1. בפני בקשה להארכת מועד לצורך הגשת בקשה להישפט.
2.
להלן העובדות הרלוונטיות, כפי העולות מהבקשה ומהתגובה לה:
א. בחודש יולי 2006 נערכה ביקורת על ידי מפקחי משרד התמ"ת אצל המבקשת, בהתייחס להעסקת נערים ביום המנוחה השבועית בניגוד לסעיף 21 לחוק עבודת הנוער, התשי"ג - 1953.
ב. החקירה - בהתייחס להעסקת נערים כאמור בחודשים יולי ואוגוסט 2006 - נמשכה, לטענת המשיבה, עד לחודש ספטמבר 2010.
ג. ביום 9.3.11 הוטלו על המבקשת קנסות מנהליים, מכוח חוק העבירות המנהליות, התשמ"ו - 1985 (להלן:
חוק העבירות המנהליות), בגין העסקת נערים ביום המנוחה השבועית, בסך כולל של 147,500 ש"ח (להלן -
הודעות הקנס). במאמר מוסגר נעיר בהקשר זה כי הודעות הקנס לא הומצאו לעיוננו, ועם זאת הצדדים לא חלקו על תוכנן כמפורט לעיל.
ד. ביום 16.3.11 הומצאו הודעות הקנס למבקשת.
ה. ביום 5.6.11 שלחה המבקשת למשיבה בקשה לביטול הודעת הקנס, במסגרתה ציינה כי שניים מהמועדים הנקובים בהודעת הקנס הינם יום ב' בשבוע ולא יום מנוחה.
ו. ביום 4.8.11 הוגשה בקשת המבקשת לבית דין זה, להארכת מועד להגשת בקשה להישפט.
ז. ביום 26.9.11 השיבה התובעת המוסמכת למבקשת, כי הבקשה לביטול הודעת הקנס נשלחה באיחור ועל אף זאת נבדקה, לפנים משורת הדין. התובעת המוסמכת ציינה כי המועדים הנקובים בבקשה לביטול הודעת הקנס נפלו אכן בימי ב' בשבוע ולכן מבוטלת הטלת הקנס ביחס אליהם. בנוסף, "
בשל שיהוי בדיון בבקשה, יבוטלו הריבית והפרשי הצמדה על הקנס שבנדון".
3. המבקשת טענה כי "
לאור השיהוי הניכר במסירת ההודעה על הקנס, החלה המבקשת בניסיון לאתר את המסמכים הנוגעים לשמות הנערים המפורטים בהודעת הקנס וזאת לצורך התגוננות מפני הקנס שהוטל עליה... לאחר זמן מה התברר למבקשת כי משימת איתור המסמכים אינה פשוטה כלל ונדרש לשחזר מסמכים רבים מה שייקח למבקשת זמן רב וזאת לאור הזמן הרב שחלף ממועד העבירה".
המבקשת הוסיפה כי "
מאחר והודעת הקנס הגיעה אליה כרעם ביום בהיר ובהמשך ניסיונותיה לאתר מסמכים/ תלושי שכר מהתקופה הנטענת בהודעת הקנס, הביאו לכך שלא פנתה במועד בבקשה להישפט". עוד הוסיפה כי הינה מכחישה את הנטען בהודעת הקנס, ויש בידיה "
טענות הגנה הראויות להתברר".
4. המשיבה אישרה כי חלפה תקופה ארוכה ממועד הביקורת ועד הטלת הקנס, אך לדבריה הליכי החקירה חייבו גביית עדויות מבעלי התפקידים במבקשת וכן מעובדים וגורמים נוספים ולכן ארכו זמן (מבלי שהובא פירוט כלשהו ביחס לטענה זו - דוגמת התאריכים בהם התנהלה החקירה, והאם הייתה סיבה מיוחדת שמנעה את ביצועה באינטנסיביות רבה יותר). לגישתה, "
טיבם של הליכי חקירה שהם אורכים זמן מה, ולא ניתן לראות בפרק הזמן שחלף... כשיהוי לא מוצדק". ממילא, לא די בטענת השיהוי כדי להוות טעם מוצדק להארכת מועד. עוד טענה כי מנהל המבקשת נחקר בקשר לביצוע העבירה (מבלי שצוין מועד חקירתו) ולכן ידע כי מתנהלת חקירה, והיה עליו לשמור את המסמכים הרלוונטיים.
הכרעה
5. חוק העבירות המנהליות מאפשר הסבה של עבירות פליליות מסוימות לעבירות המטופלות במישור המנהלי (עפ"א 14/05
סיוון תכשיטים בע"מ - מדינת ישראל, מיום 12.3.06; להלן - עניין
סיוון). העבירות אשר יוחסו למבקשת, על בסיס הסעיפים 21(א) ו - 33 א' לחוק עבודת הנוער, התשי"ג - 1953, הן עבירות בגינן ניתן להטיל קנס בדרך מנהלית (סעיף 1(א) לחוק העבירות המנהליות; התוספת לחוק העבירות המנהליות; תקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי - עבודת נוער), התשנ"ד - 1994).
6. חוק העבירות המנהליות מתווה את הדרך הפרוצדוראלית להטלת הודעות הקנס ולטיפול בהן. אפשרות אחת העומדת בפני הנקנס היא הגשת בקשה לביטול הקנס (סעיף 8 א'(א) לחוק), תוך 30 יום מיום שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המנהלי. אפשרות נוספת הינה להודיע כי ברצונו להישפט על ביצוע העבירה, תוך 30 יום מיום שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס (סעיף 8(ג) לחוק), או תוך 30 יום מהמועד בו הומצאה לו החלטת התובע המוסמך לדחות את בקשתו לביטולו של הקנס (סעיף 8 א'(ה) לחוק).
7. בפסיקה הודגשה חשיבות ההקפדה על המועדים לצורך הגשמת תכליתו של החוק, שהינה לקיים "
הליך מהיר, יעיל וסמוך ככל הניתן למועד ביצוע העבירה" (בג"צ 93/06
ד.נ. כל גדר בע"מ נ. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, מיום 2.8.11). עם זאת, קיימת גם אפשרות להארכת המועדים הקבועים בחוק - הן בהתייחס להגשת בקשה לביטול הודעת הקנס (סעיף 8 א'(ו) לחוק), והן בהתייחס להגשת בקשה להישפט (סעיף 13(ב) לחוק).
הסמכות להארכת מועד להגשת בקשה להישפט נתונה לבית דין זה, "
כל עוד התקיימו התנאים האמורים בסעיף 8 א'(ו), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו" (נוסח זה הוסף לחוק בתיקון מיום 17.1.10). התנאים האמורים בסעיף 8 א'(ו), אליהם מפנה כאמור סעיף 13(ב), מאפשרים לתובע המוסמך לדון בבקשה לביטול הקנס שהוגשה באיחור, "
אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מייד לאחר שהוסרה המניעה" (לדרך הפעלת סמכותו של בית הדין, הגם שבהתבסס על לשון החוק טרם התיקון משנת 2010, ראו את עניין
סיוון; עפ"א 22/05
צבי פוזננסקי - מדינת ישראל, מיום 12.3.06; עפ"א 14/06
ניסים סבן - מדינת ישראל, מיום 9.1.07; עפ"א 21/05
מנחם לוין - מדינת ישראל, מיום 28.2.08; להלן - עניין
לוין; עפ"א 24/08
מיכאל פרץ - מדינת ישראל, מיום 3.11.08; עפ"א 18/08
מעבדות גלקסי בע"מ - מדינת ישראל, מיום 9.11.08).
8. לאחר שקילת טענות הצדדים במקרה שלפני, שוכנעתי כי מתקיימים "נימוקים מיוחדים אחרים", המצדיקים - בנסיבות המיוחדות שפורטו לעיל - ליתן למבקשת את יומה, ולהיענות לבקשתה להארכת מועד להישפט. הנימוקים המיוחדים הינם, במקרה זה, משך הזמן הבלתי סביר - בצורה קיצונית - אשר חלף ממועד הביקורת והמועד הנטען של ביצוע העבירות (יולי ואוגוסט 2006) ועד מועד הטלת הקנס (מרץ 2011). המשיבה אמנם טענה כי עד חודש ספטמבר 2010 נמשכו הליכי החקירה, אך לא הראתה כל סיבה מיוחדת שגרמה להתמשכותם על פני תקופה כה ארוכה של יותר מארבע שנים. אף לא הובאה כל סיבה המצדיקה את משך הזמן ממועד השלמת החקירה ועד הטלת הקנס, אשר התווסף על הזמן הרב שכבר חלף עד השלמת הליכי החקירה.
בפסיקת בית הדין הארצי אמנם קיימת מחלוקת אם די בשיהוי כדי להצדיק הארכת מועד (עניין
לוין), אך בנסיבות העניין שלפני - בהן נמשכה החקירה פרק זמן שהינו, לטעמי, מעבר לסביר - שוכנעתי כי די בשיהוי כשלעצמו כדי להצדיק את פתיחת שערי בית הדין בפני המבקשת (וזאת הן לפי גישת השופט כהן והן לפי גישת השופט צור באותו עניין). קל וחומר, כאשר השיהוי פגע ביכולתה של המבקשת לכלכל צעדיה במהירות - נוכח הצורך לאתר מסמכים מהעבר הרחוק, וכאשר האיחור בהגשת בקשתה אמנם אינו זניח אך גם אינו ארוך במיוחד. בלשונו של השופט (כתוארו אז) יגאל פליטמן: "
למדינה לא אצה הדרך לנהל את ההליך בצורה יעילה ומהירה. משכך, סבורים אנו, כי עמידתה היא בדקדקנות על המועדים הקבועים להגשת בקשה להישפט, אינה בבחינת התנהלות הולמת" (עפ"א 12/05
איכרי ראש פינה אגודה שיתופית חקלאית - מדינת ישראל, מיום 10.5.06).