<#3#>
החלטה
לפני בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.
1. נגד המשיב, יליד 1992, הוגש כתב-אישום המייחס לו עבירות של הסגת גבול, תקיפת בת-זוג הגורמת לחבלה של ממש והיזק בזדון.
ברקע כתב-האישום ניצבות העובדות הבאות: בין המשיב לבין המתלוננת, צעירה כבת שש-עשרה שנים וחצי, התקיימה מערכת יחסים זוגית בת כשנה, בגדרה התגוררו יחדיו משך כשלושה חודשים בבית הוריה של המתלוננת בחדרה. כשלושה שבועות קודם לאירועים שבגינם הוגש כתב-האישום נפרדו המשיב והמתלוננת. בחומר הראיות יש תימוכין לכאורה לכך שהמתלוננת יזמה את סיום הקשר בשל התנהגות אובססיבית של המשיב כלפיה.
ביום האירוע, כך על-פי כתב-האישום, הגיע המשיב לבית הוריה של המתלוננת סמוך לשעה 14:00 וביקש מהמתלוננת לפתוח לו את הדלת; כשזו סירבה ודרשה מהמשיב לעזוב את המקום בעט המשיב בחוזקה בדלת הבית עד שזו ניזוקה ונשברה והוא נכנס לדירה. או אז תקף המשיב את המתלוננת, בעט בה ברגליה, הכה בפניה ובצווארה באגרופו, שרט אותה בצווארה ונשך את ידה.
2. בד-בבד עם הגשת כתב-האישום ביקשה המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. בהחלטה מיום 10.8.2011 קבע בית-המשפט שדן בבקשה (כב' השופטת ארגמן) שיש בחומר החקירה ראיות לכאורה להוכחת האשמה וכי מתקיימת עילת מעצר, זאת בין על-יסוד חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סע' 21(א)(1)(ג)(5) ו-21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (להלן
החוק), כטענת המבקשת, ובין מכוחה של עילת מסוכנות לפי סע' 21(א)(1)(ב) והעילה של חשש להשפעה על עדים לפי סע' 21(א)(1)(א). בית-המשפט סבר שאין מקום לבחון קיומה של חלופת מעצר בטרם יוגש תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב, והורה על מעצרו של המשיב עד לאחר מתן התסקיר.
המשיב השיג על ההחלטה בערר. ביום 16.8.2011 קבע בית-המשפט המחוזי שדן בערר (כב' השופטת למלשרטיך-לטר) שיש להותיר את החלטת בית-משפט השלום על מכונה. בית-המשפט המחוזי אימץ את קביעתה של הערכאה הדיונית כי יש בנמצא ראיות לכאורה להוכחת האשמה ומתקיימת עילת מעצר הנובעת ממסוכנות המשיב ומן החשש שיתאפשר לו להשפיע על המתלוננת לגבי הודעותיה ועדותה תוך כדי שיבוש ההליך.
3. תסקיר מעצר בעניינו של המשיב ניתן ביום 30.8.2011. גלומה בו המלצה לשחרר את המשיב למעצר בית בבית-הוריו בחיפה כשהוא נתון לפיקוח אלקטרוני ולפיקוח חלקי של הוריו, כשחלקיות הפיקוח נובעת מאילוצים הכרוכים ביציאתם לעבודה. עוד הומלץ להעמיד את המשיב בפיקוח מעצר במסגרת שירות המבחן למבוגרים כדי לסייע לו להתמודד עם קשייו.
בדיון שהתקיים לפני ביקשה באת-כוחו של המשיב לאמץ את המלצות שירות המבחן ככתבן וכלשונן. בא-כוח המבקשת התנגד לכך, בהצביעו על קביעות הפועלות לחובת המשיב בהחלטות השיפוטיות שניתנו בעניינו אגב הדיון בבקשה למעצרו עד תום ההליכים כמו גם בתסקיר גופו. עמדת המבקשת היא כי בשל נסיבות הקשורות במשיב ובהתנהגותו, ונוכח הסיכון הגבוה הטמון בו למתלוננת, לא ניתן להסתפק בחלופה המוצעת ויש להורות על מעצרו עד תום ההליכים.
על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה ועילת מעצר אין עוד מחלוקת, וקביעותיו של בית-המשפט המחוזי בעניין זה ברורות ומפורשות.
4. לאחר שעיינתי בתיק החקירה ובטיעוני הצדדים לפני נחה דעתי שמתן הוראה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים תהא כרוכה בפגיעה בחירותו שאינה מידתית ואיננה נדרשת; מבלי להקל במסוכנות הגלומה במשיב, ניתן לאיינה על-ידי שחרורו למעצר בית, אך זאת בתנאים מחמירים ותוך פיקוח קפדני מזה שעליו הומלץ בתסקיר. להלן טעמיי.
(א) בהחלטה שניתנה בערר התייחס בית-המשפט המחוזי למסוכנות הגלומה במשיב והתרשם שהיא רבה וממשית: "
על אף שלעורר אין הרשעות קודמות עולה מהתנהגותו האלימה מסוכנות רבה, במיוחד כשמדובר במערכת יחסים זוגית. פריצה לבית בדרך של שבירת הדלת לאחר שמסרבים לפתוח אותה הינה ביטוי בוטה וקיצוני במיוחד לאלימות, כך גם תקיפת בת הזוג, בפירוט שנטען בכתב האישום, ונמצא שיש לכך ראיות לכאורה. יש להוסיף לכך אינדיקציה לאלימות קודמת כנגד המתלוננת. עוד מכבידה העובדה שהעורר איננו עובד, וצורך אלכוהול". בית-המשפט הוסיף וקבע שקיים חשש לשיבוש הנובע מכך שיתאפשר למשיב להשפיע על המתלוננת בכל הקשור להודעותיה ועדותה [שם, בסע' 6 בעמ' 2].
(ב) על חלופת המעצר לאיין את הסיכון שבשיבוש הליכי המשפט וכן ליתן מענה הולם להיותו של העורר אלים ומסוכן, והכול מתוך מודעות לרגישות ולמורכבות הגלומה במערכת יחסים זוגית שהמתלוננת החליטה לסיימה בשל כך שבהתנהגות המשיב כלפיה התגלו ביטויים של אובססיה ושתלטנות [שם, בסע' 6 בעמ' 3].
ביטויים המעידים על המסוכנות הגלומה במשיב כלפי המתלוננת מצויים גם בתסקיר. מטעמים שנמנו בו, הנעוצים בנסיבות חייו ובבגרותו החסרה של המשיב מחד גיסא, ובקושי שחוו הוריו להציב לו גבולות מאידך גיסא, התאפיינה התנהגותו כלפי המתלוננת בצורך אובססיבי להיות בקרבתה ולשלוט על צעדיה, עד כדי התדרדרות לאלימות במספר אירועים. גם מבית המעצר התקשר המשיב למתלוננת שתי פעמים. שירות המבחן ציין במפורש את הערכתו לפיה קיימת סבירות גבוהה להישנות עבירות זהות בעתיד.
במצב דברים זה שחרור המשיב למעצר בית שמשליך יהבו רק על פיקוח אלקטרוני משך חלק משעות היום, ושאינו כולל פיקוח אנושי צמוד ומלא, איננו עשוי לאיין במידה מספקת את המסוכנות הגלומה במשיב כלפי המשיבה, אף לא את החשש לשיבוש מהלכי משפט.
(ג) שירות המבחן התרשם באופן חיובי מהוריו של המשיב, המוצעים כמפקחים עליו. עוד התרשם שירות המבחן שיש מקום לשלב את המשיב במסגרת טיפולית הולמת שתקנה לו כלים להתמודד עם קשיים שהוא חווה בעולמו הפנימי ואשר קיבלו ביטוי ביחסיו עם המתלוננת. גילו הצעיר של המשיב ועברו הנקי מצדדים בשחרורו לחלופה שתמנע את חשיפתו לתנאי מעצר לאורך זמן, מעצר שדווקא על רקע היעדר בשלותו עלול להיות בעל תוצאות קשות עבורו שיקשו על שיקומו בעתיד.
(ד) איזון ראוי ומידתי של מכלול השיקולים שנמנו לעיל, אלה הנזקפים לחובת המשיב ואלה הפועלים לזכותו, מוליך למסקנה שניתן להורות על שיחררו למעצר בית תוך קביעת תנאים שיבטיחו את הרחקתו מהמתלוננת. המרחק הגיאוגרפי בין בית הוריו של המשיב בחיפה לבית הוריה של המתלוננת בחדרה משמש אף הוא ערובה להיותה של ההרחקה ניתנת לביצוע. מעצר הבית יהא מלא ובמהלכו יהא המשיב נתון הן לפיקוח אלקטרוני והן לפיקוח אנושי קבוע וצמוד. בכל אלה יחדיו יהא כדי לאיין במידה מניחה את הדעת את הסיכונים הגלומים במשיב, כל זאת מבלי שיהא חשוף לפגיעתו של מעצר לתקופה ארוכה ובאופן שיאפשר את שילובו כבר עתה בקבוצת טיפול מתאימה במסגרת שירות המבחן.
5. אני מורה אפוא על שחרור המשיב למעצר בית בבית הוריו, זאת בהתקיים מלוא התנאים המצטברים שלהלן: