1. בפני בקשה להארכת מעצר של החשוד לאחר שהיום הגישה פרקליטות מחוז צפון הצהרת תובע.
2. אתמול, בטרם הוגשה הצהרת תובע, התקיים בבית משפט זה, בפני כב' השופטת אימבר, דיון בבקשה להארכת מעצרו של החשוד. העבירות שיוחסו לו הינן חשד לחבלה, כאשר הוא מזוין ומחזיק סכין למטרה לא כשרה. הוא חשוד כי בתאריך 26.08.11 הוא דקר באמצעות הסכין את אחיו אשר פונה לבית החולים.
בהחלטת כב' השופטת אימבר, בה נסקרו פעולות מתבקשות לצורך המשך החקירה, נקבע כי החשוד ישוחרר למחרת היום (כלומר, היום, 01.09.11), בשעה 14:00 לבית חמו בשכונה המזרחית בנצרת, שם ישהה במעצר בית מלא למשך 7 ימים, ולא יצא מפתח הבית, אלא לצורך ביצוע פעולות חקירה.
בית המשפט הורה כי החשוד יפוקח ע"י חמו למשך 24 שעות, ובמידה ויוצע מפקח נוסף, יובאו פרטיו לאישור המבקשת. עוד נקבע כי הערב, אבו סעיד עומר, יפקיד 2,000 ש"ח לצורך קיום התנאים.
בסיפא של ההחלטה כי היה והמבקשת תסבור כי יש להאריך את התנאים למעצר החשוד, אזי תוגש בקשה מתאימה.
3. על החלטת כב' השופטת אימבר לא הוגש ערר.
4. היום הוגשה, כאמור, הצהרת תובע. בהצהרה המפורטת צוין כי יש מקום להגיש כתב אישום נגד המשיב, ולבקש את מעצרו עד תום ההליכים. בסע' 2 להצהרה צוין כי היא יכולה לדור בכפיפה אחת עם החלטת בית המשפט הנזכרת לעיל, באשר אותה החלטה נוגעת אך ורק לשאלת הארכת מעצר הימים לצרכי חקירה. משהושלמה החקירה, מהווה הצהרת התובע עילת מעצר עצמאית ונפרדת ומטרתה לימוד חומר החקירה בתיק, הכנת כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים.
עוד צוין בהצהרה כי בכוונת המבקשת, מדינת ישראל, לעתור לבית המשפט שיורה על שליחתה המשיב להסתכלות בתנאי אשפוז, נוכח המלצת הפסיכיאטר המחוזי.
5. הצדדים נחלקו ביניהם בשאלה האם הצהרת התובע שהוגשה היום הינה עילה עצמאית, או שכל תכליתה הינו להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהחלטת כב' השופטת אימבר.
ב"כ המאשימה חזר על עמדת הפרקליטות כפי שבאה לידי ביטוי בהצהרת התובע. הוא ציין כי החקירה הושלמה, לאחר החלטת בית המשפט מאתמול, וכי הבקשה הנוכחית מוגשת על פי סע' 17(ד) לחוק המעצרים.
ב"כ החשוד גורס כי הגשת הצהרת התובע הינה מעין התחכמות וניסיון לא ראוי להביא לתוצאה שהופכת על פניה את החלטת בית המשפט מאתמול. הוא אף הדגיש כי תוכנה של ההצהרה, לפיה "יש מקום להגיש כתב אישום כנגד המשיב" (סע' 1 להצהרה), אינו עולה בקנה אחד עם סע' 17(ד) לחוק המעצרים.
6. לאור דברי ב"כ המאשימה היום, הנני רואה את תוכנה של הצהרת התובע כמכוונת להגשת כתב אישום, ולא כהצהרה תאורתית לפיה יש מקום להגישו, באופן שיתכן ויוגש ויתכן ולא יוגש.
7. לאחר ששקלתי את הטענות השונות, הגעתי למסקנה כי אין לראות בהגשת הצהרת התובע פעולה לא תקינה אשר נועדה לסכל את התוצאה המעשית העולה מהחלטת כב' השופטת אימבר מאתמול.
מאידך, השאלה אם הבקשה היום להאריך את המעצר, לאור הצהרת התובע, עולה בקנה אחד עם החלטת כב' השופטת אימבר, איננה נקיה מספקות.
אני נוטה לסבור כי יכול שההצהרה עולה בקנה אחד עם ההחלטה מאתמול, ואינה עומדת בסתירה להחלטה זו, אולם לנוכח מסקנתי כפי שתבואר להלן, אין לי צורך להכריע בעניין זה.
8. אמנם הפרמטרים שאותם על בית המשפט לבדוק כאשר עומדת לפניו בקשה להארכת מעצר עקב הצהרת תובע, אינם זהים לחלוטין לאלו שעליו לבחון כאשר עומדת בפניו בקשה להארכת מעצר לפני הגשת כתב אישום, אולם במקרה שלפנינו, מבחינה מהותית, אני סבור כי אין מקום לסטות מהתנאים שנקבעו לשחרורו של החשוד בהחלטת כב' השופטת אימבר מאתמול.
הקביעה כי החשוד ישהה במעצר בית מלא למשך 7 ימים, בצרוף שאר התנאים שנקבעו בהחלטה, מהווה איזון ראוי אשר עונה אף לשיקולים השונים והמנוגדים אשר יש לשקול במקרה שבפנינו היום, בבקשה להארכת מעצר בעקבות הגשת הצהרת תובע.
9. התוצאה המעשית הינה, כי הבקשה למעצר נדחית, ואילו מעצר הבית בתנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט מיום 31/8/2011 ימשיכו לחול.
<#5#>