החלטה בתיק סע"ש 2567-06-13

1.         לפנינו בקשת המבקש שמעון זיידין (להלן: " המבקש") כי בית הדין יורה על ביטול החלטת התעשייה האווירית לישראל בע"מ (להלן: "המשיבה") לסיים את עבודתו ועל השבתו של המבקש לעבודה.

            לטענת המשיבה, היא סיימה את עבודתו של המבקש בהליך חוקי ותקין ובהתאם להוראות הסכם הקיבוצי המיוחד החל על הצדדים ואין כל עילה להתערבות בית הדין בהחלטה.             

2.         נקדים ונאמר כי מאחר ושאנו מצויים בהליך של סעד זמני, בו נדרש בית הדין להכריע בטענות הצדדים, על סמך ראיות לכאורה שהובאו בפניו, הרי שכל הקביעות להלן הינן ברמה הלכאורית בלבד.

3.         ואלו עיקר העובדות הנחוצות להכרעתנו זו כפי שהן עולות,לכאורה, מכתבי הטענות, מעדויות הצדדים והמסמכים אשר צורפו לעדותם:

א.         המבקש הועסק אצל המשיבה משנת 1987 בתפקיד של מכונאי מטוסים, בשורה של תפקידים שמילא בארץ ובחו"ל.

ב.         בשנת 2000 נשלח המבקש לשמש כמנהל  תחנת שירות של המשיבה בעיר באקו שבאזרבייג'ן ותפקיד זה ביצע במשך כ-7 שנים.

ג.          ביום 22.8.11 הוגש כתב אישום נגד המבקש ונגד 2 עובדים נוספים של המבקשת בעניין מעשים שביצעו במהלך עבודתם בבאקו.

ד.         ביום 29.11.12 המבקש הורשע על פי הודאתו, בעבירות של זיוף ושימוש במסמך מזויף לפי סעיפים 418 ו-420 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 והוטל עליו עונש מאסר על תנאי וכן קנס בסך של 5,000 ש"ח.

ה.         המבקש פירט בהרחבה במסגרת הבקשה ובתצהירו עובדות וטענות הנוגעות להליך הפלילי וכן באשר לנסיבות ביצוע העבירות בהן הורשע. על אף שעובדות אלה אינן הכרחיות לצורך הכרעתנו, שכן המבקש כבר הורשע על פי הודאתו, בשל חומרת המעשים, נפרט את נסיבות ביצוע העבירה של המבקש (הנאשם 2), כפי שנקבעו בהכרעת הדין:

"נסיבות ביצוע העבירה פורטו בכתב האישום ולפיהן בשלהי שנת 2000 חתמה התעשייה האווירית בע"מ על פרויקט לאחזקת מטוסים עם חברת התעבורה 'אזאל' (להלן: 'אזאל') חברת התעופה האזרבייג'נית.

במסגרת ההסכם צוות העובדים מהתעשייה האווירית נשלח לבקו וזאת לצורך ביצוע תחזוקה של מטוסי אזאל.

נאשמים 2 ו-3 שימשו עובדי התעשייה האווירית וניהלו את התחנה בבקו במהלך התקופה והתחלפו מעת לעת ביניהם.

על פי כתב האישום בשנת 2000 עם תחילת הפרויקט נשלח נאשם 2 לשמש כמנהל התחנה בבאקו.

עובר לטיסתו של נאשם 2 לבאקו נדברו ביניהם הנאשמים 1-2 כי יגישו קבלות פקטיביות לתעשייה האווירית ובכך יקבלו העובדים שיישלחו לבאקו החזר הוצאות גבוה יותר ממה שהוציאו בפועל ובין היתר הגשת קבלות מזויפות בגין לינה בבית מלון חרף העובדה שהעובדים ילונו בדירה שכורה שעלותה פחותה.

נאשמים 1-2 תכננו כי בבאקו ישכירו דירה שעלותה זולה מהשהות בבית מלון ובפועל תוגשנה קבלות פקטיביות מבית המלון. נאשם 1 הציע כי השניים יזייפו בעצמם קבלות באמצעות מחשב או שירכשו קבלות ריקות אשר ימולאו על ידם בכתב יד.

עת הגיע הנאשם  לבאקו, נשלח עובד מקומי, על פי בקשתו של נאשם 1 לסייע לנאשם 2 בחיפוש אחר דירה מקומית. לאחר פרק זמן שאינו ידוע למאשימה,. שכר נאשם 2 דירה בעיר באקו.

בהמשך לכך ניגש הנאשם 2 לאחד מבתי המלון בעיר באקו וקנה מפקידי הקבלה חפיסה של קבלות ריקות. לאורך התקופה שלאחר מכן, נהגו נאשמים 1-3 להשתמש בשיטה זו, בה דיווחו כי הינם שוהים בבית מלון, שעלות שהייה של עובד בו מסתכמת ב- 122 דולר ליום לערך, בעוד שבפועל שהו נאשמים 1-3 בדירה השכורה, שעלות השכירות בה 1200 דולר לחודש ימים, כשלצד זאת הם מזייפים קבלות, בעצמם או באמצעות אחרים, חשבוניות ומסמכים שונים, זאת כדי לקבל החזרי הוצאות מהתעשייה האווירית.

במהלך השנים 2000-2002 ('התקופה הראשונה') זייף נאשם 2 קבלות, בעצמו או באמצעות אחר, עבור לינה בבית מלון, וזאת כשהוא ממלא את הקבלות שקנה המלון בכתב ידו לעצמו, עבור נאשם 1 וכן עבור עובדים אחרים מהתעשייה האווירית שעבדו לפרקים במקום.

בהמשך לכך, הגישו נאשמים 1-2 ועובדים אחרים את הקבלות המזויפות למחלקת הכספים בתעשייה אווירית בגין שהותם בתקופה הראשונה, זאת על מנת לקבל החזרי הוצאות לינה עבור הסכומים השגויים שמולאו, כביכול עבור לינה במלון בעוד ששהו בדירה השכורה. החזרים אלו בסכום כולל של עשרות אלפי דולרים שולמו לנאשמים 1-2 ולעובדים אחרים מטעם התעשייה האווירית אשר עברו לפרקים בפרויקט.