1. נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה (בצוותא), תקיפה הגורמת חבלה של ממש (למשיבים 2,3) והחזקת סכין שלא כדין (מיוחסת למשיב מס' 1).
2. על פי כתב האישום, תקפו המשיבים ביום 08/06/12 את בן דודם
(להלן: "המתלונן"), על רקע סכסוך ירושה ממושך בין המשפחות, כאשר המשיב מס' 1 עושה שימוש בסכין והמשיבים 2,3 אוחזים במתלונן, בעת שמשיב מס' 1 תוקף אותו.
3. עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת לעצור את המשיבים עד תום ההליכים כנגדם, בהסתמך על קיומן של ראיות לכאורה לביצוע המעשים, על קיומה של עילת מעצר סטטוטורית ובהעדר חלופה שתוכל לאיין את מסוכנותם.
4. ב"כ המשיבים 1,3 אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה כנגד מרשיהם אך טוענים כי עוצמת הראיות איננה מצדיקה הארכת המעצר ובכל מקרה ניתן לשחרר את מרשיהם לחלופת מעצר.
ב"כ המשיב מס' 2 כופר בקיומן של ראיות לכאורה לביסוס טענת השותפות של מרשו בביצוע העבירות.
קיומן של ראיות לכאורה
5. המבקשת סומכת ידה על ראיות לכאורה המצויות בהודעותיהם של המתלונן, אחותו, בעלה - בלאל, אביו של המתלונן, מאהר - אחיו של המתלונן והתיעוד הרפואי.
6. ב"כ המשיבים טוענים, לעומת זאת, כי מעדויות התביעה עולה שבזירת העבירה התפתחה תגרה או קטטה. הם מפנים לסתירות לכאורה בין גרסאות עדי התביעה, המלמדות על כך שמדובר בעלילה שרקמו המתלונן ובני משפחתו, שהם עדי התביעה.
המשיבים מפנים גם לתיעוד הרפואי ולתמונות מהם ניתן ללמוד כי משיב מס' 1 נחבל בידו, פצעים המתאימים להיות פצעי התגוננות, כלומר, מחזקים את גרסתו כי הוא זה שהותקף בסכין, ולא להיפך. עוד נטען כי המשיב מס' 1 הגיע מיוזמתו לתחנת המשטרה במטרה להגיש תלונה ולאחר המתנה של מספר שעות נתבקש להגיע למחרת היום.
7. ב"כ המשיב מס' 2 הוסיף, כי אף שהוא מודע לכך שבית המשפט איננו נדרש בשלב זה של הדיון לשאלת מהימנות עדי התביעה, הרי ביחס למשיב מס' 2 העדויות הן שונות באופן מהותי זו מזו, לא רק שיש סתירות ביניהן, אלא שכמספר העדים כך מספר הגרסאות. לטענת ב"כ המשיב מס' 2, הטענה כי משיב זה אחז במתלונן בעת שמשיב מס' 1 דקר אותו נסתרת בעדותו של המתלונן עצמו, ויתר עדי התביעה מסרו כל אחד תיאור אחר של השתלשלות העניינים. מעבר לכך, המשיב מס' 2 סובל מנכות באחת מידיו, למרות זאת מסרו שניים מעדי התביעה כי הוא אחז באבן, עובדה שאיננה באה לידי ביטוי בכתב האישום, כך גם הטענה שעלתה בעדויות לגבי שימוש במקל.
עוד טוען ב"כ המשיב 2 כי התיאור שמסר המתלונן לגבי אופן הדקירה איננו מתיישב עם תיאור העובדות בכתב האישום.
8. לאחר שבחנתי את הראיות שבידי המבקשת, שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה בעלות עוצמה מספקת להרשעת המשיב מס' 1 בעבירות המיוחסות לו. עוצמת הראיות הינה פחותה בכל הנוגע למידת מעורבותם של המשיבים 2,3 באירוע.
9. על פי כתב האישום, המשיבים 2,3 חלפו על פני המתלונן, שהיה עסוק עם שכנו, תאמר בביצוע עבודות כלשהן. התפתח ויכוח בין המתלונן לבין המשיבים 2,3 שבמהלכו תקפו משיבים אלו את המתלונן והכו אותו. במהלך הויכוח הגיע המשיב מס' 1 כשהוא מצויד בסכין ודקר את המתלונן ברגלו. כשניסה המתלונן להימלט, תפסו אותו המשיבים 2,3 והמשיב מס' 1 דקר אותו בגבו.
10. המתלונן התקבל בבית החולים (בשעה 20:00 לערך) כשהוא סובל מדקירה מכלי חד בבית החזה אחורי מימין ובירך שמאל וסובל מחבלת ראש, שנגרמה לו, לטענתו, כתוצאה מכך שהוכה בראשו באמצעות מקל.
11. האירוע התרחש כאמור, בעת שהמתלונן שהה היה סמוך לביתו של חברו - תאמר, השוכן מול ביתו של המתלונן. תאמר הוא העד היחיד שהינו לכאורה, ניטראלי, על כל פנים, לא משויך למי מהמשפחות. עד זה, שעל פי הראיות, נכח באירוע מתחילתו, מסר במשטרה גרסה שאיננה מסייעת רבות לחקר האמת. לדבריו, היה עם גבו אל הכביש, לא ראה כיצד החל האירוע וכיצד התפתח ועזב את המקום, כך שהוא איננו יכול לתמוך בגרסה של צד זה או אחר, פרט לכך שהוא הכחיש מכל וכל את האפשרות שהמתלונן נשא עליו סכין, לפני שהחל האירוע.
12. יתר העדים מהם נגבו ראיות במסגרת החקירה, משתייכים למשפחת המתלונן או למשפחת המשיבים, מסרו גרסאות שונות לאשר התרחש. בעוד עדי התביעה מוסרים כי המתלונן הותקף על ידי המשיבים, הרי לגרסת המשיבים הם אלו שהותקפו על ידי המתלונן וחבריו, כשמתקפה זו כללה גם ניסיון לדקור את המשיב מס' 1 באמצעות סכין.
13. כידוע, אין בית המשפט נדרש בשלב זה לבחינת מהימנות ראיות התביעה, ולפיכך, אין מקום לבחינת הסתירות הלכאוריות, אלא אם מדובר בסתירות ובקשיים מהותיים בראיות הלכאוריות, במידה המפחיתה את הסיכוי שיביאו להרשעת הנאשם. ראה בעניין זה דברים שנאמרו במסגרת
בש"פ 4553/12 - וליד עואודה נ' מדינת ישראל:
"...
בשלב מקדמי זה אין בית המשפט נדרש לעמוד על משקלן של הראיות או לקבוע ממצאים בשאלת מהימנותם של העדים כפי שנעשה במסגרת ההליך העיקרי, ודי כי שוכנע שישנו פוטנציאל ראייתי להרשעת הנאשם בתום ההליך המשפטי (ראו: בש"פ 2607/10 פיניאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.4.10); בש"פ 1907/12 אבו מנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.3.2012)). בחנתי את טענות העורר בעניין זה, אולם לא מצאתי כי בהודעות המתלונן מצויות סתירות מהותיות אשר יש מקום להדרש אליהן בשלב זה, או אשר יש בהן לפגוע בצורה ניכרת בתשתית הראייתית העומדת לחובת העורר. כך גם באשר לטענותיו של העורר בעניין המחדלים בחקירה המשטרתית".
וכן ב
בש"פ 4256/12 - שהאב מחמוד אבו נ' מדינת ישראל: