1. נגד המשיב הוגש ביום 22.9.13 כתב אישום המייחס לו עבירות לפי סעיף 287א' לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "
החוק"), בגין הפרת הוראה חוקית ועבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, ועבירה של תקיפת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 382 (א) לחוק העונשין.
2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים, היא הבקשה שבפניי.
3. העובדות המפורטות בכתב האישום הן כדלהלן:
במסגרת מ"ת 56306-02-13 החליט בית המשפט המחוזי בנצרת על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בביתו בשכונה המזרחית בנצרת בתנאים מגבילים הכוללים, בין היתר, מעצר בית מלא ופיקוח אלקטרוני. ביום 18.9.13, בשעה 6:30, התקבלה במוקד הפיקוח האלקטרוני התראה על כך שהמשיב הפר את תנאי השחרור שנקבעו בהחלטה, ובאותו יום, סמוך לשעה 7:00, נשלח סייר מטעם הפיקוח האלקטרוני לביתו של המשיב על מנת לבדוק את פשר ההתראה. הסייר הגיע לבית, דפק בדלת, אך לא היה מענה. משכך, לא הצליח הסייר לבדוק אם המשיב מקיים את התנאים המגבילים שנקבעו בהחלטה. עוד באותו יום, בשעה 23:48, התקבלה במוקד הפיקוח האלקטרוני הודעה נוספת על כך שהמשיב מפר את תנאי השחרור שנקבעו בהחלטה, וביום 19.9.13, סמוך לשעה 12:18, נשלח הסייר יוסף מזאריב מטעם הפיקוח האלקטרוני לביתו של המשיב על מנת לבדוק את פשר ההתראה. משהגיע הסייר סמוך לביתו של המשיב, עצר אותו קרוב משפחתו של המשיב, שאל אותו מדוע הוא מגיע בשעה כה מאוחרת וטען בפניו כי הם מחפשים את המשיב ואיך להכניס אותו לכלא. בעוד הסייר ברכבו, הגיע המשיב לעברו בריצה, היכה אותו מכת אגרוף בכתפו השמאלית ואמר לו "תסתלק מפה, אני לא מכניס אותך, ואל תבוא לכאן יותר".
4. המבקשת טוענת כי במעשיו של המשיב נגרמו לסייר כאבים בכתף. הוא פנה לקבלת טיפול רפואי במרכז הרפואי "העמק" בעפולה, ובמעשיו בעצם הוא הפר הוראה שניתנה כשורה מאת בית המשפט, תקף המשיב את הסייר, שהוא עובד ציבור, וגרם לו חבלה של ממש.
5. בין המבקשת לבין המשיב אין הסכמה לעניין קיומן של ראיות לכאורה. בעניין זה טענה המבקשת כי קיימות בתיק ראיות לכאורה, לאור עדותו של הסייר. עוד הוסיפה המבקשת כי קיימת עילת מעצר לאור ההפרות הנשנות ע"י המשיב, אין לבחון בעניינו חלופת מעצר נוספת, ויש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.
6. ב"כ המשיב, אשר לא הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, טען כי כל ההפרות הנטענות כלפי המשיב היו מאושרות ע"י בית המשפט המחוזי, עת התקיימו מספר דיונים בהם הורשה למשיב לשהות בחצר ביתו לשם עישון סיגריה, ואף הדגיש כי בעניין זה קבוע דיון בפני בית המשפט המחוזי, אליו זומן נציג מטעם הפיקוח האלקטרוני, שיבוא ויסביר את ההתראות שקיבלו על הפרות מצדו של המשיב, וזאת לאור הגרסאות הסותרות בין המבקשת לבין המשיב, שטען כל הזמן שאינו מפר את תנאי השחרור, כי אם שהה בחצר לשם עישון סיגריה בלבד.
7. ב"כ המשיב הדגיש, כי גם אם בית המשפט יקבע כי קיימות ראיות לכאורה, הרי שמדובר בראיות לכאורה חלשות, שאינן מצדיקות השמתו של המשיב במעצר עד תום ההליכים.
ב"כ המשיב מציע לשחרר את המשיב לאותם תנאים שנקבעו ע"י בית המשפט המחוזי, עם הטלת תנאים נוספים של הוספת מפקחת נוספת.
8. לאחר שעיינתי בתיק החקירה, שמעתי את טיעוני שני הצדדים ושקלתי את כלל השיקולים הצריכים לעניין, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה בתיק, אם כי מדובר בראיות חלשות. תיק החקירה של המבקשת כולל עדותו של הסייר אל מול עדותו של המשיב ושלושה עדים נוספים. למעט עדותו של הסייר, המדבר על תקיפה מצדו של המשיב, אין בתיק כל ראיה פוזיטיבית נוספת היכולה לחזק את גרסתו של הסייר. אמנם, אנו בשלב של דיון בבקשת מעצר עד תום ההליכים ולא בשלב של בחינת הראיות בתיק העיקרי. יחד עם זאת, יש לבחון את עוצמתן של הראיות טרם מתן החלטה האם יש לעצור עד תום ההליכים ואם לאו, וזאת בשים לב לחזקת החפות העומדת למשיב. חשוב להדגיש, כי ראיות לכאורה חלשות מצדדות בבחינתה של חלופת מעצר.
9. המבקשת מייחסת למשיב הפרת שלוש עבירות, כאשר אחת מהן הינה הפרת הוראה חוקית. מעדותו של הסייר ניתן ללמוד כי טרם שהמשיב התקרב אליו, כנטען ע"י הסייר, הציץ המשיב מחלון ביתו. זאת, לפי דבריו של הסייר עצמו. לכן, נשגב מבינתי להבין מתי, באותו אירוע ספציפי, הפר המשיב את ההוראה החוקית, קרי הפר את התנאים שהוטלו ע"י בית המשפט המחוזי. באשר לשתי העבירות הנוספות: תקיפה הגורמת חבלה של ממש ותקיפת עובד ציבור, שוב, כנטען ע"י הסייר, הוא הותקף תוך כדי שהוא היה ברכבו, ע"י המשיב, אשר נתן לו מכת אגרוף בכתפו השמאלית, עניין שמוכחש ע"י המשיב ואף ע"י עדים נוספים שהעידו במשטרה.
10. בבש"פ 5837/00
חטואל יצחק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 28.8.00), נאמרו דברים שהינם טובים גם לענייננו: "מקובל עליי, כי גם מקום שיש ראיות לכאורה, יש לתת את הדעת ליחס בין עוצמת הראיות לבין מידת ההגבלה על חירות הנאשם. ככל שהראיות לכאורה חזקות וחד משמעיות יותר, כך גדלים הסיכויים, שבהתקיים שאר התנאים המקימים עילת מעצר, לא יורה בית המשפט על חלופת מעצר, וגם ההפך הוא נכון - מקום שבחינת חומר החקירה, אפילו בשלב הלכאורי, מעוררת ספקות או סתירות, הדבר מהווה שיקול לכך שבית המשפט יעדיף חלופת מעצר על פני מעצר, גם בהתקיים כל התנאים למעצר.
11. עניין נוסף שיש לתת לו הדגש הוא כי במכלול השיקולים ששוקל בית המשפט, עת בוחן את כל המסכת הראייתית הנפרשת בפניו, ובכללן יש לשקול גם את הראיות והטענות הנטענות ע"י המשיב, וכאמור: "הלכה ידועה היא כי לצורך ההכרעה בשאלה האם יש מקום לעצור נאשם עד תום ההליכים נגדו, אם לאו, יש לבחון את חומר הראיות הגולמי, טרם עיבודו במסגרת ההליך הפלילי. בשלב זה של המעצר, יש לבחון האם קיים סיכוי סביר להוכחת אשמתו של הנאשם בסיום המשפט, בהתבסס על מלוא חומר החקירה, לרבות זה התומך בעמדת הנאשם, כאשר חומר הראיות טרם עבר את "מסננת" החקירה הנגדית" (ראו בש"פ 8087/95
זאדה נ' מדינת ישראל, פד"י נ' 2 133 (1996)).
12. באשר לעילת המעצר, בבקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים טענה המבקשת כי נגד המשיב קמות שתי עילות מעצר עיקריות: האחת מכוח סעיף 21 (א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996 (להלן: "
חוק המעצרים"), כך שקיים חשש סביר לכך שהמשיב יסכן את ביטחונו של הציבור, והשנייה מכוח סעיף 21 (א)(1)(ב) לחוק המעצרים - הפרת תנאי שחרור בערובה.
13. מעשי המשיב המתוארים, הן בכתב האישום והן בבקשת המעצר עד תום ההליכים, כמו גם טיב העבירות המיוחסות לו, מלמדים על מסוכנות הנשקפת ממנו. העבירות המיוחסות למשיב הן עבירות המנויות בסעיף 21 (א)(1)(ב) לחוק המעצרים, לגביהן נקבע בחוק כי חומרת העבירה כשלעצמה מקימה עילת מעצר.
14. כמפורט בבקשת המעצר, למשיב עבר פלילי בגין עבירת נשק משנת 2011, בנוסף לשיבוש מהלכי משפט, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וכן הוא נמצא בתנאים מגבילים שהוטלו ע"י בית המשפט המחוזי במסגרת מ"ת 56306-02-13, אשר עדיין מתברר בבית המשפט המחוזי, ושם מיוחס לו במסגרת כתב האישום קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות, נשיאת והובלת נשק, התפרצות לבית מגורים, סחיטה באיומים ושיבוש מהלכי משפט, תיק שכאמור, בית המשפט המחוזי, על אף העבירות המיוחסות למשיב באותו תיק, ועל אף המסוכנות הנשקפת מהמשיב ביחס לאותו תיק, ראה לנכון לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים של מעצר בית מלא בפיקוח אלקטרוני.
15. על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון, טיב העבירות המיוחסות למשיב והעבר הפלילי הקיים, כאשר יש לו הרשעה אחת משנת 2011, משקפים את המסוכנות הנשקפת מהמשיב, והשאלה היא האם ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב ע"י שחרורו לחלופת מעצר.
16. חלופת המעצר אליה שוחרר המשיב במסגרת התיק המתנהל בבית המשפט המחוזי אושרה ע"י שירות המבחן, ובית המשפט המחוזי קיבל את המלצת שירות המבחן ושחרר את המשיב לאותה חלופה. מכאן, אין כל מניעה להשאיר את המשיב באותה חלופה, אשר אושרה ע"י בית המשפט המחוזי. יחד עם זאת, ולאור המסוכנות הנשקפת מהמשיב, בשים לב לראיות לכאורה, שעוצמתן חלשה, מן הראוי להדק את התנאים אשר הוטלו ע"י בית המשפט המחוזי ולהורות על שחרורו של המשיב בתנאים שלהלן:
א. המשיב ישהה באותם תנאים שבהם שוחרר בבית המשפט המחוזי בנצרת: מעצר בית מלא ואיזוק אלקטרוני בבית סבו ז"ל בשכונה המזרחית בנצרת. כל הערבויות וההתחייבויות שהוטלו במסגרת החלטת בית המשפט המחוזי יעמדו בעינן.