כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו אחזקת סכין למטרה לא כשרה.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.
עפ"י עובדות כתב האישום, ביום 3.11.13 בכניסה לקניון עזריאלי בעכו, החזיק המשיב על גופו סכין מטבח בעלת להב קבוע באורך של 10 ס"מ, כשאין בידו להניח את הדעת כי החזיק בה למטרה כשרה.
במסגרת הבקשה ובטיעונים בע"פ, הפנה ב"כ המבקשת, בין היתר, לעדויות השונות אשר נגבו מהפקחים העירוניים אודות אירועי אותו יום, וכן להודעת המשיב במשטרה בה אישר כי החזיק בסכין על גופו ודבריו לקצין החקירות במשטרה בהם אישר כי החזיק בסכין על מנת להגן על עצמו במידת הצורך בהיותו חסר בית.
במסגרת טיעוניו בפניי ביקש הסניגור לתקוף את בקשת המעצר מכמה וכמה כיוונים ועיקרם הסברו של המשיב לגבי השימוש שהוא עושה בסכין, סתירות בגרסאות ואי קבילות תוצאות החיפוש שנערך על גופו של המשיב בהיותו חיפוש שנעשה שלא כדין.
אקדים ואומר, כי לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועיינתי בתיק החקירה, נחה דעתי להורות על שחרורו של המשיב בשל בעייתיות בחומר הראיות באופן שאינו מקים תשתית ראייתית המצדיקה מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.
אפתח בכך, כי גרסת המשיב לגבי היותו חסר בית היא גרסה שמתיישבת עם מה שעולה מתיק החקירה. במצב דברים זה, אין לומר כי נשיאת הסכין היא לא כורח הנסיבות. אם נוסיף לכך כי המשיב חסר שיניים קדמיות עליונות כי אז נשיאת הסכין היא אפילו צפויה בנסיבות העניין.
אשר למזכר שנרשם בידי קצין החקירות ביום 3.11.13 ובו מתועדים דברי המשיב, כי הוא מחזיק בסכין משום שהוא לן בחוץ והסכין משמשת להגנה עצמית - במזכר זה המשיב 'התוודה' בפני קצין החקירות כי הוא מחזיק בסכין להגנה עצמית. שיחה זו ותוכן המזכר נרשמו לכאורה מבלי להעמיד את המשיב על זכויותיו, לרבות זכות להיוועץ בעורך דין והזכות לעמוד על זכות השתיקה. ומכאן, שאין לשלול את האפשרות כי בעת שמיעת הראיות תוכנו של אותו מזכר ייפסל כראיה קבילה.
אשר לחוקיות החיפוש - הסניגור טען כי מי שביצע את החיפוש היו הפקחים העירוניים ולא השוטר אשר הגיע מאוחר יותר למקום. הסניגור הוסיף כי לפקחים אין סמכות שבדין לערוך חיפוש כאמור. ואכן, על פניו ניכר כי הפקחים בקשו לערוך את החיפוש ללא סמכות שבדין.
החוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) - תשע"א מסדיר את סמכויותיהם של הפקחים. לפי סעיף 13(א), פקח מסייע שהוסמך לכך ע"י המשטרה, כאמור בסעיף 12 לחוק, מוסמך לערוך חיפוש על גופו של אדם, וזאת בהתקיים חשד סביר שאדם נושא עמו שלא כדין נשק או עומד לעשות שימוש שלא כדין בנשק, וכן לעכב את האדם עד לבוא המשטרה, וכל זאת אם הפקח המסייע נוכח כי אותו אדם עומד לבצע מעשה אלימות. בסעיף 13(ב) הוגדר מעשה אלימות כהכאת אדם או הפעלת כוח על גופו בדרך אחרת, במישרין או בעקיפין, ללא הסכמתו או בהסכמתו שהושגה בתרמית.
אין מחלוקת כי במקרה דנן, שני הפקחים הם פקחים עירוניים ולא פקחים מסייעים כהגדרתם בסעיף 12 לחוק, ומכאן שהפקחים לא היו רשאים לערוך חיפוש או אפילו לבקש את רשות המשיב לערוך חיפוש - ובכל מקרה, אין כל תיעוד בתיק החקירה כי נדרשה או ניתנה הסכמתו של המשיב לביצוע החיפוש. כך או כך, לא מתקיימות הנסיבות המנויות בסעיף 13(א) לחוק משום שלא נטען, וממילא אין ראיות לכך, כי המשיב בצע או היתה לו כוונה לבצע מעשה אלימות ולא עלה חשד סביר שהוא נושא נשק כלא כדין.
לסיום, בכל הנוגע לטענה של המבקשת, כי המשיב ניסה כביכול להיכנס לקניון ורק כאשר נתבקש ע"י מאבטח של הקניון לערוך חיפוש עליו ובכליו, הוא עזב את המקום. טענה זו אינה מגובה בראיה כלשהי, לבטח לא בעדות של המאבטח אשר נכח בכניסה לקניון, ומכל מקום, שני הפקחים שללו בהודעתם טענה זו ומסרו, כי המשיב לא ניסה להיכנס לקניון - כפי שהוא עצמו טען.
אין באמור בהחלטה זו כדי להוות מסמרות לעניין קבילות הראיות שיש בידי המבקשת, ועניין זה יתברר מן הסתם במסגרת הדיון בתיק העיקרי. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהבעייתיות עליה הצבעתי לעיל כשיקול המכרסם בעוצמת הראיות באופן ממשי.
לצד זה אשוב ואזכיר את טענת המשיב לגבי השימוש שהוא עושה בסכין והנסיבות אשר הביאו אותו לשאת את הסכין, באופן שמכרסם באופן ממשי בטענה כי נשיאת הסכין היתה למטרה לא כשרה.
לא נעלם מעיניי כי לחובת המשיב עונש מאסר בר הפעלה במידה ויורשע בעבירה המיוחסת לו בתיק דנן, ולא נעלם מעיניי עברו המכביד, ואולם האמור לעיל די בו כדי להביאני למסקנה כי אין בתשתית הראייתית כדי להצדיק את המשך מעצרו.
לפיכך אני מורה על שחרור המשיב ובלבד שיחתום על התחייבות עצמית בסך של 10,000 ש"ח להבטחת התייצבותו לדיונים בעניינו.
תיק החקירה מוחזר בזאת לב"כ המבקשת.
<#8#>
ניתנה והודעה היום ד' כסלו תשע"ד, 07/11/2013 במעמד הנוכחים.