בפני בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו של המבקש המצוי במעצר בית בבית הוריו עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו, באופן שתתאפשר לו יציאה לעבודה תחת פיקוח.
הרקע לבקשה
1. כנגד המבקש ונאשם נוסף (להלן: "נחום") הוגש כתב אישום ביום 5.01.10 בעבירות של הריגה, חבלה בכוונה מחמירה תקיפה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין. בכתב האישום נטען כי ביום 9.10.09 לפנות בוקר הרגו הנאשמים (המבקש ונחום) את יצחק מור (להלן: "המנוח") וגרמו לפציעתו של אדם נוסף, אבירן סוויסה, בן דודו של המנוח (להלן: "סוויסה"). לפי המתואר בכתב האישום, ביום 8.10.09, הגיעו המבקש וחבירו נחום לבלות במועדון בירושלים. במהלך הערב התקוטט המבקש, ששתה משקאות אלכוהוליים בכמות נכבדה, עם המנוח. השניים יצאו אל מחוץ למועדון ונחום הצטרף גם הוא כשברשותו סכין חדה אותה הביא ממכוניתו. בין המבקש למנוח התפתחה תגרה ולאחריה פנו המבקש ונחום לכיוון רכבם. המנוח רדף אחריהם והשליך אבן לעברם, ובתגובה תקף המבקש את המנוח, ומי מבין השניים - המבקש או נחום - דקר את המנוח בצווארו. המנוח מת כעבור זמן קצר כתוצאה מאיבוד דם. בנוסף, התעמתו המבקש ונחום גם עם סוויסה. סוויסה היכה את המבקש ובתגובה המבקש ונחום היכו אותו ואחד מהם גם דקר אותו ופצע אותו בריאה. לאחר מכן שבו המבקש ונחום לביתם, לא לפני שהשליכו את הסכין ואת בגדיהם המגואלים בדם.
2. המבקש נעצר ביום האירוע 9.10.09 ושהה במעצר למעלה מחודש ימים עד ליום 13.11.09 אז שוחרר. כעבור חמישה שבועות נעצר המבקש בשנית.
3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה כנגד המבקש ונחום בקשה לעוצרם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. במסגרת הדיון בבקשה הוגשו תסקירי מעצר בעניינו של המבקש במסגרתו הומלץ לשחררו באיזוק אלקטרוני לבית סבו וסבתו בשנות ה-70 לחייהם, אשר שוהים בביתם משך רוב שעות היממה. בהחלטה מיום 16.02.10 (כב' השופט ר' יעקובי) נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס המיוחס למבקש בכתב האישום, וכי קיימת חזקת מסוכנות בגין העבירות המיוחסות לו, נוכח נסיבות ביצוע העבירות ועברו הפלילי. נקבע גם כי קיים חשש לשיבוש הליכי חקירה, בהתחשב בכך שהמבקש וחברו נחום, שיבשו את מהלכי החקירה, בהעלמתם את בגדיהם ואת הסכין בה נדקרו המנוח ובן דודו. אם כי נקבע כי בשל חלוף הזמן והעדויות הרבות שנאספו עילה זו מוחלשת. כן נקבע כי נוכח סתירות שנתגלעו בין ההודעות השונות שנגבו ובשל המלצות שירות המבחן, הוחלט כאמור, כי המבקש ישוחרר בתנאי ערובה למעצר בית בבית סבו וסבתו בליווי איזוק אלקטרוני והשגחה של מי מהם במשך 24 שעות ביממה. להשלמת התמונה יצוין כי לגבי נחום נקבע כי הוא יישאר במעצר מלא מהסיבות השונות שצויינו בהחלטה, ביניהם הראיות שלימדו כי נחום הוא זה שהביא את הסכין, התעלמות קצין המבחן במסגרת התסקיר שהוגש בעניינו מהימלטותו לאחר האירוע ושמירתו על זכות השתיקה בחקירה.
4. המשיבה הגישה ערר על ההחלטה במסגרתה ביקשה לעצור את המבקש עד לתום ההליכים כחברו נחום. בהחלטה מיום 21.02.10 דחה בית המשפט העליון את הערר אך החמיר בתנאי שחרורו של המבקש בהגדלת סכום ההפקדה שהושת עליו מ-10,000 ש"ח ל-25,000 ש"ח. כן נקבע בהחלטה בערר כי בנוסף להורי הוריו של המבקש, יתווספו שני מפקחים, אשר יאושרו על ידי בית המשפט, וזאת כדי להקל על הסב והסבה.
5. בשלב מאוחר יותר הגיש המבקש בקשה להעתקת מקום מעצר הבית מבית סבו וסבתו לבית הוריו ולהוספת מפקחים נוספים על מנת להקל את נטל הפיקוח עליו. בית המשפט נעתר לבקשה והורה כי המבקש ישהה במעצר בית בבית הוריו וכי בנוסף לסבו וסבתו יתווספו לרשימת המפקחים הוריו של המבקש, אחיו הגדול ואחיו הצעיר.
6. בהחלטה נוספת מיום 2.01.11 נעתר בית המשפט (כב' השופט ר' יעקובי) לבקשת המבקש והורה על הקלה נוספת בתנאי מעצר הבית, לפיה הוא יוכל לצאת לתפילות במהלך השבוע ובשבתות וחגים. כמו כן הותרה יציאת המבקש לפגישה עם סנגורו.
7. בהמשך פנה המבקש בבקשה נוספת לשינוי תנאי שחרורו באופן שיותר לו לצאת לעבוד תחת פיקוח. זאת בשל שינויי הנסיבות לפיהן שני אחיו לא יכלו עוד לפקח עליו. אחיו הגדול החל לעבוד ואחיו הצעיר התגייס לצבא. לדבריו, המשפחה נקלעה לקשיים כלכליים כאשר אביו סגר את העסק שהיה בבעלותו והמשפחה מתקיימת ממשכורתה של האם על סך של 4,500 ש"ח בלבד. אביו של המבקש אינו יכול למצוא עבודה כשכיר כל עוד תנאי השחרור של המשיב דורשים פיקוח עליו. בקשתו ההיא נמחקה על ידי בית המשפט (כב' השופט מ' בר-עם) ביום 13.07.11 לפי בקשת המבקש לאחר שהתקיים בה דיון קצר.
טענות המבקש
8. עתה שב המבקש ופנה לבית המשפט בבקשה לשינוי תנאי שחרורו באופן שיותר לו לצאת לעבוד תחת פיקוח. בבקשתו נשוא החלטה זו הוא טען הן למצב הכלכלי הקשה של משפחתו אליו נקלעה כתוצאה ממעצר הבית, הן להעדר מסוכנות והן לכרסום בראיות כפי שהתברר, לטענתו, במהלך הדיון שהתנהל בתיק העיקרי.
9. באשר למצב הכלכלי נטען כי סבו וסבתו, שהינם אנשים קשישים, אינם יכולים לפקח עליו באופן קבוע ועל כן הפיקוח מתחלק בפועל בין הוריו ואחיו של המבקש. ברם, נוכח שינוי בסדר יומם של האחים, כשהאחד החל לעבוד והאחר התגייס לצבא, כאמור, נפל נטל הפיקוח על האב לבדו אשר נאלץ לסגור את העסק שבבעלותו ולהתמסר לפיקוח על בנו. בנסיבות אלו, המשפחה כולה, על חמש הנפשות שבה, נאלצת להתפרנס ממשכורתה הזעומה של האם העומדת על סך של 4,500 ש"ח לחודש. ממשכורת זו, מטבעם של דברים, גם משולם ייצוגו של המבקש. התוצאה היא כי המשפחה נמצאת במצוקה כלכלית קשה עד כדי חשש שיפונו מביתם בשל אי יכולת לשאת בתשלומי המשכנתא. עוד צוין כי גם אם האב יעבוד כשכיר, במשכורותו לא יהיה די כדי לסייע בידי המשפחה.
10. עוד נטען, כי העובדה שחלפה קרוב לשנה וחצי ממועד קבלת ההחלטה לשחרור המבקש למעצר בית מצדיקה בחינה מחודשת של תנאי השחרור, וודאי נוכח העובדה כי ההליכים המשפטיים כנגד המבקש עתידים להימשך עוד זמן רב, כשנכון למועד הגשת בקשה זו, טרם הסתיימה פרשת התביעה. המבקש הצביע על כך שבית המשפט (כב' השופט ר' יעקובי) היה נכון להתיר שינויים בתנאי מעצרו מעת לעת והתיר לו לצאת לתפילות ולשהות בבית סבו וסבתו בימים הנוראים. זאת, לטענת המבקש, מתוך הכרה בעובדת שהותו של המבקש זמן ארוך במעצר בית. מכאן גם המסקנה, כך נטען, כי בית המשפט הכיר בקהות המסוכנות הנשקפת מהמבקש עם חלוף הזמן.
11. המבקש גם טען כי חל כרסום ניכר בגרסת התביעה. לטענתו, גם היום המשיבה אינה יודעת להצביע ולומר האם המבקש הוא זה שדקר את המנוח ופצע את חברו או שמא נחום המואשם כאמור יחד עמו, עשה זאת. בבקשתו ציין המבקש כי מתוך העדויות שהביאה המשיבה עלה כי לא זו בלבד שהמבקש לא היה זה שדקר את המנוח ופצע את חברו, אלא שאף הייתה לו מטרה מנוגדת בתכלית לזו של חבירו נחום. כך, למשל, הוא הצביע על עדויותיהם של עדי ראייה שהעידו כי לאחר שהמבקש והמנוח יצאו מהמועדון, הם שוחחו ביניהם בצורה יפה וביקשו לסיים את העניין. מצד שני, מהעדויות עלה כי נחום הוא זה שביקש לחרחר ריב והוא אף הודה בחקירתו כי הוא זה שהביא את הסכין. מאחת העדויות אף עלה כי דווקא נחום הוא זה שהיה האחרון שהתעמת עם המנוח, ועדה אחת סיפרה כי מספר שניות לאחר דקירת המנוח, שמעה את נחום אומר "וואי, וואי דקרתי שלושה אנשים, נראה לי אחד מהם מת". היא גם שמעה את נחום אומר למבקש שהוא חייב להיפטר מהסכין והמבקש שאל את נחום "מדוע השתמשת בזה?". עד אחר העיד כי כאשר המבקש החל לרוץ מהמקום, המנוח עוד עמד על עמדו, ורק בחלוף כחצי דקה הוא ראה את המנוח שוכב על הרצפה. לטענת המבקש, עדויות אלו מכרסמות בראיות המשיבה והן מצטרפות לעובדה שהמבקש הסגיר עצמו למשטרה שעות ספורות לאחר האירוע בעוד נחום נמלט במשך כחודשיים וחצי. המבקש הוסיף וטען כי מעדויות המשיבה עולה כי במהלך גביית הודעותיהם של כל עדי התביעה במשטרה, העדים חשו כי החוקרים ניסו לגרום להם לחשוב שהמבקש הוא זה שדקר את המנוח ופצע את סוויסה, ולא נחום, ובכך יש לגרוע מטענות המשיבה כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש, שכן ככל שקיימות ראיות כאלו, הן תוצאה של נסיונות החוקרים לשבש את החקירה ולהטעות את העדים.
12. המבקש גם הצביע על תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו ביום 11.07.11 בעניין האפשרות של יציאתו לעבודה, בו המליץ קצין המבחן לאפשר לו לצאת לעבודה המוצעת על ידו, במכון להעתקות אור וצילומי צבע "סופגרף" או ב"רמי לוי שיווק השיקמה", בפיקוח המנהלים במקומות העבודה תוך ביטול הפיקוח האלקטרוני. במסגרת התסקיר גם ציין קצין המבחן כי המבקש השתתף בקבוצת עצורי בית של שירות המבחן, והוא שיתף פעולה ולקח חלק פעיל בפעילות הקבוצה. כן צוין כי ההשתתפות בקבוצה כמו גם ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגד המבקש, סייעו בידו להבין את התנהלותו בעבר וכי הוא הפיק את הלקח, חל בו שינוי חיובי, והוא מודע לדפוסי התנהגותו ומגלה יכולת שליטה טובה יותר.
13. על כל אלו ציין המבקש שבדיקה שערך שירות המבחן עם הפיקוח האלקטרוני העלתה שבמשך כל התקופה בה הוא שוהה במעצר בית, כשנה וחמישה חודשים, לא נרשמה לחובתו הפרה כלשהי של תנאי המעצר.
14. בשולי הדברים יוער כי בהחלטה (כב' השופט ר' יעקובי) מיום 27.07.11 ניתן תוקף להסדר דיוני עליו הסכימו הצדדים לפיו תחילה יישמעו הטיעונים שאינם קשורים "למצב המשפטי בתיק העיקרי", היינו הטענות בדבר הכרסום בראיות לגופן, כשטיעונים אלו, ישמעו במידת הצורך, במועד מאוחר יותר.
טענות המשיבה
15. המשיבה התנגדה לבקשה, ובדיון שהתקיים ביום 28.08.11 הצביע ב"כ המשיבה על חומרת המעשים בהם הואשמו המבקש ונחום, כשבסופו של יום בשל ויכוח על עניין של מה בכך שוסף גרונו של המנוח וסוויסה נפצע באורח קשה כשנדקר בחזהו פעמיים. לדבריו, טענת המשיבה היא כי שני הנאשמים, המבקש ונחום, ביצעו את העבירות החמורות המיוחסות להם בצוותא, כשבית משפט זה (כב' השופט ר' יעקובי בהחלטתו מיום 16.02.10) ובית המשפט העליון קבעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמה זו. במסגרת ההחלטה בערר בית המשפט העליון החמיר את תנאי השחרור וקבע שחלופת המעצר במקרה הזה חייבת להיות "הדוקה בעליל". מהמבקש נשקפת מסוכנות אשר עלולה לשוב ולהתפרץ, ובמסגרת התסקיר הראשון שהוגש בתיק נאמר אודות המבקש כי הוא בעל "קווי התנהגות בעייתית הבאים לביטוי בהתנהגות אימפולסיבית ולא צפויה, ובעייתיות בהבנת גבולות המותר והאסור". בנסיבות אלו, יש להקפיד על הרחקת המבקש מהציבור, וההגבלות שנקבעו על ידי בית המשפט הם המתונים ביותר שיכולים לענות על צורך זה. באשר לתסקיר המשלים טען ב"כ המשיבה כי אין הוא מחייב את בית המשפט, ובמקרה זה גם, יש לתת לו משקל מועט. הטעם לכך נעוץ בעובדה שהתסקיר מבוסס על שיחה עם המבקש ועוד ערב אחד, כשלמבקש אינטרס מובהק לעשות רושם חיובי על קצין המבחן. חקירתו של המבקש ושלל הגרסאות שמסר גם מלמדות כי מדובר באדם מוניפולטיבי שעסוק באופן תדיר בניסיון לנקות את עצמו מכל אשמה ומכחיש את אחריותו לאירוע. בנסיבות אלו לא ניתן לדבר על הפנמה ועל שינוי כפי שנטען בתסקיר. גם אין בחלוף הזמן כדי להקהות מסוכנות זו, וודאי לא במידה משמעותית כזו שתאפשר את יציאת המבקש מביתו ומפיקוח מתמיד באיזוק אלקטרוני. ב"כ המשיבה הוסיף וציין כי ההליך המשפטי בתיק העיקרי מתקדם ביעילות, כבר התקיימו בו למעלה מעשרים ישיבות הוכחות ונשמעו בו למעלה מעשרים עדי תביעה והיא עומדת לפני סיומה. לפי דברי ב"כ המבקש עצמה בדיון קודם, פרשת ההגנה אמורה להסתיים במהלך חודש ינואר או פברואר 2012. חלוף הזמן כשלעצמו, ללא שינוי נסיבות, גם הוא אינו מהווה עילה לעיון חוזר, וודאי לא לשחרור ממעצר בית בהגבלות מעטות כבמקרה זה. היענות לבקשת המבקש היא למעשה שחרורו הכמעט מוחלט ממעצר, דבר שאינו מתקבל על הדעת לאור המעשים החמורים שלו, המובילים בדרך כלל למעצר מלא מאחורי סורג ובריח.