החלטה בתיק סע"ש 3950-11-12

1.      לפנינו בקשת המבקשות (הנתבעות) להקפאת הליכים בתובענה זו עד להכרעה בערעור שהגיש המשיב (התובע) על החלטת הממונה על הגמלאות (ק"ג 16350-02-12) שעודנו תלוי ועומד (להלן: הבקשה).

הרקע לבקשה כפי שעולה מכתבי הטענות

2.      המשיב, נוירולוג מומחה, עבד משנת 1974 בשירות המדינה בבית החולים ע"ש וולפסון בחולון בתפקידים שונים, בהיקף של 95% משרה. לקראת פרישתו לגמלאות בדק המשיב עם המבקשות את האפשרות לפרישה מוקדמת. המשיב טען כי קיבל את הצעת המבקשות ופרש לגמלאות לאחר ששהה בחופשת שבתון בה עבד בהיקף של שליש משרה, וזאת על יסוד מצג המבקשות לפיו גמלתו לא תפגע עקב היציאה לשבתון והעבודה בהיקף משרה נמוך. המשיב הוסיף וטען שלאחר פרישתו המוקדמת ועוד בטרם הגיע מועד הפרישה הרשמי, התברר לו שגמלתו נפגעה בשל חישובה על יסוד משכורת קובעת מופחתת (אי הכללת רכיב שעניינו "תוספת תפוקה") עקב קבלת עצת המבקשות לעבוד טרם הפרישה בהיקף משרה נמוך במהלך תקופת השבתון.

3.      ביום 9.2.2012 הגיש המשיב ערעור על החלטת הממונה על הגמלאות במשרד האוצר (ק"ג 16350-02-12) בנוגע לשיעור הגמלה. במסגרת הערעור פירט המשיב, בין היתר, את טענותיו כנגד המבקשות בגין מצג השווא שהוצג לו על ידן (להלן: ערעור הגמלאות). המשיב טען כי על הממונה לכלול במשכורת הקובעת לחישוב הגמלה אף את רכיב "תוספת התפוקה" ששולם לו במהלך תקופת עבודתו וזאת למרות שהרכיב לא שולם בתקופת השבתון בה עבד בהיקף משרה מופחת.

לחלופין טען המשיב כי יש לחשב את גמלתו באופן יחסי לפי תקופות עבודתו כך שרק בנוגע לתקופה בה שהה בשבתון לא יובא בחשבון רכיב "תוספת התפוקה" במסגרת המשכורת הקובעת ואילו בנוגע ליתר תקופת העבודה יובא רכיב זה בחשבון במסגרת המשכורת הקובעת.

ביום 2.5.2012 הגיש הממונה על הגמלאות כתב תשובה במסגרתו טען, בין היתר, כי לא ניתן לברר את טענות המשיב נגד המבקשות מן הטעם שמדובר בהליך של ערעור על החלטת הממונה על הגמלאות ולא בתביעה ישירה נגד המבקשות. בנוסף, התייחס הממונה לטענות המשיב בנוגע לאופן חישוב הגמלה ודחה אותן .

דיון ההוכחות בערעור הגמלאות נקבע לחודש 12/2013 .

4.      בין לבין, ביום 4.11.2012 הגיש המשיב את התביעה שלפניי, שעניינה תביעה כספית נגד המבקשות עקב פרישתו לגמלאות על יסוד מצג השווא שהוצג לו ע"י המבקשות. לטענת המבקש יש להורות למבקשות לתקן את גמלתו באמצעות הגדלת המשכורת הקובעת ולחלופין לחייבן בתשלום השווי המהוון של הגמלה על יסוד חוות דעת פנסיונית.

5.      במקביל , הגיש המשיב בקשה לאיחוד תיק זה עם ערעור הגמלאות.

המבקשות התנגדו לבקשה ביום 13.11.2012 בטענה שמדובר בשני הליכים שונים במהותם הן מבחינת העובדות הנדרשות להוכחה והן מבחינת המסגרת המשפטית הרלוונטית לכל אחד מהם. עם זאת, נטען כי יש מקום להקפיא את ההליכים בתובענה זו עד לסיום ההליכים בערעור הגמלאות, שכן אם תתקבלנה טענות המשיב באותו הליך יתייתר הצורך בניהול הליך זה.

ביום 20.12.2012 דחה סגן הנשיאה - השופט טננבוים, את הבקשה לאיחוד תיקים על יסוד האמור בתגובת המבקשות.

6.      ביום 1.1.2013 הוגשה הבקשה שלפנינו שעניינה הקפאת ההליכים בתובענה זו.

טענות הצדדים

7.      המבקשות טענו שיש לעכב את ההליכים מכיוון שאם תתקבל עמדת המשיב בערעור הגמלאות יתייתר הדיון בהליך זה. לטענתן, על מנת שיעוכבו ההליכים בשל קיומו של הליך מקביל די בכך שעילות התביעה תהיינה זהות ואין הכרחי שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים שידונו בשתי התביעות. עוד נטען כי ניהול התביעות במקביל יביא בהכרח לכפל דיון, לבזבוז זמן ומשאבים על חשבון מתדיינים אחרים ואף עלול להביא להכרעות שיפוטיות סותרות.

8.      מנגד טען המשיב כי יש לדחות את הבקשה. המשיב טען כי בכתב התשובה שהוגש במסגרת ערעור הגמלאות טענה המדינה שלא ניתן לדון בטענות המשיב בנוגע למצג השווא שהוצג לו ע"י המבקשות מכיוון שאין מדובר בתביעה ישירה נגדן. מכאן , לטענתו, אף לגישת המדינה מדובר בשני הליכים שונים במהותם הן מבחינת העובדות הנדרשות להוכחה והן מבחינת המסגרת המשפטית הרלוונטית לכל אחד מהם, גישה המתיישבת עם עמדת המבקשות כפי שבאה לידי ביטוי בתגובתן לבקשה לאיחוד תיקים. לטענתו, יש לדחות את טענות המבקשות בנוגע לחסכון בהוצאות ולכפל דיונים מכיוון שטענות אלה הוכחשו על ידן כשהתנגדו לבקשה לאיחוד התיקים.

9.      מנגד השיבו המבקשות כי אין סתירה בין היעדר האפשרות לאחד את התיקים בשל הסרבול בניהולם כמקשה אחת לבין הצורך בעיכוב ההליכים בתובענה זו על מנת שלא ינוהלו שני ההליכים במקביל, כאשר יתכן שאחד ההליכים ייתר את הדיון באחר. המבקשות הסבירו כי לא ניתן לברר במסגרת ערעור הגמלאות טענות כנגד המבקשות, אשר לא היו צד לאותו הליך. עוד ציינו המבקשות כי כבר במסגרת התנגדותן לבקשה לאיחוד תיקים טענו שיש להקפיא את בירור התביעה הנוכחית עד להכרעה בערעור הגמלאות.

הכרעה

10.  לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי דין הבקשה להתקבל, כפי שיפורט להלן.

11.  תקנה 120 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כדלקמן: