1. נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות קשירת קשר לפשע וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. למשיב 1 מיוחסות בנוסף, עבירות של תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות, כליאת שווא ואיומים.
2. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים כנגדם, בהסתמך על קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, המקימות עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו - 1996
(להלן: "חוק המעצרים"). בנוסף, נטען כי קיימות עילות מעצר מכוח סעיפים 21(א)(1)(ב) וסעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, בשל המסוכנות הנשקפת מהמשיבים והחשש לשיבוש הליכי משפט. המבקשת מציינת בבקשה כי למשיבים עבר פלילי מכביד ולפיכך, הם מהווים סכנה של ממש לציבור ולא ניתן לאיין מסוכנותם, אלא מאחורי סורג ובריח.
3. ב"כ המשיבים טענו כי אין בחומר החקירה תשתית ראיתית בעוצמה מספקת לשם מעצרם של המשיבים וביקשו לשחררם בתנאים מגבילים.
עוצמת הראיות הלכאוריות
:
4. על פי כתב האישום, המשיבים הינם אחים. משיב מס' 2 נשוי לאזרחית אוקראינה, שהיא אחותה של המתלוננת, י, עימה ניהל משיב מס' 1 קשר זוגי, היא הובאה מאוקראינה במיוחד לצורך זה והתגוררה יחד עם משיב מס' 1.
בשלב מסוים, ביקשה יאנה לעזוב את המשיב מס' 1 ולעבור להתגורר עם המתלונן, ו. על פי כתב האישום, איים עליה משיב מס' 1, במספר הזדמנויות כי אם תנסה לעזוב אותו הוא יכלא אותה וימכור אותה לזנות. הוא גם נהג לכלוא אותה בדירתם במשך שעות רבות. באחת ההזדמנויות, תקף המשיב מס' 1 את י, בכך שאחז בחוזקה בזרועה, כשהוא מאלצה לשוב עימו לדירתם וגרם לה המטומה בזרוע ימין.
בסמוך לאחר מכן, קשרו המשיבים קשר לתקוף את המתלונן ולחבול בו. בשעה 21.00 לערך, הגיעו לביתו, כשכל אחד מהם מצויד בסכין. הם דרשו מן המתלונן לרדת מדירתו וכאשר ירד לפתח ביתו תקפו אותו ודקרו אותו בבטנו ובגבו, לאחר מכן ברחו מן המקום כשהם מותירים את המתלונן מדמם.
בעקבות מעשיהם, נגרמו למתלונן פצעי חדירה באזור הבטן והגב והוא נזקק לטיפול רפואי ואשפוז.
5. המבקשת סומכת ראיותיה על הודעות שנגבו מאת המתלונן, י, אחותה של י, דו"חות השוטרים שהגיעו למקום, תפיסת האולר בזירת האירוע וגרסאות המשיבים המסבכות אותם, לפי הנטען, בביצוע העבירות.
6. ב"כ המשיבים מבקשים כאמור, לקבוע כי ראיות המאשימה אינן בעלות עוצמה מספקת לשם הארכת המעצר. בין הקשיים שעוררו המשיבים ניתן למנות את העובדה שהמתלונן לא הגיש תלונה במשטרה (כך לטענתם), הוא נחקר רק כעבור מספר ימים, העדות העיקרית עליה נסמכת המאשימה היא עדותו של המתלונן, שהיא בלתי סבירה בעליל, ומדובר בעד שיש קושי לסמוך עליו בשל עברו. יתר העדויות הן מפי השמועה ובעלות פוטנציאל נמוך להרשעה. מנגד מצויות עדויות המשיבים, מהן ניתן ללמוד כי המתלונן הוא שתקף אותם, עשה שימוש בחפץ חד ודקר את המשיב מס' 2. האולר שנתפס בזירה לא נבדק ואין ממצאים-טביעות אצבע או ד.נ.א. הקושרות את המשיבים לאולר זה.
באשר לזיהוי הסכין כמשויכת למשיב מס' 1, על ידי העדה אולה, אחותה של יאנה, הפנה ב"כ המשיב 1 לקשיים ותהיות ביחס לעדותה.
עוד נטען, כי נפלו סתירות בעדותו של המתלונן והעדות היחידה הניטראלית, העשויה לשפוך אור על המחלוקת, היא עדותו של ש.א, התומכת בגרסת המשיבים.
7. כידוע, אין בית המשפט נדרש בשלב זה לבחינת מהימנות ראיות התביעה, ולפיכך, אין מקום לבחינת הסתירות הלכאוריות, אלא אם מדובר בסתירות ובקשיים מהותיים בראיות הלכאוריות, במידה המפחיתה את הסיכוי שיביאו להרשעת הנאשם. ראה בעניין זה דברים שנאמרו במסגרת
בש"פ 4553/12 - וליד עואודה נ' מדינת ישראל:
"...
בשלב מקדמי זה אין בית המשפט נדרש לעמוד על משקלן של הראיות או לקבוע ממצאים בשאלת מהימנותם של העדים כפי שנעשה במסגרת ההליך העיקרי, ודי כי שוכנע שישנו פוטנציאל ראייתי להרשעת הנאשם בתום ההליך המשפטי (ראו: בש"פ 2607/10 פיניאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.4.10); בש"פ 1907/12 אבו מנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.3.2012)). בחנתי את טענות העורר בעניין זה, אולם לא מצאתי כי בהודעות המתלונן מצויות סתירות מהותיות אשר יש מקום להדרש אליהן בשלב זה, או אשר יש בהן לפגוע בצורה ניכרת בתשתית הראייתית העומדת לחובת העורר. כך גם באשר לטענותיו של העורר בעניין המחדלים בחקירה המשטרתית".
וכן ראה
בש"פ 4256/12 - שהאב מחמוד אבו נ' מדינת ישראל:
"הלכה היא כי בית המשפט אינו בוחן בשלב הדיון במעצר עד תום ההליכים שאלות של מהימנות עדים ואין הוא נדרש באופן פרטני למשקלן של העדויות אלא אם כן מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין".
8. האירוע דווח למשטרה על ידי אמו של המתלונן בשעה 21.23. בעקבות הדיווח הגיעה לזירה ניידת משטרה, אשר שוטריה תיעדו בדו"חות הפעולה את ממצאי הזירה. בחדר המדרגות נמצאו טיפות דם שהלכו והתגברו ככל שעלו לקומה השנייה, בה מצויה דירת המתלונן. בין הקומה הראשונה לשנייה נמצא אולר (לפי ממצאי דו"ח המז"פ לא נמצאו טביעות אצבע על האולר).
9. בדירה נמצאו אמו של המתלונן, י והמתלונן הדקור. המתלונן פונה לחדר המיון, ואושפז עד ליום 17/06/12.
10. המתלונן אובחן עם קבלתו בבית החולים כסובל מפצע חדירה בגב ופצע חדירה ברוחב 7 ס"מ בבטנו. (בתיק קיים דו"ח סיכום אשפוז - אין תעודת חדר מיון או דו"ח מד"א).