ס"ע
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו
|
15179-12-11,15204-12-11
02/04/2013
|
בפני השופט:
שרה מאירי
|
| - נגד - |
התובע:
1. מעתק בע"מ
2. גסטטנרטק בע"מ
|
הנתבע:
1. בנימין בן יוסף
2. טכנו אל בע"מ
|
| החלטה |
לפנינו תגובה מטעם התובעות (מיום 14/3/2013) בסוגיית חיובן האפשרי בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בהתאם להחלטתנו מיום 28/2/2013.
לטענת התובעות אין להשית עליהן הוצאות לטובת אוצר המדינה מהנימוקים שלהלן: בתי המשפט ובכלל זאת בתי הדין לעבודה עושים שימוש בתקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי במקרים חריגים בהם בעל דין נוהג באופן טרדני ומעלה טענות סרק בחוסר תום לב (הפנו לפסיקה ולספרות); אין הצדקה בנסיבות המקרה לחייבן בהוצאות לטובת אוצר המדינה, שכן
באשר לעיתוי הגשת הבקשה - התובעות סברו בתו"ל כי הבקשה מוגשת במועד הראוי ערב קיומם של הליכי גלמ"ס; מפרוטוקול ביה"ד עולה בבירור שהאמירה כי אין לצדדים בקשות מקדמיות לא נגעה להליך השלמת גילוי המסמכים ולבקשה לקיום הדיון בדלתיים סגורות, לגביהם צוין במפורש כי ייתכן ויוגשו בקשות בהמשך; באשר
להשחתת זמן שיפוטי יקר - ביה"ד קיבל הבקשה בחלקה והדבר מעיד על כך כי אין מדובר בבזבוז זמן שיפוטי וגם אם היתה מוגשת הבקשה במועדה הראוי הרי שעדיין היה ביה"ד דן בה במועד מוקדם יותר ולכן אין בהגשתה משום בזבוז זמן שיפוטי; התובעות לא התכוונו לנקוט בהליך שיהיה בו משום בזבוז שיפוטי וככל שכך - הן מצרות על כך; באשר
לאי כיבוד החלטות - התובעות לא ראו בבקשה כבקשה מקדמית, גם במהלך הדיון צויינה
כוונת התובעות להגיש בקשה בהמשך ההליך וביה"ד לא הביע התנגדות לכך ומשסברו התובעות כי הבקשה מוגשת במועדה הראוי, לא ניתן לקבוע כי לא כיבדו החלטה שיפוטית.
לאחר שעיינתי בטענות התובעות החלטתנו כדלקמן -
תקנה 514 לתקנות סדר הדין לעבודה, תשמ"ד- 1984 אומצה בבתי הדין לעבודה מכוח ס' 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969.
מששקלנו השתת הוצאות לטובת אוצר המדינה, נוכח התנהלות התובעות כמפורט בהחלטתנו מיום 28/2/2013, ניתנה להן הזדמנות לטעון בעניין.
בתגובתן, חזרו התובעות על טיעונים שנטענו על ידן עובר למתן החלטתנו ואין לנו לשוב ולהדרש אליהם (כך למשל, בכל הקשור לסוגית העיתוי). נפנה התובעות להחלטה הקודמת, כשההחלטה דנא מוסיפה עליה (אך בענין הנדון כאן).
כך, מצאתי להדגיש, כי אין ממש בטענה שככל שהיתה מוגשת הבקשה במועד מוקדם יותר היה ביה"ד דן בה ולכן לא מדובר בהשחתת זמן שיפוטי.
לא בכדי נקבעו סדרי דין לניהול הליכי משפט ואין לבעל דין חירות כללית להגיש בקשה מקדמית שמטבעה וממהותה נועדה לידון בשלב טרומי, בכל שלב מאוחר יותר ובמועד שימצא לנכון. ודאי כך, משלשיטתן, סברו אף התובעות בתביעתן כי נדרשות הן "לחיסוי" מסמכיהן.
כך ככלל וכך בפרט - משתם שלב הגשת הבקשות המקדמיות, לא ראויה היתה הבקשה בעיתויה.
ויובהר - לא מדובר בעניין טכני בלבד כפי שמנסות התובעות לטעון.
ביה"ד אמון על בירור תביעות נוספות התלויות ועומדות בפניו ולא נדרש אך להליך זה. לשם כך עומד בפניו זמן מוגבל ביותר. משנדרש ביה"ד לדון בבקשת התובעות בשלב זה, יש בכך כדי לפגוע בבעלי דין אחרים שתיקיהם תלויים ועומדים וזאת בשל אובדן הזמן השיפוטי ואי ניצולו במיטבו נוכח התנהלות התובעות.
אכן, תפקידו של ביה"ד לדון בבקשות המוגשות אליו ואולם נוכח אחריותו כלפי כלל בעלי הדין, אין הוא חייב (ואולי מנוע) להשאר "שווה נפש" לתפיסת הזמן השיפוטי של בעל דין כזה או אחר, הטוען כי ביה"ד היה דן בבקשה מלכתחילה...
את מורת רוחו של ביה"ד - נביע באמצעות פסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה.
זהו כלי ניהולי ואף הרתעתי (גם אם לא עונשי).
אין גם בכך כי הבקשה נתקבלה חלקית כדי לשנות ממסקנה זו משעה שהחלטותינו ניתנות לגופא - אחר ששקלנו טענות הצדדים בנסיבות של כל ענין וענין.
עם זאת, משטענו התובעות כי הבקשה הוגשה במועד שהוגשה בתו"ל ומשכך סברו וכי לא היתה כל כוונה לנקוט בהליכי סרק ועל כך הן מצרות; לאור ההלכה לפיה השימוש במכשיר של השתת הוצאות לטובת אוצר המדינה צריך שיעשה בצורה מושכלת וזהירה וכי גם שיעורו יקבע במידה ובמתינות - האיזון הראוי הוא שהתובעות תשאנה בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בסך 1,500 ש"ח, סכום שישולם בתוך 30 יום.
ניתנה היום, כב' ניסן תשע"ג,
(
2 אפריל 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.