החלטה בתיק ס"ע 36003-10-11

1.         בפנינו בקשה לעיכוב הליכים לפי חוק הבוררות, אותה הגישה הנתבעת (להלן: " הבקשה"). מנגד הוגשה תגובה לבקשה, ואף הוגשה תשובה לתגובה.

            הבקשה נסמכת על הסכם העבודה בין הצדדים, אשר בו נקבע כי סכסוכים בין הצדדים הקשורים להסכם העבודה יועברו לבוררות.

2.         נקדים אחרית לראשית, ונציין כי דין הבקשה להדחות, מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

3.         בכתב התביעה שבפנינו טוענת התובעת, כי פוטרה מיד בתום חופשת הלידה, תוך שהנתבעת משלמת לה שכר בגין 90 ימים שלאחר חופשת הלידה. עוד נטען, כי הפיטורים נעשו ללא שימוע, תוך פגיעה בכבודה של התובעת ובניגוד לחוק עבודת נשים ולחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.

4.         החיקוק הרלוונטי לעניינינו הוא חוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן: " החוק").

            סעיף 5 (א) לחוק קובע כי בית המשפט יעכב הליכים במקרה של קיומו של הסכם בוררות.

סעיף 5 (ג) לחוק קובע: "בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא ידון בבוררות".

סעיף 3 לחוק קובע: "אין תוקף להסכם בוררות שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים" .

5.         בפסיקה נקבע זה מכבר, כי אין להעביר להכרעה בבוררות סכסוכים שעניינם זכויות מתחום משפט העבודה המגן.

            ב פרשת בלכנר קבע בית הדין הארצי, כי כאשר קיים צד ציבורי למחלוקת, החורג מהאינטרס של הצדדים לדיון, לא יועבר הנושא לבוררות.

            ראה: דב"ע לה/11-9 הסתדרות מכבי ישראל נ. בלכנר, פד"ע ח 113.

            פסיקת בית הדין הארצי בנושא אושרה ב בג"ץ בלכנר, ושם נקבע, כי אין להעביר לבוררות סכסוך המתייחס לחוקים שמטרתם להגן על הציבור או על חלק ממנו.

            ראה: בג"ץ 115/77 הסתדרות מכבי ישראל נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לב (1) 214.

            ב פרשת ללה אבין נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כי אין להעביר לבוררות סכסוך שהשאלות הנידונות בו נוגעות להפרת החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח - 1997, חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988 וחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז - 1977.

בית הדין הארצי קבע, כי אין בידי הצדדים להתנות על חוקים שמטרתם להגן על הציבור או על חלק ממנו, במיוחד חוקים שביסוד מטרתם אינטרס ציבורי מובהק להגן על העובד. בית הדין הארצי ניתח את התכלית החקיקתית של החוקים דלעיל, וקבע כי עסקינן באינטרס ציבורי, וכי העובד אינו יכול להסכים מראש לפגיעה בו המנוגדת לחוקים דלעיל. עוד הוסיף בית הדין הארצי, כי לבית הדין לעבודה ניתנה סמכות ייחודית ביחס לחוקים אלה, מאחר והוא בעל המומחיות הנדרשת בנושאים אלה.

            ראה: ע"ע 1504/04 ד"ר ללה אבין נ. מכבי שירותי בריאות (לא פורסם, ניתן ביום 8/3/05).  

6.         במקרה שלפנינו, כפי שפורט לעיל, נטען בכתב התביעה כי הפיטורים נעשו ללא שימוע, תוך פגיעה בכבודה של התובעת ובניגוד ל חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 ול חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988.

            כפי שנפסק ב פרשת ללה אבין, עסקינן בזכויות בעלות אופי ציבורי - קוגנטי , ולפיכך הן שייכות למשפחת זכויות המגן. לחילופין, גם אם אין מדובר בזכות מגן קוגנטית במובנה הקלאסי, הרי שלאור מטרת החוק, תכליתו והאינטרסים שהוא מגלם, מתעורר "טעם מיוחד" שלא להתיר את עיכוב ההליכים, ולא לאפשר העברת הסכסוך לבוררות; וזאת בהתאם ל סעיף 5 (ג) לחוק. טעם זה מתחזק לאור העובדה שלבית הדין לעבודה ניתנה הסמכות הייחודית לדון בנושאים דנן.

            דברים אלה יפים הן באשר ל חוק עבודת נשים, והן באשר ל חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.