נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו התפרצות לדירה והיזק לרכוש במזיד.
המעשה היה כך: המשיב פרץ לדירה בעיר יפו, דרך חלון האמבטיה, נגרם לו חתך שהביא לזליגת דם רב בדירה, ועוד הוא עסוק בחבישת ידו וניקוי הדם מן הדירה, מטעמים מובנים, חזרה המתלוננת לדירתה, רק כדי למצוא את המשיב בעיצומם של עבודות החבישה והניקיון.
המשיב הוא אדם בעל עבר פלילי די מכביד, כך שלחובתו 10 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש, לרבות שוד מזוין, מספר אישומים של הפרת הוראה חוקית, נשיאת נשק וסכין, התפרצות לבניין, ועוד כהנה וכהנה.
לחובת המשיב מאסר על תנאי בן שנה תמימה אחת, והוא שוחרר ממאסרו האחרון רק בחודש ספטמבר 2010.
ההגנה מסכימה לכל העובדות הנטענות, אולם טוענת כי מדובר, לכל היותר, בהסגת גבול פלילית, שכן המשיב מסר עוד בשלב שהגיעו השוטרים לדירה, כי הוא ביקש לגבות חוב משב"ח שלשיטתו הוא חברה של בעלת הדירה או למצער, אדם שאמור היה לשהות באותה דירה.
ההגנה טוענת כי המשטרה כלל לא בדקה כיוון זה של החקירה, וכי המשטרה אף השתהתה במעצרו של המשיב, הואיל ודגימות ותוצאות ה- DNA היו בידה זמן ניכר לפני שיצאה לחפש אחר המשיב, אשר בסופו של דבר הוא זה שהסגיר עצמו למשטרה.
לאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין בידי לקבל את טענות ההגנה.
ראשית, מי שיש לו עבר פלילי כה מכביד, ומעל ראשו מאסר מותנה בן שנה, ראוי לו שימנע ויזהר בפריצה לדירות הזולת, אפילו קיים שב"ח ו/או חוב, דמיוני או לא דמיוני, כנטען.
אם המשיב חיפש את אותו שב"ח שחייב לו כסף, לא היה צריך לפרוץ לאותה דירה, אלא יכול היה לדפוק בדלת, או להמתין לו מחוץ לדירה.
אשר לטענה כי לא נגנב דבר מן הדירה, הרי שמסתברת ביותר עמדת התביעה לפיה המשיב היה עסוק בהעלמת הראיות הפורנזיות במקום, כאשר עם כניסתו לדירה נפצע, ועל כן בנסיבות העניין לא נפנה כלל למלאכת הפריצה, וכאשר הופתע ע"י בעלת הדירה, נקטעה הפריצה באיבה.
הדבר גם מסביר את השארותו של המשיב במקום. כאשר הדירה מוצפת ב- DNA של המשיב, וכאשר מלאכת הניקוי לא הסתיימה, כפי העולה מהודעת המתלוננת, לא היה כל טעם במנוסה מהמקום, ומכאן הסיפור על אותו שב"ח ועל אותו אחר.
ההגנה סבורה כי הלכת
רוסלן פרנקל כלל לא חלה כאן, ומכאן שבכלל לא קמה עילת מעצר. אני מסכים עם הרישא לטענת ההגנה, שאכן אין המדובר בפריצה מתוחכמת או נועזת, אולם עילת מעצר קיימת גם קיימת, וזאת מכוח הלכות רבות אחרות, בדבר המסוכנות והפוטנציאל להתפרצות אלימה בפריצה בוטה לדירה ולפרטיותו של אדם (ראו למשל בש"פ 380/08 בעניין
בדר, או 9051/08 בעניין
ליברטי, וגם ע"פ 7453/08 בעניין
אואזנה). במקרה דנא אכן אותו פוטנציאל התממש, ולו באופן חלקי, כאשר המתלוננת שבה לביתה ונגלה לה מחזה לא נעים, לשון המעטה, של אדם זר, המנקה את דירתה מדמו, ונאמנה עליי הודעתה כי המחזה הילך עליה אימה.
בבש"פ 45/10 בעניין
מסראווה, קבע כב' השופט עמית בבית המשפט העליון, כי גם עבירה "פשוטה" ולא מתוחכמת של פריצה לדירה, היא כזו המערערת את הביטחון האישי של הציבור, וכאשר ברקע עבר מכביד, הרי שבהחלט יכולה התפרצות כאמור להוליד מעצר עד תום ההליכים.
אך לאחרונה בעמ"ת 31522-03-11 בעניין
צדוק אברהם, אישר בית המשפט המחוזי (כב' השופט קאפח), מעצר עד תום ההליכים של אדם שפרץ לדירה כאשר מעל ראשו מאסר מותנה, ולא עמדה לזכותו של אותו פורץ העובדה כי התנהל על קביים. בעלי הדירה פגשו באקראי בפורץ, והמפגש היה טראומטי להם, כפי המפגש במקרה זה.
ההסבר שנתן המשיב, הסבר שלדעתי הוא דחוק בכל הכבוד, גם אם לא היה כבוש, הוא הסבר שיצטרך להיות מלובן במסגרת התיק העיקרי. שקלתי ביני לבין עצמי, אם לשלוח המשיב לקבלת תסקיר, אולם נוכח העובדה כי בגזר הדין האחרון שלו ביקש המשיב רחמים נוכח הליך שיקום שהוא עובר, והדבר בא לידי ביטוי בגזר הדין, ונוכח ההרשעות בעבירות של הפרת הוראת חוקית, דבר המלמד על קושי ליתן אמון במשיב, לא מצאתי - אף לא לפנים משורת הדין בנסיבות תיק זה - לעשות כן.
סוף דבר, אני עוצר את המשיב עד תום ההליכים.
המזכירות תקבע את התיק העיקרי לשמיעה בפני כבוד השופט לנדמן.
יש לאפשר למשיב 3 שיחות טלפון על חשבון המדינה, לרבות לטלפונים סלולריים.
<#4#>