1. בכתב האישום מיוחסות למשיבים, בשני פרטי אישום, עבירות של תקיפה לשם גניבה בצוותא, גניבה בצוותא וניסיון לגניבה בצוותא.
(למשיב 2, שהוא תושב שכם, מיוחסת גם עבירה של שהייה בישראל שלא כדין, ואין מחלוקת כי אמנם שהה בישראל שלא כדין).
2. מדובר בשני אירועים בשעות הערב והלילה של יום 27.6.11. בפרט האישום הראשון מיוחס למשיבים כי בשעה 21:30, ברח' שמואל הנציב בנתניה, ביחד עם אחר, הם תקפו את המתלוננת, גב' גלינה סרדה (להלן:
גלינה), בכך שתלשו מצווארה שרשרת זהב ונמלטו. כתוצאה ממעשה תלישת השרשרת נגרמה לגלינה שריטה באזור החזה.
בפרט האישום השני מיוחס למשיבים כי בשעה 23:25, ברח' מקדונלד בנתניה, ביחד עם אחר, הם הגיעו אל מתלוננות נוספות, אם ובתה: גב' פאניה וליקי וגב' טטיאנה בסרב (להלן:
פאניה; טטיאנה), תלשו מצווארה של כל אחת מהשתיים שרשרת זהב ונמלטו. כתוצאה מהמעשה נפלה פאניה ארצה, ולאחר מכן מצאה חלק מהשרשרת שנתלשה מצווארה.
מבין שלושת החשודים נעצרו שני המשיבים דנן. האדם האחר בשם מוחמד לא אותר.
3. הסניגורים טוענים כי אין די ראיות לכאורה לעבירות שמיוחסות למשיבים.
טענתם מתמקדת בעיקר בהעדר ראיות לכאורה לעניין ה"צוותא" שבמעשים, היינו - שותפות לעבירות; וכפועל יוצא מכך טוענים הם כי אין די ראיות לכאורה לאשמות שיוחסו למשיבים בכתב האישום.
הסניגורים מאשרים כי יש ראיות להימצאותם של המשיבים, ביחד עם האחר, במקומות ובשעות שצויינו בפרטי האישום, אך לטענתם אין די בנוכחות במקום העבירה על מנת לקיים את יסוד ה"צוותא" אשר בעבירות על פי כתב האישום. הסניגורים טוענים כי אין ראיות לכך שמי מהמשיבים ביצע את הפעולות הפיזיות של תלישת השרשראות מצוואריהן של המתלוננות, ואין ראיות לכך שהמשיבים, ביחד עם האחר, תכננו או נדברו מראש לבצע מעשים אלה. גם אם השלושה הלכו ביחד, הרי אם מי מהם תלש לפתע שרשרת מעל צווארה של אשה שהיתה במקום, באופן "ספונטני" וללא ידיעה מראש של חבריו - אזי אין לדבר על ביצוע "בצוותא". ב"כ המשיב 2 טען כי דברים אלה מתחזקים מתוך כך שלא יוחסה למשיבים עבירה של קשירת קשר לבצע פשע.
בהעדר ראיות לכאורה לביצוע בצוותא של העבירות; בהעדר הצבעה ספציפית ברורה על מי מהמשיבים כמבצע בפועל של תלישת איזו מהשרשראות מצווארי המתלוננות; ומשאין מחלוקת כי מדובר בשלושה בחורים - הרי התוצאה היא, לשיטתם של הסניגורים, כי אין די ראיות לכאורה, כלפי שני המשיבים דנן, לגבי האשמות שבכתב האישום.
4. בהודעה שנגבתה כשעה לאחר האירוע מוסרת טטיאנה כי בעת שהלכה עם אמה דרך הגן החדש שברח' מקדונלד,
"... לפנינו הלכו שלושה אנשים צעירים שדיברו במבטא ערבי, והם פנו פתאום אלינו ותלשו לאמא שלי את השרשרת שלה מהצוואר...".
לעומת זאת, מוסרת האם פאניה בהודעתה כי שלושת הצעירים הלכו מאחוריהן, וכשהגיעו לקצה השביל,
"ואז אחד מהבחורים - הגבוה מבין השלושה - עקף אותנו בהליכה מהירה ואז חטף לי את השרשרת מהצוואר...".
המתלוננת גלינה מוסרת, לגבי האירוע שבפרט האישום הראשון
:
"... ובאו מולי 3 צעירים, ואני הלכתי לי וחשבתי על הנכד שלי שהוא חולה. ואז לפתע אחד מהם הגיחו פשוט קפץ עלי ותלש לי את השרשרת מהצוואר. יש לי כאבים בחזה ובצוואר מזה
שהוא בכוח תפס את שרשרת ותלש אותה. ואז שניים מהם רצו לכיוון הכיכר שבין הרחובות שמואל הנציב - ששת
הימים, והשלישי, הנמוך מביניהם, רץ לכיוון המכוניות במפרץ החנייה ברחוב, חיכה כמספר שניות מאחורי איזה רכב, ואז רץ אחרי חבריו".
אין מחלוקת כי המשיבים הם שניים מאותם שלושה צעירים, וכי השלושה היו יחדיו גם בעת האירוע הראשון וגם כעבור כשעתיים, בעת האירוע השני. בדברים שצוטטו לעיל מהודעתה של גלינה מתואר כיצד הנמוך מבין השלושה (שהוא כנראה המשיב 1) חיכה מעט מאחורי רכב, ולאחר מכן רץ והצטרף שוב אל השניים האחרים.
5. המשיב 1, איאד, "מפיל" את מעשי חטיפת השרשראות על שני חבריו, בעוד שלגבי עצמו מציג הוא גירסה תמימה. בהודעה שמסר מספר שעות לאחר האירוע תיאר כיצד חבריו תאופיק (המשיב 2) ומוחמד הגיעו לביתו, ושלושתם הלכו יחדיו לים. ברחוב שמואל הנציב הלכה מולם אשה מבוגרת ובידה שקיות. לדבריו, תאופיק ומוחמד ניגשו אל האשה, תאופיק חטף את השרשרת מצווארה, והשניים ברחו. איאד עצמו נבהל והסתתר מאחורי רכב שהיה במקום.לטענתו, הוא לא ידע שהם מתכוונים לתלוש את השרשרת. זמן קצר לאחר מכן הוא רץ וחבר אל חבריו. בהמשך דרכם פגשו בשתי המתלוננות הנוספות. איאד מוסר כי הוא שוחח בטלפון הנייד, כאשר לפתע תאופיק קפץ על הזקנה מבין שתי הנשים ותלש את השרשרת מצווארה, ומוחמד תלש את השרשרת מהצעירה משתי הנשים. איאד מוסר כי למרות שתאופיק האיץ בו לברוח, הוא חזר אל שתי הנשים ואף יעץ להן להתקשר למשטרה. לדבריו,
"אחרי מה שראיתי לא רציתי להסתובב עם תאופיק ומוחמד". על כן התכוון לשוב לביתו, אך אז עוכב על ידי המשטרה.
תמיהה: הרי "מה שראה" איאד באירוע השני הוא ראה כבר קרוב לשעתיים קודם לכן, באירוע הראשון, אך אז הוא שב וחבר אל שני חבריו. מדוע רצונו הנטען להינתק מהם התעורר בדיוק כאשר המשטרה הגיעה אליו?
עוד מסר איאד באותה הודעה, וגם בהודעה שמסר למחרת, כי תאופיק ומוחמד מכרו את אחת השרשראות לבחור שעובד בשווארמה. המשטרה תפסה את השרשרת אצל אותו קונה (לאחר מכן זוהתה השרשרת על ידי בעליה, המתלוננת גלינה). הקונה העיד כי
הוא מכיר את איאד זה שנים, וכי איאד הגיע אליו עם שני בחורים שאינו מכיר ושכנע אותו לקנות את השרשרת שנתפסה ברשותו.
מעדות זו עולה כי איאד העמיס על שני חבריו גם את עניין המכירה של אחת השרשראות, בעוד שעל פי עדותו של הקונה, דווקא איאד היה הרוח החיה במכירת השרשרת לו, ושני האחרים נלוו אליו. עדותו של הקונה מחזקת את הפירכה בגירסתו התמימה לכאורה של איאד: אם הוא גינה את מעשיהם של חבריו, אשר להם, לטענתו, לא היה שותף - הרי גינוי והרחקה כאלה אינם מתיישבים עם היותו של איאד הבחור המוביל במכירת השרשרת הגנובה. זאת ועוד: כשעומת איאד עם דברים אלה של הקונה, הוא טען שאותו עד משקר ומעליל עליו בשל סכסוך קודם ביניהם, וכי הוא לא נלווה אל שני חבריו כשמכרו את השרשרת לקונה אלא המתין להם במקום סמוך, וזאת בשל הסכסוך הישן בינו לבין אותו קונה. אני מסכימה עם סניגורו של המשיב 2 (תאופיק) כי בהודעותיו של המשיב 1 (איאד) יש פירכות של ממש. כך, הסתירה בין גירסתו לבין זו של הקונה. הן הקונה והן איאד מוסרים כי ההיכרות ביניהם היא בת שנים, מתול כרם, משנות ילדותו של איאד. השרשרת נתפסה ברשותו של הקונה בבוקר שלמחרת גניבתה, ואז נגבתה הודעתו. הקונה מסר כי אינו מכיר את שני הבחורים, שהגיעו אליו ביחד עם איאד לשם מכירת השרשרת. כאמור, אין מחלוקת כי את איאד הקונה מכיר זה שנים. לפיכך, על פני הדברים לא סבירה גירסתו של איאד, כאילו לא הוא, אלא שני חבריו, הם שמכרו את השרשרת לקונה, ואילו הוא המתין להם במקום אחר.