החלטה בתיק ה"פ 57271-11-11

לפני בקשה לאישור פסק בורר.

כללי :

ביום 30.11.11 הגישו המבקשים, בקשה לאישור פסק בורר, אשר ניתן בבית דין צדק בבני ברק, במסגרת הליך בוררות שקיימו הצדדים (להלן: "בקשה לאישור פסק בורר").

ביום 18.12.11 הגיש המשיב תגובתו לבקשה לאישור פסק הבורר, בטענה כי ביום 11.12.11, עוד טרם הומצאה לו הבקשה לאישור פסק הבורר, הוגשה על ידו בקשה לביהמ"ש המחוזי, לביטול פסק הבוררות, מחמת היותו בלתי חוקי ונוגד את תקנת הציבור.

משכך, סבר המשיב, אין לאשר את פסק הבוררות, עד לאחר שתוכרע הבקשה לביטולו.

כן טען המשיב כי הסמכות לדיון בבקשה לאישור פסק הבוררות, על פי חוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), נתונה לבית המשפט המחוזי.

ביום 26.1.12, הגיש המשיב בקשה לדחיית הבקשה לאישור פסק בורר, בה ציין כי המבקשים הגישו תגובתם, בבית המשפט המחוזי, לבקשה לביטול פסק הבורר.

כן ציין המשיב כי המבקשים לא השיבו לתגובתו לבקשה לאישור פסק בורר.

לאור האמור, מבקש המשיב מבית המשפט לדחות הבקשה לאישור פסק בורר, ולחייב המבקשים בהוצאות.

ביום 30.1.12 הוגשה תגובת המבקשים לבקשה לדחיית הבקשה לאישור פסק בורר.

לטענת המבקשים, הם הגישו הבקשה לאישור פסק בורר מבלי שהיו מיוצגים, ומזכירות בית המשפט היא זו אשר ניתבה הבקשה לבית משפט השלום, אשר תחילה דחה הבקשה בטענה שמדובר בפסק בורר חלקי, ומכיוון שביום 20.2.11 הודיעו הבוררים כי מדובר בפסק בורר סופי, הוגשה הבקשה בשנית.

המבקשים מפנים לתקנה 101 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, הקובעות כי ביהמ"ד לא ייעתר לבקשת דחייה מחוסר סמכות, אם הוא סבור כי יש להעביר העניין לבימ"ש אחר.

משכך, מבקשים המבקשים מביהמ"ש, כי ככל שתתקבלנה טענות המשיב בנוגע לחוסר הסמכות העניינית, תועבר הבקשה לאישור פסק הבורר לבית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה :

סעיף 23 לחוק הבוררות קובע:

"אישור פסק בוררות [תיקון: תשס"ט]

(א)   בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין, לאשר פסק בוררות; אושר הפסק - דינו לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק-דין של בית המשפט.

(ב)   לא ייזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא בדרך בקשה לביטולו או במסגרת ערעור על פסק הבוררות לפי סעיף 29ב".

סעיף 1 לחוק הבוררות, מגדיר את המונח "בית משפט" בחוק -