1. בפני בקשה להורות על הפקדת ערבון בערעור שכנגד.
המשיב, עמנואל חדד (להלן - "
המשיב") שיווק לימונים באמצעות המבקשת, הדרי ניצנים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן - "
המבקשת"), במשך מספר שנים. בין הצדדים התנהל הליך משפטי בבית משפט השלום בקרית גת (ת.א. 10824-01-10) בתביעת המשיב לתשלום המגיע לו בגין שיווק הלימונים בשנת 2008. בית המשפט קמא (כב' השופט ישראל אקסלרד) קיבל את עיקרה של התביעה, וחייב המבקשת לשלם למשיב סך של 333,106 ש"ח בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
המבקשת הגישה ערעור בטענה כי הסכום בו חוייבה אינו משקף נכונה את היקף מכירות הלימונים, הסכומים שהתקבלו בגינם, והעמלות שנגבו בגין המכירה. המשיב הגיש ערעור שכנגד, בו טען כי בית המשפט העריך בחסר את המחיר בו נמכרו הלימונים, וטעה כאשר לא פסק לו פיצוי בגין עוגמת נפש.
2. המבקשת טוענת כי יש לחייב את המשיב בהפקדת ערבון בערעור שכנגד, תוך הפניה לתקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - "
התקנות"), ולהחלטה בע"א 807/08
שקמים בינוי ופיתוח בע"מ נ' משה שמאי (פורסם בנבו) (23.4.09) (להלן - "
ע"א שקמים"), לפיה ככלל, גם ערעור שכנגד חייב בהפקדת ערבון. המבקשת טוענת, כי מאחר והמשיב עותר להגדיל את החיוב שהוטל עליה באופן ניכר ומאחר וכתב הערעור שכנגד הינו מורכב ורב היקף - על סכום העירבון להיות גבוה.
3. המשיב סבור כי מאחר וההוראה על הפקדת ערבון מצויה בחלק של התקנות שעניינם הערעור, ולא בחלק העוסק בערעור שכנגד, הרי שהיא נוגעת לערעור בלבד. עקרון זה נובע מראיית המערער, כמי שבחר לפתוח בהליכי הערעור, לעומת המערער שכנגד, אשר נגרר להליך בעל כורחו. בתי המשפט נהגו לאורך שנים שלא לחייב בערעור שכנגד בהפקדת ערבון וגם ההחלטה בע"א שקמים אינה קובעת חובה להורות על הפקדת ערבון אלא כאפשרות קיימת.
עוד מוסיף המשיב, כי גם אם יורה בית המשפט על הפקדת ערבון - הרי שלאור הוראות ע"א שקמים, על סכום העירבון בערעור שכנגד, להיות בדרך כלל נמוך באופן משמעותי מסכום הערבון בו חויב הערעור. יש ליקח בחשבון כי המבקשת היא שיצרה את הצורך בהתדיינות נוספת בפני ערכאת הערעור וכי הערעור שכנגד עוסק בעיקרו בנושאים העולים מהערעור, ואך מוסיף את עניין הפיצוי על עוגמת הנפש.
4. דין הבקשה להתקבל.
תקנה 427 לתקנות קובעת, כי "
המערער חייב לערוב את הוצאות המשיב בדרך האמורה בסימן זה". במשך שנים, פורש סעיף זה באופן בו רק הערעור חויב בהפקדת ערבון, בעוד חובה זו לא הושתה על המערער שכנגד.
בע"א שקמים, שונה המצב הקודם ונקבע ע"י כב' הרשם (כתוארו אז) יגאל מרזל, כי גם המערער שכנגד חייב בהפקדת ערבון. בית המשפט קבע כי, אמנם אין הוראה מפורשת להפקדת ערבון בערעור שכנגד, אולם רוב ענייניו של הערעור שכנגד, זהים לעניינו של הערעור ועל כן אין מניעה לקבוע כי, תקנה 427 חלה גם בערעור שכנגד.
בית המשפט הפנה לרציונל העומד מאחורי הפקדת ערבון, שנועד להבטחת הוצאותיו של המשיב בערעור, ללא צורך בהליך נפרד, היה וידחה הערעור. חיוב זה מוטל מכוח ההנחה כי פסק הדין שניתן בערכאה הראשונה, עליו משיג המערער, הינו נכון. רציונל זה חל באותה מידה גם על ערעור שכנגד, אשר גם בו חשוף המערער שכנגד לחיוב בהוצאות, בבואו לערער על פסק דין, אשר מניחים כי נכון הוא. על כן, לכאורה אין מקום לאבחנה בין ערבון בערעור לבין הערבון בערעור שכנגד. עם זאת, סבר בית המשפט כי, אין להתעלם מכך שלערעור שכנגד מאפיינים ייחודיים, שכן המערער שכנגד נגרר להליך בעל כורחו וגם היקפו של הערעור שכנגד הינו בדרך כלל מצומצם יותר מהערעור.
בית המשפט קבע כי בין שיקולים אלה יש להעדיף את זכותו של המשיב בערעור שכנגד לערבון שיגן עליו מההוצאות להם הוא נחשף. עם זאת, על השיקולים הנוגדים למצוא ביטוי בעת קביעת גובה הערבון:
"
בדומה לעירבון בהליך ערעור עיקרי, יש לקחת שורה של שיקולים בכל הקשור בשיעור העירבון ועיקרם המקובל בדרך כלל בסוג ההליך הנידון וזאת בהתחשב בהיקפו של ההליך, במידת מורכבותו, סכום ההוצאות שנפסקו בערכאה ראשונה, מספר המשיבים ומספר עורכי הדין המייצגים אותם, וכן בשיעור ההוצאות הצפוי אם ההליך ייכשל. אולם בערעור שכנגד יש להוסיף על שיקולים אלו - וליתן לכך משקל מרכזי - את העובדה כי המדובר לרוב בערעור מצומצם בהיקפו; המתייחס למי שהגישו ערעור עיקרי בלבד; ותוך תוספת שולית נתונה ומוגבלת לשיעור ההוצאות שהוציאו מיוזמתם ולא כתוצאה מסיכון הוצאות שנוצר על ידי המערער שכנגד דווקא. שקלול נתונים אלו יכול ויוביל, במרבית המקרים, לקביעת עירבון בערעור שכנגד שהוא פחות - ולעיתים פחות באופן משמעותי - משיעור העירבון בערעור העיקרי" (עמ' 10-11).
כיום אימצו רוב בתי המשפט את הצורך בהפקדת ערבון גם בערעור שכנגד (חמי בן נון וטל חבקין,
הערעור האזרחי (מהדורה שלישית), עמ' 419 (2012); ראה גם ע"א 4545/08
כורש נ' עמרם (פורסם בנבו) (14.12.09), ע"א 9555/10
הופמן נ' יפה (פורסם בנבו) (4.4.11) וע"א (מחוזי - ת"א) 49741-03-11
כובש נ' מלכן (פורסם בדינים ועוד) (28.6.12)).
5. המערער שכנגד כמו המערער צפוי לחיוב הוצאות ככל שערעורו ידחה, ועל כן אין, כאמור, מקום לאבחנה בין שניהם ויש להורות על הפקדת ערבון בערעור שכנגד. מה גם, שהמשיב לא הצביע על נסיבות אשר יש בהן כדי להביא למסקנה כי זה המקרה בו אין להטיל ערבון כלל. אף אין ממש בטענה כי, תקנה 427 לתקנות אינה נוגעת לערעור שכנגד, שכן ההוראות הספציפיות הנוגעות לערעור שכנגד הינן מצומצמות ביותר, ורוב ענייניו של הערעור שכנגד זהים לעניינו של הערעור ומשכך, אין משמעות להעדרה של הוראה ספציפית להפקדת ערבון בערעור שכנגד.
עוד יש לציין שאמנם המערער שכנגד, נגרר בעל כורחו לערעור, אך עדיין אין הוא חייב בהגשת ערעור שכנגד, שכן הגשת ערעור שכנגד דורשת פעולה אקטיבית.
6. על כן, כל שנותר הוא לבחון את גובה הערבון. גובה הערבון אשר הופקד על ידי המבקשת עומד על 15,000 ש"ח; בשים לב להיקפו של הערעור שכנגד, אשר הינו מצומצם מעט בהיקפו מהערעור, יעמוד גובה הערבון על 10,000 ש"ח ויופקד עד ליום 5.2.14.
המתווה להגשת עיקרי הטיעון שנקבע על ידי, בעינו, בשינוי אחד, שעיקרי הטיעון בערעור ובערעור שכנגד לא יעלו על 5 עמודים.
המערערת והמשיבה שכנגד תגיש עיקרי טיעון עד ליום 13.2.14. המשיבה והמערערת שכנגד תגיש עיקרי טיעון עד ליום 20.2.14.
ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ד
, 27 ינואר 2014
, בהעדר הצדדים.