ס"ע
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
5630-11-11
22/12/2011
|
בפני השופט:
שרה מאירי
|
| - נגד - |
התובע:
רון גלבוע
עו"ד ענת שני-רבה
|
הנתבע:
עיריית לוד
עו"ד רחל ויינברג
|
| החלטה |
1. בפנינו בקשת המבקש מ- 03/11/11 למתן צו המחייב את המשיבה להמשיך להעסיקו כמנהל מחלקת שירותים חברתיים ולהורות כי ההליך המשמעתי המתקיים כנגדו כמו גם השעייתו החל מ- 23/10/11 הינם משיקולים זרים, בלתי מוצדקים, בלתי מידתיים, בלתי סבירים ומפלה על רקע גיל וכי התנהלו בהליך פגום מן היסוד, תוך הפרת כללי צדק טבעיים חובת תום לב, הגינות וכללי ניגוד עניינים.
טוען המבקש כי הושעה מעבודתו בהחלטת יו"ר הועדה הממונה מר מאיר ניצן (" היו"ר") לתקופה המכסימלית בלא נימוקים ובלא שימוע בפני היו"ר טרם ההשעייה, כי ההליך המשמעתי נוהל ע"י גורם אחד בלבד, גזבר ואוצר העירייה שהתלונן כנגד המבקש, ערך חקירה בתלונה, שערך לכאורה שימוע למבקש בטרם השעייתו והמליץ על השעייתו (" הגזבר").
העבירה המשמעתית אותה ביצע לכאורה היתה כי בעת ששימש כמנהל מינהל הרווחה ביקש מקרן הידידות (קרן אמריקאית המממנת פרויקטים שונים ברחבי הארץ) (" הקרן") כי תעביר את התשלום האחרון בפרוייקט מסויים שהתקיים בעיר לעמותה מסויימת במקום לעמותה המקורית שהפעילה את הפרוייקט ושעמדה בפני קריסה כלכלית. לטענת העירייה, המבקש לא קיים את הנוהל (נוהל העברת כספים לצד ג') (" הנוהל") ובכך עבר עבירת משמעת.
המבקש לא ביצע כלל עבירה משמעתית, אלא פעל במסגרת תפקידו, בהתאם להנחיית היו"ר, להצלת הכספים של הקרן ולהמשך קיום הפרויקטים.
מאז אותם ארועים, סיים תפקידו כמנהל מינהל הרווחה (חלפו כמעט שנתיים).
בנסיבות אלה לא היה כל מקום להחליט על השעייתו ודאי לא לתקופה המכסימלית (45 יום).
ההליך המשמעתי והשעייתו בוצעו ע"מ להפעיל עליו לחץ כי יסכים לפרוש, בשל עלויות שכרו, כעובד ותיק המקבל תוספות שכר מאושרות מכח הסכם מרץ 99 (ניסיון הגזבר להביא לסיום העסקתו מספר שנים/ מאז אפריל 2011).
המשיבה סירבה להעביר לו מסמכים, לרבות מסמך שהוצג בפניו בשימוע, כמו גם מסמכים המפריכים טענותיה .
2. המשיבה בתגובתה (מבוקר הדיון) הבהירה כי משקיבלה הזימון רק בצהרי היום, תגובתה ממילה אינה מקיפה.
לעצם העניין טענה כי הבקשה הוגשה כנגד החלטת היו"ר מ- 10/10/11, להשעות המבקש מ- 23/10/11 ועד 06/12/11 בהתאם לסמכותו לפי סעיף 20 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת) תשל"ח-1978 (" החוק"), סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג-1963 (" חוק ש"מ") ותקנה 7 לתקנות הרשויות המקומיות (משמעת) והתאמת הוראותיו התשל"ט-1979 (" התקנות") - הליך שהתבצע כדין וללא כל רבב;
העירייה פעלה עניינית, בסבירות, ללא משוא, לאחר שהוברר כי המבקש פעל על דעת עצמו תוך חריגה מנוהלים והנחיותיה, תוך העלמת חריגות אלה מעיני גורמים בעירייה ומשכך, לא היה מנוס מהשעייתו.
כיום מועסק המבקש כמנהל מחלקת שירותי קהילה ובמסגרת תפקידו קיים חשש ממשי כי ישוב ויבצע חריגות דומות.
לפיכך, היתה רשאית לנקוט בהליך השעיה עד להחלטה בדבר המשך הטיפול המשמעתי.
המבקש לא יידע את היו"ר/ הגזבר / החשב על הוראה שנתן לקרן להעביר הכספים לעמותת פ.ש.ר. והדבר נודע ליו"ר ב- 25/07/11 במכתב הקרן אליו.
המשיבה כינסה ב- 18/08/11 ישיבה בנוכחות המבקש בה נתבקש להבהיר את פשר מהלכיו. תשובותיו היו לקוניות, לא מספקות.
בעקבות זאת החליטה העירייה לפתוח כנגדו בהליכים משמעתיים והוא זומן לשימוע (12/09/11) בפני הגזבר ובעלי תפקידים נוספים בעירייה שלאחריו הומלץ על השעייתו לאור חומרת החשדות נגדו.
המשיבה לא מיצתה עמו הדין לפחות ב- 2 הזדמנויות שונות(לאחר שהוגשה תלונה כנגדו במשטרה ולאחר דו"ח ביקורת משרד הרווחה).
החלטת ההשעייה התקבלה ע"י היו"ר לפי המלצת הרכב השימוע (מנהל אגף משאבי אנוש, יועמ"ש, מנהלת אגף לשילוב חברתי והגזבר).
המבקש השתהה שיהוי ניכר ודין בקשתו דחייה על הסף. מדובר בבקשה לצו עשה זמני, בתקופה מנהלית של החלטת היו"ר, תוך שעל המשיבה לפעול עפ"י סעיף 12 ו- 14 לחוק.