1. לפני בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים של המשיבה.
2. ביום 21.07.11 הוגש נגד המשיבה כתב אישום ובו הואשמה בעבירות לפי סע' 13, 19(א), 7(א) + 7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.
בפרק העובדות בכתב האישום נטען כי המשיבה התרועעה עם אדם נוסף, אשר הציע לה להתגורר עמו ואשר מכר לה מנות הרואין. בשלב מאוחר יותר הוא הציע כי המשיבה תשלם לו את כל תגמולי הביטוח הלאומי תמורת מגורים בדירה והספקת הרואין לשימושה העצמי. בשלב מאוחר יותר מכרה המשיבה עבור האדם הנוסף מנות הרואין ובתמורה הוא אפשר לה לגור בדירה. במהלך התקופה הרלוונטית מכרו המשיבה והאדם הנוסף סם הרואין לאחרים.
3. בדיון ביום 25.07.11 הסכים ב"כ המשיבה לקיומן של ראיות לכאורה לצורך הדיון בבקשה זו.
4. בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "
חוק המעצרים"), בעבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים טמונה מסוכנות. קיומן של ראיות לכאורה ומסוכנות סטטוטורית מחייבות, בשלב זה, לשקול האם הפרמטר הנוסף - של חלופת מעצר - מתקיים במקרה זה.
5. בדיון ביום 25.07.11 ניתנה החלטה בדבר הכנת תסקיר מעצר, לבקשתו של ב"כ המשיבה, וזאת לצורך בחינת טבען של חלופות מעצר. בדיון ביום 25.08.11, לאחר שכבר התקבל תסקיר המעצר, ביקש ב"כ המשיבה דחייה נוספת לצורך בחינת חלופות.
6. על פי תסקיר המעצר מיום 14.08.11, מדובר במשיבה אשר לה כוחות נפשיים דלים, ביטול עצמי וערך עצמי ירוד, וכל התנהלותה הינה מתוך תחושה של קורבנות כתוצאה מחוויות טראומטיות שעברה. המשיבה מכורה לסמים קשים מזה כ- 20 שנה, אינה עובדת ואורחות חייה מתנהלים סביב צריכת הסמים.
כיום, לדבריה, היא נקייה מסמים מזה כ- 5 חודשים, ומבטאת רצון להשתלב בטיפול אמבולטורי לצד שחרורה למעצר בית. קצינת המבחן הבכירה התרשמה, כך מצוין בתסקיר, כי המשיבה נעדרת תמיכה משפחתית, מתמודדת ע"י הכחשה עם מצבה ההתמכרותי ומנותקת מהפגיעה העצמית כתוצאה מהתנהלותה. היא איננה מצליחה להתארגן ולפנות באופן רציף לקבלת טיפול ותמיכה במסגרות המתאימות.
עוד צוין כי גם באבחונים הקודמים עלה כי המשיבה מבקשת להשתלב בהליך טיפולי, אולם היא איננה ממשיכה בו. להערכת קצינת המבחן, אין למשיבה כוחות להשתמש בכלים אותם רכשה במקומות טיפוליים בהם שהתה. מדובר, כך צוין באישה פגועה וחלשה שאינה פנויה במצבה הנוכחי לערוך שינוי משמעותי בחייה, כל שכן להתפנות לתהליך טיפולי אינטנסיבי בקהילה סגורה.
התסקיר מסתיים בקביעה כי לא ניתן לבוא בהמלצה לשלבה בחלופה טיפולית סגורה ולשנות את תנאי מאסרה.
7. לנוכח האמור בתסקיר, נראה לי כי אין צורך בקבלת התסקירים הקודמים, ואין מקום לדחיית הדיון . בתסקיר הנוכחי יש התייחסות לאבחונים הקודמים. יש ממש בטענת ב"כ המשיבה כי היא מבטאת רצון להשתלב בטיפול, אולם מתוכנות של התסקיר עולה בבירור כי גם אם המשיבה חפצה בטיפול, אין לה את היכולות לעמוד בטיפול מתמשך.
לא מצאתי בתסקיר כי היו קשיים תקשורתיים בין המשיבה לבין קצינת המבחן, ואינני סבור כי יש צורך בתסקיר חוזר, בשפה הערבית, על מנת לבחון את האפשרות המוצעת על ידי ב"כ המשיבה לפיה ייתכן ותהיינה מסקנות שונות.
8. למעלה מן הדרוש, אציין כי התסקיר אינו בא להחליף את התרשמות בית המשפט ואת החלטתו. אמנם "נדרשים נימוקים משמעותיים וכבדי משקל על מנת לסטות מהמלצה שלילית" (בש"פ 240/11, פורסם בנבו 16.01.11), אך בענייננו אין צורך כלל לסטות מהעדרה של ההמלצה. "השורה התחתונה", בדבר העדר המלצה למסגרת טיפולית, מבוססת היטב ומנומקת כדבעי, ולפיכך הנני מאמץ אותה.
9. לאחרונה, בבש"פ 4046/11 (פורסם בנבו, 21.07.11) חזר בית המשפט העליון על ההלכה הקיימת, לפיה רק במקרים חריגים, ניתן להסתפק בחלופת מעצר במקרים של סחר בסמים, זאת לנוכח המורכבות של עבירות אלה, המסוכנות הטמונה בהן וחשיבות הפסקת פעילות הסחר בכל שלבי ביצוע העבירה.
כאשר מדובר בעבירות מסוג זה, הכלל שנקבע בשורה של פסקי דין הינו כי מי שיש נגדו ראיות לכאורה על אחזקת סם שלא לצריכה עצמית, או על סחר בסם, צפוי למעצר עד תום ההליכים. רק נסיבות מיוחדות יכולות להצדיק, במקרים כאלה שחרור מן המעצר. מקרים כאלה הינם, למשל, עבר נקי, גיל צעיר ותסקיר חיובי. אף אחד מחריגים אלה לא מתקיים במקרה הנוכחי.
10. למעשה, לא הציע היום ב"כ המשיבה חלופות מעצר, וזאת, ככל הנראה, לנוכח תוכנו של תסקיר המעצר.
11. הנני מקבל את הבקשה למעצרה של המשיבה עד תום ההליכים המשפטיים בת"פ
37121-07-11
.
<#5#>
ניתנה והודעה היום א' אלול תשע"א, 31/08/2011 במעמד הנוכחים.