1. בפני בקשה להחזרת רכב טרנזיט , מ.ר. 9422823 (להלן - "הרכב") אשר המבקש, רשם כבעליו במשרד הרישוי.
2. המבקש טוען כי חלפו כ- 9 חודשים ממועד תפיסתו של הרכב ובהעדר חשד בדבר מעורבותו בביצוע עבירה כלשהי בכלל ובנוגע לרכב בפרט, על המשיבה להחזיר לו את הרכב . כמו כן ניטען, כי לא ידוע למבקש על הארכת תוקף התפיסה.
3. המשיבה טוענת מנגד, כי הרכב נתפס בגין שני אירועים שונים , בהם הוסעו ברכב מס' רב של שוהים בלתי חוקיים; בגין הפרעה לשוטר במילוי תפקידו בניסיונו של נהג הרכב להימלט עם הרכב ובריחתם של חלק מנוסעי הרכב ממנו במהלך התפיסה, בעוד אחרים נעצרו כחשודים בכניסה לישראל שלא כחוק.
לדברי המשיבה, היו שני אירועים של בצוע עבירות ברכב כמובא לעיל. לאחר האירוע הראשון, שוחרר הרכב והוחזר למי שטען לבעלותו בו, החשוד פארס ארישאי (להלן-"פארס") זאת לאחר שהמבקש, התנער מכל זיקה לרכב או אחריות עליו הואיל ולדבריו, הוא ביטל את עסקת הרכישה של הרכב אף שטרם עלה בידו לבטל את רישום הבעלות שלו עליו במשרד הרישוי עקב עיקולים שהוטלו עליו ע"י העירייה. מאוחר יותר, בוצעה תפיסה נוספת של הרכב משבוצעה בו לפי החשד בשנית, הסעה של שוהים בלתי חוקיים וניתנה החלטה בדבר הארכת תוקף התפיסה למשך שישה חודשים מיום 04/12/11 בתיק 3880/12/11. לפיכך, טענה המשיבה כי גם אילו הוכיח המבקש כי הוא הבעלים בפועל על הרכב אין להשיב לו את הרכב משבוצעו בו עבירות חוזרות ונשנות . למניעתן הישנות עבירות ברכב ולהצגתו כראיה, דין הבקשה להידחות לטענת המשיבה.
4. על כך השיב המבקש וטען כי אין לגרוע מזכותו להשתמש ברכב בהיותו הבעלים עליו וכי זיכרון דברים שהוצג למשטרה לפיו בוטלה הרכישה על ידו אינו תקף עוד, הואיל והיה הסכם נוסף בעל פה לאחריו, בינו ובין הבעלים הקודם על הרכב , פארס, לפיו המבקש רכש את הרכב. לפיכך טען המבקש , כי היה על המשיבה לזמנו בטרם ביצוע התפיסה השנייה ואין לפגוע עוד בבעלותו על הרכב ויש להורות על החזרתו לידיו.
5. סעיף 32 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש ) תשכ"א - 1968 (להלן- "הפקודה") אשר על פיו בוצעה התפיסה, קובע:
"רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעשתה עבירה, או שעומדים לעבור עבירה או שהוא עשוי לשמש כראיה בהליך משפטי בשל עבירה או שניתן שכר בעד בצוע עבירה או באמצעי לביצועה".
התפיסה מושא הבקשה בוצעה , לפי חומר הראיות שהוצג בפני בתיק החקירה, עקב האירוע המאוחר מבין השניים (להלן-"האירוע השני") אשר לגביו קיים חשד סביר כי הוסעו ברכב מספר שוהים בלתי חוקיים, לאחר שבוצעו שינויים ברכב בעקירת המושבים (ראו: דו"ח שסומן ג' , מסמך שסומן כ"ב והודעות 2-4 בתיק פל"א 239093/11 ).
6. באירוע השני , נתפס הרכב בעת שחשוד , מחמוד ג'אבר, נהג בו לפי חומר החקירה. פארס, טען במסגרת האירוע הראשון לבעלותו ברכב עקב חתימת המבקש על זיכרון דברים לביטול הרכישה השיב במסגרת חקירתו בנוגע לאירוע השני כי הרכב שייך לו וטען לזכותו לקבלו חזקה לידיו (מש/1 והודעה שסומנה 4 בתיק החקירה).
7. מעיון בתיק החקירה של האירוע הראשון (תיק פלא 75768/11 ) עולה כי המבקש אמר בהודעתו (סומנה 22 ) כי הוא רכש את הרכב מפארס ושילם לו בתמורה סך של 5,000 ש"ח אך טרם סוכם על מחירו הסופי ובד בבד, הרכב הועבר לידו. עשרה ימים לאחר הרכישה, הועברה הבעלות ברכב על שמו אך בראותו כי הרכב אינו תקין, הוא ביקש להחזירו לפארס והתמורה אותה הוא שילם לו, הושבה לו. לדברי המבקש בהודעתו במשטרה, הרכב נשאר רשום בבעלותו מחמת עיקול שנרשם עליו ע"י עיריית ירושלים למרות שבמועד בו הוא החזיר את הרכב לפארס, נחתם ביניהם הסכם, בנוכחות עדים, לפיו אין לו יותר שום קשר לרכב (עמ' 1 להודעה מס' 22 בתיק החקירה הנ"ל).
8. המבקש, טען בפני כי נרקמה מחדש עסקת מכר של הרכב מבלי שנקב במועד ביצועה ובגובה התמורה , אשר ברכישה הראשונה, לא סוכמה. לפי שיטתו של המבקש, לא נחתם מסמך בכתב כי אם הדברים סוכמו בעל פה אך מבלי שהיה בידו במסגרת הבקשה להצביע על תשלום תמורה זו או אחרת לפארס ולתמוך זאת בראיה כלשהי. יתירה מכך, למרות חלוף מס' חודשים ממועד הרכישה החוזרת לפי טענתו של המבקש, לא נטען במסגרת הבקשה והדיון כי המבקש נהג כמנהג בעלים ברכב בנקיטת הליך כלשהו כנגד פארס בגין אי העברת הרכב לידיו עובר לתפיסת הרכב בפעם השנייה, כפי שצפוי לכאורה שיפעל ככל ששילם תמורה בגין הרכישה החוזרת. בקביעותיי אלו, אין משום הכרעה בשאלת בעלותו של המבקש ברכב וביחסיו עם פארס כי אם בחינת הראיות הלכאוריות שבפני לצורך הכרעה בבקשה ומבלי שאדרש לפי מהות ההליך, לשאלת מהימנות הראיות.
9. בבחינת הזכות לקבלת הרכב לידי המבקש, יש להתייחס ל"בעלות הממשית" על הרכב ולא לבעלים הרשומים במשרד הרישוי, כשהרישום לכאורה אינו משקף את המצב לאמיתו ( ראו: ע"פ 6687/93
גומעא בן אסמעיל מוסא ואח' נ'. מדינת ישראל תק-על 98 (3) 807,801) ובהיות הרישום דקלרטיבי בלבד.
גם אם כשיטתו של המבקש, מצטרפת לבעלות הרשומה בעלות בפועל על הרכב בניגוד לגרסתו של פארס בחקירתו בנוגע לשני האירועים לא די בבעלותו של המבקש על הרכב על פי המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית על מנת שתקום לו הזכות למימוש זכותו בו. בחינת הבקשה צריכה להיעשות לפי תכליתן של הוראות החוק, לפיהן התפיסה נועדה למנוע חשש לבצוע עבירה חוזרת בתפוס ולהצגתו כראיה (רע"א 1792/99
אל גאלי נ. משטרת ישראל, פד"י נ"ג (3) 312,323 ).
10. בנסיבות שבפני מחומר החקירה עולה כי בוצעה פעם נוספת לכאורה עבירה של הסעת שב"חים ברכב מבלי שעלה בידי המבקש בהיותו לדידו בעל הרכב, כדי למנוע בצוע לכאורה של עבירות ברכב בהסעת שוהים בלתי חוקיים לתחומי המדינה .
לפיכך קיים בסיס עובדתי לכאורה ומשפטי בדבר צורך במניעת הישנות עבירה באמצעות הרכב בהמשך תפיסתו מעבר ובנוסף לצורך בהצגתו כראיה במסגרת ההליך המשפטי ככל שיוגש כתב אישום כנגד אחרים, לאור חומר החקירה שהוצג בפני בדבר התאמת הרכב להסעת מס' רב של נוסעים (כ- 19 במספר לפי חומר החקירה באירוע הראשון ) בעקירת המושבים ממנו ובהצללת חלונותיו.
11. בבחינת שאלת הפגיעה הקניינית במבקש אשר טען כי יש להעדיף את האינטרס שלו על פני צרכי המשיבה, לקחתי בחשבון שלא הוכח לכאורה דבר תשלום מלוא שווי הרכב או חלק ממנו ברכישתו את הרכב , לאחר ביטול העסקה הראשונה וכי לא הופסק השימוש שלו ברכב עקב התפיסה הואיל ולכאורה, טרם החל לעשות בו שימוש בהיותו מצוי בהחזקתו של פארס ובשימושו באמצעות ג'אבר , מטעמו מבלי שלמבקש החזקה ברכב או שליטה בו בפועל למניעת הישנות עבירה.
12. בנסיבות אלו, יש להעדיף את האינטרס הציבורי למניעת ביצוע עבירה ברכב ולהצגתו כראייה ומשהוארך תוקף התפיסה ביום 4/12/11 למשך 6 חודשים, דין הבקשה להידחות.
עותק ישלח לצדדים.
ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ב, 22 באפריל 2012, בהעדר הצדדים.