החלטה בתיק מ"ת 16602-03-12

1. נגד המשיב, המתגורר עם סבתו ילידת 1929 ועם סבו, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש, תקיפה סתם ואיומים. בהתאם לעובדות כתב האישום, בהיותו בגילופין, תקף המשיב את סבתו בכך שאחז בידה וגרם לה לנפיחות ושריטה ביד שמאל. בהמשך, איים המשיב על סבתו באומרו כי אם סבו לא הי משותק "הוא לא היה פה".

2. מחוות דעת פסיכיאטרית עולה כי המשיב כשיר לעמוד לדין והיה כשיר מבחינה מהותית והפסיכיאטר הצביע על הצורך לשלב את המשיב בהליך לגמילה מאלכוהול.

3. מתסקיר שירות המבחן מיום 18.4.12 עולה כי המשיב מכור לאלכוהול מזה שנים רבות ובשנת 2009 אף נטל חלק בהליך של גמילה במסגרת אשפוזית לגמילה פיזית ובהמשך בגמילה נפשית, אולם בסופו של ההליך חלה נסיגה במצבו ההתמכרותי. עוד צוין, כי לאחר מאסרו האחרון פנה המשיב מיוזמתו למחלקה המטפלת בהתמכרויות במחלקת הרווחה, אך הקשר עמם היה ראשוני בלבד. שירות המבחן התרשם כי המשיב מגלה הבנה לבעייתיות במצבו ולכן הביע תחושה כנה של שחיקה ורצון לשינוי. קצינת המבחן המליצה איפוא לבחון שילובו של המשיב בתכנית טיפולית סגורה תוך שהביעה עמדתה כי יש בכך כדי להוות גורם מצמצם מסוכנות.

4. בהמלצת שירות המבחן, הופנה עניינו של המשיב לתכנית הפיילוט בבית משפט זה ובסיועם המבורך של נציגי התכנית, נבדקה התאמתו של המשיב והוא נמצא מתאים, בסופה של דרך ארוכה, לטיפול בקהילה "מלכישוע".

5. שירות המבחן שב וחזר, במסגרת התסקירים מימים 14.5.12 ו- 9.7.12, על המלצתו לשחרר את המשיב לקהילה טיפולית ועל החשיבות בניצול המעצר הנוכחי על מנת לקדם את עניינו של המשיב ולאפשר לו למצות ניסיון טיפולי במסגרת סגורה.

6. לחובת המשיב 3 הרשעות קודמות בעבירות של תקיפה סתם והוא הורשע לא אחת בתקיפת סבתו. בגין ההרשעה האחרונה נדון המשיב למאסר בפועל למשך 9 חודשים והופעל נגדו מאסר מותנה קודם שהוטל עליו גם כן בגין עבירה דומה. יתרה מכך, לחובתו של המשיב מאסר מותנה בן 8 חודשים שהוא בר הפעלה בתיק הנדון.

7. ב"כ המבקשת מתנגדת לשחרורו של המשיב והיא מפנה בהקשר זה לעברו המכביד ולתמונות בתיק החקירה בקשר לחבלות שנגרמו למתלוננת. בנוסף, בא כוח המבקשת הפנתה להחלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' קאפח) בעמ'י 55131-06-12 בעניין ארד, שבמסגרתה נתקבל ערר על שחרורו של נאשם לקהילה טיפולית. אינני סבור כי מדובר בהחלטה שיש להקיש ממנה לענייננו ודי להזכיר כי בעניינו של ארד מדובר בעבירה של אלימות כלפי בת זוג, שכידוע המדיניות וההתייחסות למקרים כאלה היא שונה.

8. הרשעותיו הקודמות של המשיב באותן העבירות והעובדה שבשנת 2009 הוא נטל חלק בהליך של גמילה, שבסופו נכשל, מעוררות קושי בעת בחינת קיומם חריגים המאפשרים השתלבותו של נאשם בהליך טיפולי עוד בשלב המעצר (ראה בש"פ 1981/11 בעניין סוויסה). יחד עם זאת, סבורני כי מכלול הנסיבות מצדיק קבלת המלצת שירות המבחן: ראשית , אין המדובר באירוע אלים ברף הגבוה של החומרה המצדיק הותרתו של המשיב במעצר של ממש, במיוחד כאשר מדובר במי שנתון במעצר מזה כארבעה חודשים . חלופת גמילה, בנסיבות כאלה, עדיפה בעיני מחלופה אחרת שתכלול, לדוגמא, הרחקתו בלבד מסבתו או השמתו במעצר בית במקום אחר. ראוי להפנות בהקשר זה לדברי כבוד השופט עמית בבש"פ סוויסה הנ"ל לפיהם: "ניתן, לעיתים נדירות, לשלוח נאשם למוסד גמילה גם שלא לצורך טיפול גמילה, או טרם קבלת החלטה סופית אם הנאשם מתאים לגמילה , וזאת  כחלופת מעצר בית העומדת בפני עצמה ." (ההדגשה שלי- צ.ע). דברים אלה נכונים ביתר שאת ובשינויים המחויבים גם בענייננו. בנוסף, דברים דומים נקבעו, לאחרונה, על-ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופט קאפח), שקבע: " כך או כך, בהחלטת השחרור קבע כב' השופט עוזיאל כי מה לי הליך גמילה ומה לי מעצר בית במסגרת הקהילה. בימ"ש קמא נהג נכון בנסיבות מקרה זה כאשר ציין כי על פי הלכת סויסה, ניתן לשלב את המשיב בקהילה בתוואי זה או בתוואי האחר" (ההדגשה במקור - ראה עמ"ת 18372-07-12 בעניין אפרים בוחניק). שנית , שירות המבחן התרשם מתחושה כנה של שחיקה ויש לקוות כי יש בכך כדי לרמז על אופק חיובי. שלישית , שירות המבחן הדגיש את הצורך בניצול השלב הנוכחי לצורך הליך הגמילה. רביעית , מדובר במסגרת טיפולית סגורה, שתיתן מענה למסוכנות הטמונה במשיב, מה שגם שהאחרון יהיה נתון תחת פיקוח של שירות המבחן.

9. לאור כל האמור, אני מורה על שחרורו של המשיב ביום 16.7.12 בשעה 10:00 לקהילה הטיפולית "מלכישוע" שם ישהה בהתאם לתנאי המקום ויישמע להוראות המטפלים. במידה והמשיב יעזוב או יורחק מהקהילה, עליו להתייצב בתחנת משטרה ולהודיע על כך לבית המשפט, לסנגור ולתביעה.

10. נציג הפיילוט ילווה את המשיב מבית המעצר לקהילה הטיפולית.

11. ניתן צו פיקוח מעצר למשך 6 חודשים.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ב תמוז תשע"ב, 12/07/2012 במעמד הנוכחים.

החלטה

מעכב ביצוע החלטתי עד שעה 15:30. אולם, אם עד אותה שעה תחליט המבקשת להגיש ערר, יוארך עיכוב הביצוע עד יום 13.7.12, בשעה 10:00.

המבקשת תודיע עד שעה 15:30 לסנגור ולבית המשפט אם בכוונתה להגיש ערר.

רשמתי בפני את הסכמת הסנגורית שלפיה היא מסכימה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתקופה הקבועה בחוק, ועד לקביעת דיון בערר ביום 15.7.12.