1. לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום הליכי ההסגרה נגדו.
הבקשה
2. הבקשה הוגשה יחד עם עתירה להכריז על המשיב כבר-הסגרה לפי סעיף 3 לחוק ההסגרה, תשי"ד-1954. ההסגרה המבוקשת היא לאוקראינה. העבירות בגינן מתבקשת ההסגרה הן בעיקרן עבירות של סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, חטיפה וכליאת שווא.
3. בעיקרה מתייחסת בקשת ההסגרה לאירוע פלילי בו נחטף ונכלא שלא כדין אדם בשם דימיטרי סטסיוק. הרקע לחטיפתו וכליאתו של אותו סטסיוק (להלן - המתלונן) הוא זה: ביום 27.3.2007 נרצח אדם בשם בז'ורה. אחיו של המשיב בהליך שלפניי, ששמו ולנטין גלוחוב, היה החשוד העיקרי במהלך חקירת הרצח של בז'ורה. ביום 28.2.2008 - שהוא היום בו החל האירוע הפלילי מושא הבקשה שלפניי - היה אחיו של המשיב, אותו ולנטין גלוחוב, נתון במעצר בשל חשד לרצח בז'ורה.
4. לפי בקשת המעצר ובקשת ההסגרה, סמוך לאותו יום (28.2.2008) קשר המשיב קשר עם מעורבים נוספים ובהם שניים - אליהם נשוב עוד להלן בהרחבה - הם סרגיי פוסטויוק (להלן - פוסטויוק) וכן סרגיי ספיצין (להלן - ספיצין). הקשר היה לכלוא ולסחוט באלימות ובאיומים את המתלונן
על מנת לגרום לו להודות בביצוע הרצח של בז'ורה ולמסור את הודאתו לרשויות התביעה באוקראינה - הן בכתב והן בהקלטת וידיאו. כל זאת, על מנת להביא לשחרורו של אחיו של המשיב (ולנטין גלוחוב) מן המעצר.
5. לפי הבקשה, ביום 28.2.2008, בשעות אחר הצהריים, עת היה המתלונן עם אמו ברחוב בעיר מסוימת באוקראינה, ניגשו אליו שני אלמונים. הם הכניסו אותו למכונית ונסעו מן המקום תוך שהם מכסים את ראשו של המתלונן ומכים אותו בגבו ובראשו. בהמשך, הובא המתלונן על-ידי החוטפים לבית מגוריו של אביו של אותו ספיצין הנזכר לעיל. במקום המתינו המשיב וספיצין. המתלונן הוכנס למרתף בטון קר, ללא מזון וללא מים. הוא הושאר שם כשהוא כפות ולראשו כובע שחור אשר כיסה את עיניו. בהיותו במרתף, הוא הוכה ואיימו עליו שיפגעו בו אם לא יודה ברצח בז'ורה.
6. למחרת, ביום 1.3.2008, הובילו המשיב וכן פוסטיוק וספיצין הנזכרים לעיל את המתלונן, כשידיו קשורות וכובע שחור על עיניו, במכונית השייכת לאשתו של ספיצין. הם הביאו את המתלונן לבית אימו של המשיב בפרבר כפרי של העיר. שם, נכלא המתלונן על-ידי המשיב ואחרים במיכל מתכת שהוצב במקום (מכולה) והוצבה עליו שמירה. למחרת (2.3.2008), ובמסגרת הקשר האמור לעיל (והכל כאמור בבקשה שלפניי), איימו החוטפים ובהם המשיב, פוסטויוק וספיצין, על המתלונן. הם אילצו אותו לקרוא בקול רם הודאה ברצח המנוח בז'ורה כשהם מתעדים את ה"הודאה" האמורה בצילום וידיאו ובהקלטה. כמו כן, לפי הבקשה, הכריח פוסטויוק את המתלונן לערוך מסמך בו הוא הודה גם בכתב ברצח בז'ורה. יומיים לאחר מכן (5.3.2008) מסר פוסטויוק את המסמך האמור לרשויות החקירה באוקראינה. לבסוף, ביום 7.3.2008, ניצל המתלונן את הירדמות שומרו במכולה בה הוא היה מוחזק - והוא נמלט מן המקום.
7. חומר הראיות התומך בבקשה על-פי נוסחה, כולל את הודעת המתלונן; את הודעתו של ספיצין הקושר אותו למעשים המיוחסים לו; דוחות משחזורי האירוע שנערכו בזירת האירוע בנוכחות המתלונן ובנוכחותו של אותו ספיצין; וכן פסקי-דין שניתנו בעניינם של ספיצין ופוסטיוק, המרשיעים אותם כשותפים באירוע (ובכלל זה פסק-דין של ערכאת ערעור שהקל בעונשם).
8. בבקשת המעצר נרשם וצוין, שבגין העבירות בביצוען מואשם המשיב באוקראינה, הוא צפוי למאסר ממושך. קיים חשש ממשי שהוא יימלט מאימת הדין אם לא ייעצר, כפי שכבר עשה באוקראינה. קיימת אפוא עילת מעצר עצמאית של מסוכנות בשל עצם המעשים שנעשו. בנוסף, נטען שהימלטותו של המשיב מאוקראינה לאחר פתיחת החקירה הפלילית, מבססת חשש של ממש שינסה להימלט שוב מאימת הדין.
קיומן של ראיות מספיקות
9. עיקר המחלוקת במהלך הדיונים שהתקיימו לפניי בבקשה זו של מעצר, התמקדה בתשתית הראייתית. בעוד באת-כוח המבקשת מדגישה את הודעתו של השותף ספיצין, המפלילה את המשיב, הדגישו באי-כוח המשיב היבטים אחרים בחומר הראיות, כמו גם חסרים שונים. באי-כוח המשיב טענו שהמשיב עצמו לא היה מעורב בחטיפה ואין ראיה הקושרת אותו לחלק מתכנון ביצוע החטיפה. עוד נטען, שאין ראיות הקושרות את המשיב לכליאת המתלונן במרתף בו שהה המתלונן קודם להעברתו למכולה. באי-כוח המשיב טענו גם, שחומר הראיות שצורף לבקשה אינו עומד בדרישת אמנת ההסגרה שבין ישראל לאוקראינה, שכן מדובר במסמכים שאינם חתומים ובהודעות לא חתומות ובלא אישור של משרד המשפטים האוקראיני אלא באישור של משרד הפנים בלבד. באי-כוח המשיב התמקדו גם בהודעותיו של המתלונן. מהודעות אלה הסיקו באי-כוח המשיב, שהמתלונן אינו מערב את המשיב ושהוא כלל לא נשאל לגבי המשיב. זאת, שעה שהמתלונן נקב בשמות של אנשים ספציפיים אחרים שהיו איתו בכל שלב ושלב.
10. בכל הנוגע להודעותיו של ספיצין עצמו, הרי שגם לגביהן נטען שמדובר בהודעות לא חתומות. באי-כוח המשיב גם טענו, שבהודעות אלה יש סתירות פנימיות וכי חלקים בהן הקושרים את המשיב, אינם אלא תשובות לשאלות מדריכות בחקירה. טענה נוספת שהייתה בפי באי-כוח המשיב הייתה, כי ספיצין עצמו התבלבל בין האחים השונים למשפחת גולחוב בהודעותיו ועניין זה משליך גם הוא על עוצמת ראיות אלה בכל הקשור לקשירת המשיב כשייך לאירוע. באי-כוח המשיב הדגישו גם, שבעדות פוסטיוק בבית המשפט לא צוינה המעורבות של המשיב. טענות נוספות של באי-כוח המשיב היו למחדלי חקירה שונים ומרכזם אי-עריכת מסדר זיהוי לנוכחים בעת הקלטת הוידיאו של ה"הודאה". לבסוף, הודגשה לפניי העובדה, שבערעור על פסק הדין של הערכאה הראשונה באוקראינה, בעניינם של ספיצין ופוסטיוק, הופחת משמעותית עונשו של ספיצין ונגזרו עליו שלוש שנות מאסר בגין עבירות סמים ונשק. פוסטיוק קיבל עונש מאסר על-תנאי בלבד, תוך שניתן אף משקל חיובי לסיוע בחקירת הרצח. בהמשך לכך, נטען כי מלכתחילה בקשת המעצר כמו גם בקשת ההסגרה - אינן הולמות את תפיסת המעשים בידי הרשויות באוקראינה עצמן.
11. לאחר שעיינתי במכלול החומר שהומצא לעיוני ושמעתי בהרחבה את טענות באי-כוח הצדדים, מסקנתי היא כי קיימת תשתית ראייתית מספקת לשם מעצרו של המשיב עד לתום הליכי ההסגרה נגדו. כבר נקבע שלצורך בקשה מעין זו שלפניי יש לבחון, כבדומה להליך מעצר "רגיל", את התשתית הראייתית הלכאורית ואת קיומן של עילות מעצר (ראו למשל, בש"פ 1496/09
אברג'יל נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 10.3.2009)). כפי שנפסק
שם, בשלב המעצר אין לברר את שאלת החפות או האשמה ושאלה זו תיבדק על-ידי הערכאה השיפוטית שבפניה עתיד המבוקש ליתן את הדין - אם יוסגר. די אפוא בבדיקה אם "קיימות ראיות לכאורה בעבירות המיוחסות למבוקש שאינן חסרות ערך על פניהן" (
שם, פיסקה 12). נדרשת תשתית ראייתית לכאורית שאינה חסרת ערך על פניה ומבלי להכריע בשאלות מהימנות ומשקל או בשאלת האשמה (בש"פ 9406/09
פלוני נ' מדינת ישראל (3.12.2009)). נקבע עוד בפסיקה, כי על בית המשפט לבחון אם יש בחומר הראיות שצורף לבקשת ההסגרה "אחיזה לאישום" ואם הוא מצדיק את המשך בירור האשמה של הנאשם במדינה המבקשת (ראו 3234/10
פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 16.1.2011)).
12. על בסיס אמות מידה אלה, המסקנה היא כאמור כי קיימות ראיות לכאוריות מספיקות לשם מעצרו של המשיב עד לתום הליכי ההסגרה נגדו. אציין תחילה, כי באי-כוח המשיב לא חלקו על עצם קיום האירוע (עמ' 7 שורה 22 לפרוטוקול). המחלוקת הייתה על שיוכו של המשיב לאירוע. אכן, הראיות המרכזיות הקשורות במשיב הן אותן הודעות של ספיצין. נציין, כי המתלונן בהודעתו מיום 3.3.2009 קשר את ספיצין לאירוע החטיפה והכליאה וכן את פוסטיוק. האירוע שתואר לעיל בבקשת ההסגרה ובבקשת המעצר, עולה באופן ברור מהודעת המתלונן. ספיצין עצמו בהודעתו מיום 4.3.2009 מאשר באופן עקרוני את מרבית פרטי האירוע. בכל הקשור למשיב, הוא מציין במפורש שהמתלונן אכן הובא בשלב מסוים לבית אימו של המשיב - אותו מקום בו מצויה המכולה. בהבאת המתלונן למקום, נכח המשיב שם. ספיצין תיאר גם בהודעה זו את הפעולות המשותפות הנוספות שבוצעו על-ידו, יחד עם פוסטיוק והמשיב. ספיצין גם מתאר את המשיב כמי שנכח במעמד הסרטת קלטת הוידיאו ובה ה"הודאה". לבסוף הוא מתאר את המשיב כמי שנכח גם בביקור נוסף במכולה בה מצוי היה המתלונן (יחד עם פוסטיוק) - שאז הם גם גילו שהמתלונן נמלט.
13. קשירת המשיב למכלול העבירות המצוינות בבקשת המעצר, עולה גם מהודעה נוספת שמסר ספיצין ביום 2.4.2009. גם בהודעה זו מצוין המשיב כמי שהיה קשור באירועים במספר היבטים. כך למשל, ציין ספיצין שפוסטיוק התקשר אל המשיב ואמר לו לבוא אל המכולה והוא אף ציין כי המשיב הוא זה שפתח את המכולה במפתחות שהיו לו. גם בהודעה נוספת שמסר ספיצין ביום 6.4.2009, נקשר המשיב בצורות שונות לאירועים שבבקשת ההסגרה ובבקשה למעצרו. חקירה זו התנהלה במתכונת של שאלות ותשובות. משנשאל ספיצין, מי נטל חלק בחטיפה, במאסר וב"עינויים" של המתלונן, הוא השיב בחקירתו שהוא אינו יודע מי נטל חלק באותם מעשים
מלבד המשיב, פוסטיוק והוא עצמו. משנשאל בהמשך חקירתו, מי חוץ מספיצין עצמו, פוסטיוק והמשיב, כלאו את המתלונן באותה מכולת מתכת, הוא השיב שהוא אינו יודע מי
חוץ מפוסטיוק, המשיב והוא עצמו (ספיצין) כלאו את המתלונן באותה מכולת מתכת. בהודעה זו הוא שב וציין, שפוסטיוק, הוא עצמו והמשיב היו אלה שהביאו את המתלונן לתוך אותה המכולה וכלאו אותו בה. הוא גם שב וציין בהודעה זו, שפוסטיוק, הוא עצמו (ספיצין) וכן המשיב נכחו בעת ההקלטה של קלטת הוידיאו.
14. לבסוף, הודעה נוספת שנתן ספיצין ביום 5.10.2010, התנהלה אף היא במתכונת של שאלות ותשובות. גם בהודעה זו השיב המשיב בתשובה לשאלה מי היה מעורב באירועים הכוללים את החטיפה, הכליאה וה"עינויים", כשהוא מציין ישירות
את המשיב כמי שנטל חלק באירועים. כך הדבר, גם בהקשר לכליאת המתלונן במכולת המתכת וכן בנוכחותו של המשיב בעת הסרטת ה"הודאה" בוידיאו. בהודעה זו ציין שוב ספיצין את חזרת המשיב יחד עם פוסטיוק והוא עצמו למקום, לאחר זמן מה, תוך שהם מגלים שהמתלונן ברח מהמכולה.
15. אכן, הודעות אלה קושרות את המשיב לכל המעשים המיוחסים לו בבקשת המעצר, וזאת לו ברמה הלכאורית הנדרשת בשלב זה של המעצר. לא מצאתי ממש בטענות באי-כוח המשיב לעניין מתכונת החקירה בהודעות המאוחרות יותר של ספיצין והטענות לפיהן היה מדובר היה בשאלות מדריכות הכוללות את שמו של המשיב בהן. בהקשר זה נטענה לפניי טענה כללית, לפיה מדובר בסטייה מדיני החקירה הנוהגים באוקראינה. עניין זה לא בוסס, ומכל מקום - אין מקומו בעת הזו, בשלב המעצר. המשמעות של התשובות שניתנו על-ידי ספיצין היא גם כזו שלפיה לא ניתן לקבל בשלב זה את טענות באי-כוח המשיב, לפיה אין תשתית לכאורית מספקת למעורבות המשיב בכל שלבי האירוע, כולל בשלב החטיפה עצמו. זאת, כאשר ספיצין מציין במספר הודעות את המשיב כמעורב בכל היבטי האירוע. אף אם המסקנה בנדון צריך שתהא שונה - ואיני סבור כן - הרי שמהודעותיו של ספיצין עולה לכל הפחות שוב ושוב שהמתלונן הובא לבית אמו של המשיב; שהמשיב נכח שם ואף היה שותף להבאת המתלונן למקום ולמכולה שהייתה שם והוא אף זה שפתח אותה, ושהוא נטל חלק במעמד גביית ה"הודאה" בוידיאו. אוסיף ואציין, שלפניי לא באה כל גרסה מטעמו של המשיב עצמו או הסבר כלשהו לקשירתו שלו לאירוע על ידי ספיצין.
16. באותן טענות של באי כוח המשיב הקשורות להבדלים מסוימים בין ההודעות השונות, בכל הקשור לתפקידו של המשיב (ושפורטו בטבלה שהוגשה לעיוני - מש/2), לא מצאתי כדי שינוי המסקנה שלעיל ומדובר לדידי בסתירות, ככל שישנן, בפרטים שוליים. נכון הדבר כי כעולה מהודעותיו של ספיצין, לבד מהמשיב היו קשורים באירועים גם אחים נוספים למשפחת גולחוב. ספיצין אכן ציין בהודעותיו במספר מקומות, שאין הוא בטוח באיזה מן האחים מדובר. אולם יש לדייק ולציין, כי דברים אלה נאמרו לא ביחס למשיב עצמו - שזוהה באופן עקבי בשמו - אלא ביחס לאחים הנוספים, כאשר ספיצין ציין נוכחות של אח זה או אחר ולגבי האחרים כאמור, הוסיף שהוא אינו בטוח מי בדיוק נכח במקום. הדברים אינם מכרסמים אפוא בתשתית הראייתית הלכאורית בנוגע למשיב עצמו ולהיפך, ניתן אף לטעון כי יש בכך כדי להראות שספיצין הבחין היטב בין מי שזיהה כנוכח במקום (לרבות המשיב) לבין אחרים. אוסיף ואציין, כי באי-כוח המשיב לא הביאו את שמות האחים הנוספים שלטענתם שמם דומה לזה של המשיב.
17. גם בטענות הנוספות של באי-כוח המשיב בעניין התשתית הראייתית הלכאורית - לא מצאתי מקום לשינוי האמור לעיל. אשר לעדות המתלונן, הרי שהיא עולה בקנה אחד עם הודעותיו של ספיצין, ולו במובן זה שתיאור האירוע הגרעיני הכולל את הבאת המתלונן למקום בניגוד לרצונו, את החזקת המתלונן בניגוד לרצונו במקומות שונים במשך מספר ימים וכן את גביית ה"הודאה" - חוזר על עצמו בעיקרון הן בהודעת המתלונן והן בהודעת ספיצין. על כך יש להוסיף גם את השחזור שעשה המתלונן. אין בעובדה שהמתלונן לא נוקב בשמו של המשיב ולא מזכיר אותו, כדי לכרסם בדברים שאמר ספיצין עצמו. באי-כוח המשיב טענו גם שבעדויות שניתנו בבית המשפט במהלך משפטם של ספיצין ופוסטיוק, לא הוזכר המשיב - לא על-ידי המתלונן ולא על-ידי ספיצין ופוסטיוק. אלא שעיון באותם פסק-דין מראה כי הדיון התמקד בספיצין ובפוסטיוק, כאשר בית המשפט הדגיש שוב ושוב כי במהלך האירועים היו עוד אחרים שעניינם אינו נדון לפניו. אין לגזור מסקנה ראייתית בכל הקשור להודעות של ספיצין שצוינו לעיל. כך בכלל, וכך בפרט, משעה שלא היה גם חולק לפניי בעניין אי הקבילות של פסקי הדין האמורים ביחס לממצאים שנקבעו בהם; וביחס לעדויות שנשמעו במשפט - הרי שמלכתחילה אין המדובר בראיות הגולמיות. זאת ועוד: אפילו אניח כטענת באי-כוח המשיב, כי יש ללמוד מפסקי הדין על עדות ספיצין ופוסיוק במשפט עצמו, הרי שלכל היותר ניתן ללמוד מכך שהם לא חזרו במשפט על הדברים שייחס ספיצין למשיב. אין אפוא בפסקי הדין המתארים את עדותם אמירה "פוזיטיבית" לפיה המשיב
לא נטל חלק באירועים. אין סתירה להודעותיו של ספיצין. בשים לב לשלב הדיוני בו מצויים אנו - הוא שלב המעצר - אין אפוא בטענות אלו של באי-כוח המשיב כדי לגרוע מן התשתית הראייתית ומשקלה כפי שפורטה לעיל ושדי בה, כאמור, כדי לבסס את מעצרו של המשיב.