירט ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד, השופטת לאה גליקסמן
נציג עובדים מר מנחם שוורץ, נציג מעבידים מר חיים בנימיני
בשם המבקשת: עו"ד ישראל רוזובסקי
בשם המשיב: עו"ד אבי גפן
ה ח ל ט ה
השופטת לאה גליקסמן
1. לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת דגית ויסמן ונציגי הציבור גב' ברכה זיגלמן ומר דב דותן; תע"א 9289-08), בו נקבע כי בין המשיב לבין המבקשת התקיימו יחסי עובד-מעביד, וכי המבקשת חייבת לשלם לו פיצויי פיטורים, שכר חודש יוני 2008, פדיון חופשה ודמי הבראה, בסכום כולל של 138,618 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2008 עד למועד התשלום הפועל.
הרקע לבקשה:
2. המבקשת היא חברה בע"מ, העוסקת בניהול ואחזקת מרכזים מסחריים ובנייני משרדים. המשיב שימש כמנהל אחזקה בבניין אשר היה בניהול המבקשת בעיר לוד למעלה מעשר שנים, עד שההתקשרות הופסקה על ידי המבקשת. בבית הדין האזורי התבררה תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת לסעדים כספיים שונים המגיעים לו, לטענתו. המחלוקת בין הצדדים היתה האם, כטענת המשיב, התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין המבקש או האם, כטענת המבקשת, היא קיבלה שירותי ניהול מחברה בבעלות המשיב, "אמין לתינוק בע"מ" (להלן
- החברה).
3. המשיב טען כי היה עובד של המבקשת החל מחודש דצמבר 1997 ועד לפיטוריו בחודש יוני 2008, והתקיימו בעניינו כל המבחנים שנקבעו בפסיקה לשם הכרה בקיומם של יחסי עובד ומעביד; הוא פוטר שלא כדין, משיקולים פסולים ומבלי שנערך לו שימוע, ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים, פיצוי על פיטורים שלא כדין וכן פיצוי בגין אי קבלת דמי אבטלה. עוד עתר המשיב לפיצוי בשל אי ביצוע הפרשות לפנסיה, לפדיון חופשה ולדמי הבראה וכן לשכר החודש האחרון לעבודתו.
כאמור, המבקשת טענה כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין המשיב, וכי החברה בבעלותו נתנה לה שירותים; התמורה עבור השירות שסיפק המשיב שולמה באמצעות המחאות לפקודת החברה וכנגד חשבוניות מס; החשבוניות שהוצאו למבקשת על ידי החברה כללו בנוסף לדמי הניהול הוצאות נוספות, לרבות עלויות העסקה של עובדים אחרים; הסיבה להפסקת שירותי ניהול הבניין על ידי החברה היתה התנהלות לא תקינה של המשיב, בנוגע להוצאת חשבוניות.
4. בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב בחלקה. בית הדין ניתח את הסממנים והמבחנים הרלוונטיים לקביעת מעמדו של אדם כעובד שכיר לעומת קבלן עצמאי. בית הדין בדק את מבחן ההשתלבות, על שני חלקיו- החיובי והשלילי. אשר לפן החיובי, קבע בית הדין כי קיימים סממנים המעידים על השתלבות המשיב בעסקה של המבקשת, שכן היה אחראי על ניהול הבניין ובכך נטל חלק בפעילותה העיקרית של המבקשת. אשר לפן השלילי, קבע בית הדין, בהסתמך על עדות המשיב שלא נסתרה, כי התמורה שולמה כנגד חשבוניות מס, לאור דרישת המבקשת; החברה בבעלות המשיב אינה עוסקת במתן שירותי ניהול, אלא הוקמה על ידו בשנת 1993 לשם עיסוק בממכר מוצרי תינוקות, אולם עסק זה נסגר בשנת 1997 מטעמים כלכליים, ונעשה שימוש בשלד החברה על ידי בנו של המשיב לצורך ניהול עסק לממכר פרחים; המשיב לא נשא בסיכון כלשהו במסגרת התקשרותו עם המבקשת ולא הוכחו הוצאות שכר או כל הוצאות אחרות המעידות על קיומו של עסק פעיל. בית הדין הגיע אפוא למסקנה כי התקיים במשיב גם הפן השלילי של מבחן ההשתלבות. עוד נקבע כי העובדה שההתקשרות בין הצדדים ארכה למעלה מעשר שנים אופיינית יותר למערכת יחסים שבין עובד למעביד ולא להתקשרות עם ספק שירותים עצמאי. כמו כן, גם העובדה שבתקופת ההתקשרות בין הצדדים המשיב לא התקשר עם גופים נוספים מלמדת כי המשיב ראה עצמו כעובד המבקשת.
5. לעניין חשבוניות המס קבע בית הדין כי העובדה ששכרו של המשיב שולם כנגד חשבוניות מס וכי לא הוצאו לו תלושי שכר, אינה שוללת את מעמדו כ"עובד"; מעבר לרישום על גבי החשבוניות, לא הוצגה ראיה אחרת המעידה על כך שלמשיב או לחברה בבעלותו היו הוצאות; קבלת החזר הוצאות אינה מצביעה בהכרח על היותו המשיב בעל עסק עצמאי; לא הוכח שהמשיב העסיק עובדים במסגרת עסק עצמאי שניהל. יחד עם זאת, דחה בית הדין האזורי את טענתו של המשיב כי פירוט ההוצאות בחשבוניות אינו נכון, וכי נעשה על פי דרישת המבקשת, כאשר בפועל גם ההוצאות שפורטו בחשבוניות היו בגדר דמי ניהול.
6. בהמשך לקביעתו כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעביד חייב בית הדין האזורי את המבקשת לשלם למשיב פיצויי פיטורים, שכר חודש יוני 2008, פדיון חופשה ודמי הבראה.
הבקשה וטענות הצדדים:
7. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין, ובמקביל הגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצוע. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 24.1.12, ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בפנינו.