1. בין המבקש לבין המשיב מתנהל הליך בוררות בפני כבוד הבורר עו"ד ד"ר בן ציון אליאש.
במסגרת הליכי הבוררות נדונה תביעה של המבקש ותביעה שכנגד של המשיב.
"הסכם להקמה ולתפעול שוטף של ייעוץ, הטמעה, ביצוע מבדקים והדרכה בתחום אבטחת המידע הכשרה והסמכה של מומחי אבטחת מידע בינלאומיים..." (מצוטט מההסכם) נחתם בין הצדדים ואת הגשמת המטרה החליטו להוציא אל הפועל במסגרת חברה שהוקמה - ג'יסקטרה בע"מ (להלן: "החברה המשותפת").
בהתאם להסכם בעלי הדין הם בעלי מניות שווים בחברה, ורוב ההחלטות (בודאי המהותיות) צריכות להתקבל פה אחד.
2. לטענת המבקש החליט המשיב בשלב כלשהו לפרוש מהשותפות "בחוסר תום לב תוך שהוא חובר לחברת מל"מ תים בע"מ... " וביטל את הסכם המייסדים שלא כדין.
המבקש טוען כי המשיב לא קיים את חלקו בשותפות, לא ביצע את המטלות שהיה עליו לבצע, נעדר מהרצאות שהיה עליו לתת כחלק מתפקידו בחברה וגם לא ביצע את הפרויקטים אליהם היה מחויב, וכי "והמבקש נותר לנהל את החברה בפועל לבדו" (סעיף 2 לבקשה), נאלץ להקטין את פעילות החברה, לצמצם את השיווק בו עסק ולשבץ אחרים במקום עבודת המשיב, וכתוצאה מכך קטנו רווחי החברה (וגם אותם פנה לתבוע במסגרת התובענה).
יאמר כי בנספח א' 1 לבקשה עולה כי
רק המבקש רשום כמנהל בחברה.
המבקש טוען כי המשיב מתחרה בעסקי החברה המשותפת שלא כדין ובניגוד להתחייבויותיו שלא לעשות כך, וכי במסגרת התביעה המתבררת בבוררות "החל המשיב להתחמק מקיום ישיבות בוררות וביקש פעם אחר פעם לדחות את הישיבות" (סעיף 6 לבקשה), ולאור הדחיות הרבות החליט הבורר לקיים את הישיבות שיקבעו גם ללא נוכחות מי מבעלי הדין.
3. המבקש ציין כי במקביל להליכי הבוררות מנהלת החברה המשותפת תביעה נגד חברת מל"מ בגין חוב כספי לחברה המשותפת ובמסגרת התובענה נתגלה למבקש כי המשיב נטל כספים ממל"מ שהגיעו לחברה "בסך 86,262 ש"ח ובעצם גנב כספים המגיעים לחברה בעודו בעל מניות בה" (סעיף 8 לבקשה) ומעשיו אלה של המשיב כמו גם הפרות שונות של הסכם המייסדים אותם תאר המבקש באריכות בתצהירו מהווים לטעמו ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.
4. ואשר להכבדה טען המבקש כי המשיב מכר לאחרונה את דירתו בבאר שבע תמורת סך של 780,000 ש"ח, כי הרוכשים אמורים לקבל את החזקה בספטמבר הקרוב, כי המשיב הקים חברה (טיטנס בע"מ) בבעלותו המלאה וכי העביר את כתובתה לכתובת בכפר סבא שהיא 'כתובת פיקטיבית' (הכתובת כטענת המבקש היא של של עובדת בחברה וקרובה של המשיב); כי המשיב דחה מספר ישיבות בוררות ומכאן למד על התנהלות מתחמקת, כן טען כי המשיב הוציא לאחרונה דרכון רומני "ויש ביכולתו להשתמש בדרכון", כי לאחרונה נולד לו ילד ו'ניתן לקחת את כל המשפחה לחו"ל', כי תלויה ועומדת התביעה בבוררות שהוא מנהל נגד המשיב בסך של 1,300,000 ש"ח- דבר המהווה אינדיקציה נוספת להכבדה, כי בידי המבקש כתב התחייבות של המשיב שהוא "ממאן למלא", כי בבית משפט מתנהלת גם תביעה של הבנק נגד המשיב בגין ערבותו לחובות החברה בסכום של 179,000 ש"ח, כי המשיב משתמש ברכב ליסינג וכי "בידיו תעודות בינלאומיות המוכרות היטב בחו"ל ואין לו כל מניעה לעבוד שם", ומכל אלה ביקש להסיק כי יש חשש ממשי שהמשיב יעזוב את הארץ לצמיתות ובכך יכביד על הליכי הבוררות ועל ביצוע פסק הדין לכשינתן.
5. ביום 23.6.11 ראיתי להעתר לבקשה ונתתי צו עיקול זמני במעמד צד אחד כמבוקש על יסוד הנטען בבקשה, וראיתי לדחות את הבקשה לעיכוב יציאה מן הארץ במעמד צד אחד.
המשיבים הגישו בקשה לביטול צו העיקול הזמני - היא הבקשה להכרעתי בגדר החלטה זו.
6. מאחר שבבקשה לביטול צו עיקול זמני עסקינן הרי חוזרת הבקשה לדיון 'דה נובו' קרי, על המבקש להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח כי התמלאו התנאים המתחייבים בדין להטלת העיקול "
לעניין כל הצווים הזמניים רובץ נטל השכנוע על המבקש המקורי, וסדרי הדין בבקשת הביטול הם כסדרי הדין בבקשה המקורית, כאילו הוזמן המשיב מלכתחילה לדיון בבקשה" [רע"א 8420/96
מרגליות נ. משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ פ"ד נא(3) 789].
7. היסודות למתן סעד זמני נקבעו בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, וכלשון התקנה:
"(א)הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין ערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר,..................... שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או ................. לאדם אחר;
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".
8. עקרי התנאים להטלת עיקול הובאו ברע"א 9736/07
יורם קראוס נ. הראל בית השקעות בע"מ: "תקנה 362 לתקנות קובעת, כי על המבקש סעד זמני
להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה וכן לשכנע את בית המשפט
כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי שהנזק שיגרם לו אם לא ינתן הסעד הזמני גדול מהנזק שיגרם למשיב אם ינתן הסעד. עוד קובעת התקנה, כי על המבקש להציג ראיות לכאורה ל"קיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש". 'ההוראה המיוחדת' הנוגעת לעניין עיקול זמני מצויה בתקנה 374(ב), ולפיה על המבקש להוכיח, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו
יכביד על ביצוע פסק הדין". הדגש במתן צו העיקול הזמני מושתת אפוא על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למועד פסק הדין" ולענין ההכבדה נאמר כי "יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו" (רע"א 10076/07
בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ. אי.סי.סי, [פורסם בנבו]).
למותר לציין, כי שיקולים אלה יש לבחון בהקפדת יתר שלא לפגוע מעבר להכרחי בזכות הקניין של המשיב".