החלטה בתיק וע' 980/05

1.     המערערת הייתה נשואה למנוח יואל שורמן ז"ל (להלן: " המנוח") אשר פרש לגימלאות מצה"ל בשנת 1986, לאחר למעלה מעשרים שנות שירות, ומאז היה זכאי לקבלת קצבת פרישה מצה"ל.

2.     המערערת והמנוח נישאו כדת משה וישראל ביום 27.01.70, מנישואין אלו נולדו להם חמישה ילדים. המנוח היה נשוי למערערת עת הלך לעולמו ביום 15.02.04, אך אין מחלוקת, כי המערערת והמנוח לא חיו יחד לכל המאוחר החל משנת 1998, עת עבר המנוח להתגורר בבית אמו ברעננה. אין מחלוקת כי המערערת והמנוח חיו מעל 25 שנים ביחד.  זמן מה לאחר שעזב את הבית, החל המנוח לפתח קשרים רומנטיים עם המשיבה 2, הגב' גאולה לוי (להלן: " המשיבה") ובשלב מסויים החל חי עמה. כך מוסכם על הצדדים כי המנוח חי עם המשיבה בשנים האחרונות לחייו ועד לפטירתו. המנוח והמערערת פתחו בשנת 2000 לערך בהליכי גירושין, אשר לא הבשילו לכדי גט.

3.     לאחר פטירתו של המשיב שולמה למערערת קצבת שארים, אשר הופסקה על ידי המשיבה 1 (להלן: " הממונה") בהחלטתה מיום 15.08.05 לפיה נתקיימו במקרה הנדון הוראות סעיף 30(ג) לחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גימלאות)[נוסח משולב] התשמ"ה-1985 (להלן: " החוק"), ועל כן אין לראות במערערת כמי שהייתה אשתו של המנוח לעניין תשלום קצבת שארים לפי החוק, וכי יש לראות במשיבה כידועה בציבור של המנוח.

4.     ביום 01.12.05 הגישה המערערת ערעור לועדה זו על פי סעיף 48 לחוק על החלטת הממונה, כאשר בתחילת הדיונים הוחלט לצרף את המשיבה כמשיבה נוספת בתיק וזאת בשל העובדה כי הכרעתה של הועדה ייתכן ויהיה בה כדי להשפיע על זכויותיה בתיק. המשיבה הגישה כתב תשובה וסיכומים בתיק, אך נמנעה מהגשת עדויות מטעמה.

טענות הצדדים

טענות המערערת

5.     לטענת המערערת די בכך כי היא עומדת בתנאים אשר נקבעו בסעיפים 21 ו- 25 לחוק ואין צורך להיזקק לסעיף 30 לחוק, אשר הנו סעיף חריג ביותר אותו יש לפרש על דרך הצמצום באופן שיגשים את מטרתו ותכליתו של החוק.

6.     לטענת המערערת לא היא עזבה את המנוח אלא הוא עזב אותה, וכי עברה לאילת בשנת 1996 לשם סיוע כלכלי למשפחתה, וכי רק עם שובה מאילת בשנת 1998 עזב המנוח את הבית כשבתחילה נימק את עזיבתו במרחק הרב שעליו לנסוע ממקום עבודתו במרכז הארץ. לטענת המערערת מאחר והמנוח עזב אותה ולא היא אותו אין מקום להחיל את סעיף 30(ג).

7.     עוד טוענת המערערת כי אין להחיל על המקרה הנדון את חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) תש"ל-1970 (להלן: " חוק שירות המדינה"), שם מתייחס סעיף 38(ג) לאדם שנפרד מאשתו, בעוד במקרה דנן קובע הסעיף כי על האישה לעזוב את בעלה מרצונה. לטענת המערערת אין לפנות לחוק שירות המדינה הן בשל ההבדלים בנוסח החוקים והן בשל כך כי לשון החוק ברורה ואינה דורשת פרשנות אחרת.

8.     לטענת המערערת בחינת תכלית החוק הייתה צריכה להביא את הממונה לתוצאה הפוכה שכן היא זו אשר הקריבה את כל חייה לקידום הקריירה של בעלה, על כל המשתמע מכך, וכי מכוח עקרון ההסתמכות היא זכאית לקבלת אותם כספים אשר היא הייתה אחראית יחד עם המנוח ליצירתם.

9.     המערערת מלינה על כי המשיבה לא הפעילה את המבחן אשר הופעל לגביה, בחינת תמיכתו הכלכלית של המנוח בה, בכל הנוגע למשיבה.

10. לטענת המערערת יש לקבוע מכוח הלכת השיתוף את זכאותה לקיצבת הפרישה, וכי עובדת פטירתו לא יכולה לפגוע בזכויותיה כבעלת מחצית מהזכויות הנ"ל. לטענתה באם יש שיתוף בחובות אותם השאיר המנוח, אזי אין לקפחה ויש לאשר שיתוף בזכויות.

11. עוד טוענת המערערת כי זכותה לפנסיה או קצבת שאירים הינה זכות קניינית אותה רכשה בעמל רב במשך חייה המשותפים עם המנוח, ועל כן מוגנת על ידי סעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו. 

12. לחילופין טענה המערערת כי המנוח התחייב בשנת 1999 לשלם לה מזונות בסך של 2,000 ש"ח בחודש, וכי מסיבה זאת יש להחיל על העניין הנדון את סעיף 30(א) לפיו חייל שנתגרש מאשתו ועקב כך נתחייב בתשלום מזונותיה לפי פסק דין או הסכם רואים את האשה כאילו לא נתגרשה ממנו.

13. עוד טוענת המערערת כי יש להחיל על המקרה הנדון את סעיף 26(א) לחוק ועל הממונה היה לבדוק את מצבם של השאירים ובהתאם לכך לקבוע את שיעור הקצבאות.

טענות הממונה

14.  לטענת הממונה פרשנות סעיף 30(ג) לחוק צריכה להיות כך שבכל מקרה בו חל ניתוק או פרידה של קבע בין בני זוג, יהא הגורם אשר יזם את הפרידה אשר יהא, ואז יש לבחון האם מתקיימות אחת החלופות הקבועות בסעיף.

15. לטענת הממונה  תכלית החוק היא לאפשר תחליף הכנסה למשרת הקבע שפרש, או לשאיריו לאחר מותו. החוק נועד להגן על התלויים במשרת הקבע או הגמלאי שנפטר, אשר בהם תמך ממשכורתו או קצבתו עד למותו. לאור תכלית זאת טוענת הממונה כי פירוש המונח "בן זוג" לא מתכוון להכיר בשני אנשים שחיו בנפרד במשך תקופה ממושכת, כבני זוג. כאשר לטענתה הצורך בפרשנות תכליתית של המנוח "בן זוג" מתחזק לנוכח העובדה שהמדובר בפנסיה תקציבית, ולא בזכויות שצבר הגמלאי הנפטר, ועל כן אין אף מקום לטענת המערערת בדבר מאמץ משותף לרכישת הזכויות הפנסיוניות.

16. באשר לפרשנות המונח "עזבה מרצונה" שבסעיף 30(ג) לחוק טוענת הממונה כי יש לפרש סעיף זה באופן תכליתי, וכי אין לקבל הפרשנות כי רק עזיבת האישה את הבית תוביל למצב של שלילת הזכאות ממנה כשאירה, שאז הדבר מתפרש כמתן עונש לאישה על פירוק התא המשפחתי, ומוביל למצב בו מקום שאישה עזבה את ביתה אך המשיכה להיתמך על ידי בעלה, תישלל ממנה הקצבה. עוד מציינת הממונה כי אין ליצור הבחנה מלאכותית זאת בין אלמנת גמלאי שירות המדינה אשר לגביה חל סעיף 38 לחוק שירות המדינה הקובע "אדם שנפרד מאשתו פרידה של קבע, דינה לעניין חוק זה כדין גרושה", לבין אלמנת גמלאי צה"ל, הבחנה הפועלת לרעתה של אלמנת צה"ל אשר בחרה לעזוב את בעלה ולא הוא אותה.