החלטה בתיק מ"ת 29018-02-12

נגד שני המשיבים הוגש כתב אישום ועמו גם בקשה להורות על מעצרם של שני המשיבים עד לתום ההליכים. המשיב 1 נעצר עד לתום ההליכים בהסכמתו. מכאן שהחלטה כעת עוסקת בסוגית מעצרו של משיב 2 בלבד.

כתב האישום מייחס למשיב עבירה של קשר לפשע, התפרצות למקום מגורים, שוד בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (עבירות אלו יוחסו לשני במשיבים) וכן עבירה של אי ציות לתמרור עצור. בתמצית - מדובר באירוע בו פרצו שני המשיבים לבית בו מתגוררת אשה ילידת 1952. תחת איומי אקדח (כלי הנחזה להיות אקדח אמיתי) הכריחו את המתלוננת לפתוח כספת ולמסור להם את תכולתה. בהמשך חיפשו עוד חפצי ערך בבית. בסיומו של החיפוש יצאו מהבית ונסעו ברכב בו נהג המשיב 2. הרכב הנוסע אותר ע"י המשטרה וניסה להימלט מהשוטרים. במהלך ההימלטות, כאשר הרכב נהוג ע"י משיב 2, הוא לא ציית לתמרור עצור. בהמשך נעצר הרכב ע"י מחסום משטרתי.

אין חולק על קיומן של ראיות שיש בהן, לכאורה, כדי לבסס סיכוי של ממש להרשעת המשיבים במיוחס להם. המשטרה, שהוזעקה לאחר שהמשיבים עזבו את הבית, איתרה את רכב המשיבים (רכב השייך לאימו של המשיב 2) בסמוך למקום ביצוע השוד מספר דקות לאחר הביצוע. ברשות המשיבים נתפסו מעטפות הכסף המזומן שהוצאו מהכספת של המתלוננת כשעל המעטפות גם רשום שמה של המתלוננת. על כובעי הגרב שלבשו המשיבים נמצאו שרידי די.אנ.אי של שניהם. המשיב 2 שמר על זכות השתיקה. כל אלו מחזקים את תשתית הראיות כנגדו. די באלו כדי לבסס סיכוי של ממש להרשעתו בדין. בהעדר מחלוקת על הראיות, לא מצאתי צורך להרחיב מעבר לאמור לעיל.

אין חולק גם כי המעשים מקימים עילת מעצר. שוד בחבורה מקים עילת מסוכנות מעצם ביצוע המעשה, ובמיוחד בנסיבות העולות מהראיות, כאשר מדובר בשוד מתוכנן. על זאת יש להוסיף את שתיקתו של המשיב 2 בחקירה. "השמירה על זכות השתיקה אף מקשה על הנאשם להפריך את חזקת המסוכנות הסטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים (בש"פ 8638/96 נחום קורמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 200, 207 (1996)" [בש"פ 748/10 שומי איסקוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.2.10)] . על זאת יש להוסיף כי לטעמי גם הימלטות משוטרים, אגב ביצוע עבירות תעבורה שיש בהן כדי לסכן את ציבור הנהגים והולכי הרגל, היא התנהגות המצביעה על העדר עכבות מצידו של נאשם ומסוכנות כפועל יוצא מכך. מכאן שקיימות עילות למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.