החלטה בתיק הפ 205/08

     1.    בתובענה שהוגשה ע"י המבקשים על דרך של המרצת פתיחה, מבקשים הם הצהרות בדבר בטלות הסכם ההלוואה מיום 14.6.06. במסגרת זאת ביקשו הם צו מניעה זמני שיעכב את  מימוש המשכנתא שנחתמה על ידם לצורך הבטחת החזרת ההלוואה.

ביום 2.2.08 ניתן צו מניעה ארעי ע"י כב' השופט בנימיני עד מתן החלטה אחרת לאחר דיון במעמד שני הצדדים. דיון כזה התקיים ב-18.3.08 בפני, אך לא הסתיים משום שב"כ המשיבה עו"ד גוטמן העלה טענה של חוסר סמכות עניינית לדון בתובענה. איפשרתי לו להגיש בקשה נפרדת ומנומקת בענין זה וזו נקבעה להיום במעמד שני הצדדים. במקביל, הגיש ב"כ המבקשים בקשה לתיקון כתב התביעה ע"י הוספת פסקאות שפורטו על ידו וזאת על מנת להבהיר ולחדד יותר את המצב המשפטי לפיו הסמכות העניינית לדון בתובענה שבפני נתונה לבימ"ש זה.

דנתי בשתי הבקשות, היינו בבש"א 9761/08 ו-7429/08 במאוחד.

     2.    לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות להן וכן שמעתי את טענות באי כח הצדדים במהלך הדיון, הגעתי למסקנה כי לבימ"ש השלום הסמכות העניינית לדון בה, ובבקשות שהוגשו במסגרתה.

בתובענה המקורית התבקש ביהמ"ש ע"י המבקשים להעניק שורה של סעדים הצהרתיים כדלקמן:

א.   כי המבקשים הם דיירים מוגנים בדירת מגוריהם.

ב.    כי המבקשת 2 הינה מוגבלת בשכלה ולכן אין תוקף לחתימותיה על הסכם 

     ההלוואה ועל המסמכים האחרים שעליהם חתמה.

ג.להצהיר כי הסכמי ההלוואה/משכנתא בטלים מעיקרם.

כמו כן מבקשים המבקשים שורה של סעדים חלופיים המתייחסים לגובה החוב   ולמעמדם  כדיירים מוגנים בדירה.

3.   על פי המבחן שקבע ביהמ"ש העליון לפני שנים רבות, הסמכות העניינית לדון בתובענה נקבעת לפי הסעדים המבוקשים על ידי התובע. אין ספק כי הסמכות העניינית לדון בעיקר הסעדים המבוקשים בתובענה כפי שהוגשה, נתונה לבימ"ש השלום.

ביהמ"ש המוסמך ליתן הצהרה בדבר בטלות הסכם הלוואה ששיעורה לא עלה על 2,5 מליון ש"ח (ראה סעיף 3.1 להסכם ההלוואה שצורף כנספח ה' לתובענה) הוא בימ"ש השלום.

אמנם מבקשים המבקשים (בסעיף ג' לתובענה) הצהרה בדבר בטלות המשכנתא בנוסף לבטלות הסכם ההלוואה, אך ברור כי סעד מבוקש זה הוא משני לסעד העיקרי שעניינו בטלות הסכם ההלוואה.

שאר הסעדים המבוקשים על ידי המבקשים, היינו הצהרה בדבר חוב קיים על פי הסכם ההלוואה, בשיעור קטן יותר מהנתבע על ידי המשיבה, והצהרה בדבר מוגבלותה המנטלית של המבקשת 2, ודאי שאינם נתונים לסמכותו של בימ"ש זה.

4.   לאור בקשת המשיבה לדחות את התובענה על הסף, או להעביר את הדיון בה לבימ"ש מוסמך בשל חוסר סמכות עניינית, הגיש ב"כ המבקשים בקשה לתיקון כתב התביעה, אשר במסגרתה ביקש הוא להוסיף מספר פסקאות שפורטו בבקשה. בקשה זו אף אם אעתר לה, לא תסייע למבקשים ולא תקנה סמכות עניינית לבימ"ש זה, שכן עדיין מדובר בסעד הצהרתי עיקרי שעניינו הצהרה בדבר בטלות הסכם ההלוואה אשר מכוחו ועל פיו נרשמה המשכנתא על דירתם.

ההצהרה הנוספת שביקשו המבקשים להוסיף לכתב התביעה המתוקן, לפיה אין כל תוקף לשטר המשכנתא, אינה הופכת הצהרה זו לסעד העיקרי של המבקשים. הסעד העיקרי שהם ביקשו, כאמור, הוא בטלות הסכם ההלוואה, ואם סעד זה יינתן להם, יבוטל ממילא שטר המשכנתא והצהרה נלווית בהתאם תינתן ע"י ביהמ"ש, בין שהצהרה כזאת התבקשה ע"י המבקשים ובין אם לאו.

5.   זאת ועוד: בתובענה קודמת שהוגשה ע"י המבקשים בבימ"ש השלום בת"א (ה.פ. 200077/08) התבקשו סעדים דומים וסעד של צו מניעה זמני למנוע את מימוש המשכנתא ופינויים מהדירה עד מתן פסק דין בתובענה. ביהמ"ש השלום נעתר לבקשה, אך התנה את צו המניעה בתשלום של -.280,000 ש"ח למשיבה על חשבון החוב. תנאי זה לא קוים וצו המניעה לא ניתן. במקום להפקיד את הערבויות שהושתו עליהם ולשלם על חשבון החוב את הסך הנ"ל, פנו המבקשים לבימ"ש זה בתובענה שבפני, תוך שינוי או הוספת סעדים הצהרתיים כפי שפורט לעיל.

כאמור, "תיקון" זה או פניה לערכאה אחרת, אינו יכול לסייע למבקשים ויש בו, בנסיבות אלה, משום חוסר תום לב, ו/או ניצול לרעה של הליכי ביהמ"ש.

6.   לאור כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשה שהוגשה ע"י המשיבה בבש"א 7429/08 ומורה על העברת הדיון בתובענה ובבקשות שהוגשו במסגרתה לבימ"ש השלום בת"א.