רקע:
כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של פציעה כשהעבריין מזויין והסגת גבול תוך נשיאת נשק.
על פי עובדות כתב האישום, בין המתלונן, אשרף מוהרה (יקרא להלן:
"המתלונן"), קיימת היכרות מוקדמת. ביום 30.6.12 הגיע המשיב לביתו של המתלונן כשברשותו מצוי נשק קר (מברג), החל לדפוק בחוזקה על הדלת ונכנס פנימה. המתלונן ביקש מהמשיב להמתין בחוץ ואז, בתגובה לכך, החל המשיב לתקוף את המתלונן שלא כדין בכך שדחף אותו על המיטה, חנק ודקר אותו בעזרת המברג מתחת לבית השחי השמאלי. המשיב עזב את המקום רק לאחר שהחלה אשתו של המתלונן לצעוק לעזרה וביקשה להזעיק למקום את משטרה.
כתוצאה ממעשיו המתוארים לעיל של המשיב, נגרמו למתלונן שפשוף בבטן שמאל, במרפק ימין ובשוק רגל שמאל, וחתך באורך של 1 ס"מ מתחת לבית השחי.
בעקבות האירועים המתוארים כאמור, הוגש מטעמה של המבקשתכנגד המשיב כתב האישום, ובצידו הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים),התשנ"ו-1996 (להלן: "
חוק המעצרים").
טענות הצדדים :
על פי הנטען בבקשה, בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיב. אלה כוללות בעיקר את הודעת המתלונן, דוחות רפואיים, הודעת אשתו של המתלונן ועדות גיסתו של זה.
עוד נטען כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות חזקת המסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, שכן ככל שהמשיב לא ייעצר עד לתום ההליכים קיים חשש לשלום וביטחון הציבור, בכלל והמתלונן, בפרט. נוסף על כך, קיימת בנסיבות התיק חזקה של מסוכנות סטטוטורית מכוח הוראת סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק, זאת בשים לב לעובדה כי המשיב ניסה לפגוע במתלונן, תוך שהוא מחזיק במברג.
אליבא דמבקשת, טיב המעשה ונסיבותיו, ולרבות חומרתו והעובדה כי זה בוצע תוך שימוש בנשק קר, מחזקים הערכת מסוכנותו של המשיב ושוללים אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. לאור כל האמור עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.
בדיון שהתקיים בפניי בבקשה, חזר ב"כ המבקשת על נימוקי הבקשה וציין כי המדובר בעבירת אלימות אשר נעשתה תוך שימוש בנשק קר ואשר מקימה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. ב"כ המבקשת הוסיף וטען כי את המעשים המיוחסים לו ביצע לכאורה המשיב לאחר תכנון מוקדם ולא באופן אקראי, שכן המשיב למעשה ניגש בכוחות עצמו ובמודע לביתו של המתלונן ושם הסב למתלונן את החבלות המתוארות בכתב האישום.
בהתייחסותו לאפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בפיקוח הערבים שפרטיהם הועברו אליו מבעוד מועד, ובטרם חקירת הערבים, אישר ב"כ המבקשת כי לערבים אין עבר פלילי קודם, יחד עם זאת עובדה זו, לטעמו, אינה אמורה להטות את הכף לטובת שחרור המשיב לחלופת המעצר המוצעת. זאת בעיקר בשל המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב, הנלמדת מעצם ביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, כאמור.
סנגורו של המשיב בטיעוניו מנגד, הסכים לקיומן של ראיות לכאורה אולם הוא ביקש לטעון כנגד עוצמתן. הסנגור בטיעוניו הסכים לקיומה של עילת מעצר וביקש להציג חלופת מעצר.
לדידו של הסנגור בעדויותיהם של עדי התביעה קיימות סתירות. המתלונן בהודעתו במשטרה ציין כי נדקר על ידי המשיב בבטנו ומהתיעוד הרפואי הקיים לגביו עולה כי המדובר בחתך שטחי מתחת לבית השחי ולא בבטן.
סתירה נוספת ניתן למצוא בהשוואת האמור בהודעת המתלונן לבין הודעת גיסתו. בעניין זה ובעוד שהמתלונן ציין בהודעתו כי המשיב דקר אותו וברח מהבית, גיסתו של זה, בהודעתה במשטרה, ציינה כי הבחינה במשיב יוצא מהבית בהליכה ולא בריצה .
בנוסף לאמור, המתלונן בהודעתו הראשונה לא מסר פרטים לגבי הסיבה לדקירתו על ידי המשיב. רק בחלוף מספר ימים ממועד מתן ההודעה הראשונה, ציין המתלונן כי המשיב נהג להטריד את אשתו. זו האחרונה, בהודעתה במשטרה, ציינה כי המשיב מעולם לא הגיע לביתה וכי במועד הרלבנטי לכתב האישום, היתה זו הפעם הראשונה שבה הגיע המשיב לביתה. במהלך אותו ביקור אשתו של המתלונן שמעה כי המשיב רב עם בעלה - המתלונן, על נושא הקשור לרכב. גרסה זו השתנתה במרוצת הימים, בתיאום עם המתלונן כנראה, ובסופו של יום ציינה העדה הנ"ל כי המשיב הגיע לביתה מספר פעמים ונהג להטרידה. טענה זו של המתלונן ורעייתו לפיה המשיב נהג להטריד את אשת המתלונן, כך טען הסנגור, אינה סבירה ו/או מתקבלת על הדעת שכן הדעת נותנת כי ככל שהדברים נכונים (לאמור, המשיב נהג אכן להטריד את אשת המתלונן), אזי המשיב היה זה שדוקר ולא ההיפך.
באשר לעושה עצמו (המשיב), טען הסנגור כי המדובר הוא בבחור בן 22 שנים המתגורר בכפר יפיע שאין בעברו הרשעות קודמות בפלילים. לדידו, המדובר הוא באירוע חד פעמי שהסב למתלונן נזק קל יחסית של חתך שטחי.
בנסיבות, הציע הסנגור לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בכפר יפיע, בפיקוחם של שלושת בני משפחתו (אימו, אחיו ואחותו), הנטולים כשלעצמם כל עבר פלילי, והמוכנים להשגיח על המשיב, לפקח עליו ולדווח על כל הפרה במידה ותהיה. לטענת הסנגור מסוכנותו של המשיב הינה נקודתית והיא מופנית כלפי המתלונן בלבד ולא כלפי הציבור כולו.
שלושת המפקחים המוצעים, נחקרו בפניי. בתום חקירת המפקחים המוצעים, שב ב"כ המבקשת והביע התנגדותה של המבקשת לשחרור המשיב לחלופת המעצר המוצעת.
דיון והכרעה :