המבקשת הגישה פסיקתה לחתימתי בנוגע לרכישת מניותיה בחברת וובי סוכנות לביטוח בע"מ (המשיבה 1), ע"י בעלי המניות האחרים. לטענתה, בהתאם להסכמות הצדדים מיום 14.4.13, אשר קיבלו תוקף של החלטה. המשיבים 2-9 מתנגדים לנוסח הפסיקתה.
1.
רקע הדברים
המבקשת,
אינטק הולדינגס בע"מ (לשעבר ברוקסטון פרויקטים בע"מ), מחזיקה ב- 34.11% ממניות המשיבה 1,
וובי סוכונות לביטוח בע"מ (להלן: "
החברה") והינה בעלת המניות והנושה הגדול ביותר של החברה. המשיב 2, שרון גילר, הינו מנכ"ל החברה ומי שהקים את החברה ביחד עם המשיב 4, זוריק אונגר, המכהן כדירקטור בחברה. המשיבים 3, 5, 7, 9 ו-10 הינם בעלי מניות בחברה. המשיבים 6, 8, 11 ו-12 מכהנים כדירקטורים בחברה.
ביום 18.3.13 הגישה המבקשת בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד כנגד המשיבים, האוסר עליהם לממש את החלטת דירקטוריון החברה מיום 17.3.13 בדבר מינוי עורך דין לחברה וזאת עד להכרעה בתביעה העיקרית שהגישה המבקשת, לקבלת סעד הצהרתי בדבר בטלות ההחלטה האמורה. בבקשה נטען, כי עורך הדין מונה לצורך מספר עניינים ובין היתר לצורך הגשת תביעה נגד המבקשת וגורמים הקשורים בה. נטען, כי ההחלטה התקבלה על רקע סכסוך בין בעלי המניות בחברה, שהחל לאחר שהמבקשת גילתה שימושים לא ראויים בכרטיס האשראי של מנכ"ל החברה, המשיב 2, שניתן לו על ידי החברה לצרכיה. בעקבות זאת, המבקשת סירבה להמשיך לממן את החברה ובכלל זה לערוב לאשראי שהחברה ביקשה לגייס. נטען, כי בעקבות מצבה הכספי הקשה של החברה ולאחר שמנכ"ל החברה טען בפני בעלי המניות כי החברה מצויה בחדלות פירעון, בעלי המניות קיבלו ביום 28.1.13 החלטה על פירוק החברה. המבקשת טענה, כי בנסיבות אלה אין כל הצדקה למינוי עורך דין, שכן החברה אמורה להיכנס להליכי פירוק ומכאן התנגדותה של המבקשת למינוי עורך דין לחברה. המבקשת טענה עוד, כי גם אם החברה ממשיכה לפעול ואינה נכנסת להליכי פירוק, היא מתנגדת למינוי עורך הדין שנבחר על ידי המשיבים ללא הסכמתה, נוכח זכות הוטו הקיימת לה בתקנון החברה.
ביום 19.3.13 נעתרתי לבקשה וקבעתי דיון במעמד הצדדים. ביום 9.4.13 הוגשה תגובת המשיבים 2-9 לבקשה, בה נטען, בין היתר, כי המבקשת הינה היחידה מבין בעלי המניות המעוניינת בפירוק החברה וכי פירוק החברה יביא לכך שהשקעות של עשרות מיליוני שקלים ירדו לטמיון וכן להפסד פוטנציאלי עסקי של עשרות מיליוני שקלים.
ביום 14.4.13 התקיים דיון במעמד הצדדים, שבמסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה המבקשת תנסה לאתר צד שלישי שירכוש את מניותיה בחברה עד ליום 30.5.12, וזאת בכפוף לזכות סירוב ראשונה של בעלי המניות האחרים, המשיבים בהליך. כן הוסכם, כי במידה ולא ימצא צד שלישי שירכוש את המניות עד ליום 16.6.13, בעלי המניות המשיבים ירכשו את מניות המבקשת בחברה וזאת בתמורה לסכום שהשקיעה המבקשת בחברה מכוח הסכם ההשקעה שנחתם בין הצדדים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בהסכם. הסכמה זו נוסחה בסיום הדיון כדלקמן:
"אם לא יהיה רוכש חיצוני או מימוש זכות סירוב ראשונה, עד ליום 16.6.13 ירכשו בעלי המניות הקיימים את מניות המבקשת בסכום של 2.875 מליון ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי הקבוע בהסכם."
עוד הוסכם, כי ההחלטה על פירוק החברה שנתקבלה בינתיים תבוטל וכי עו"ד אהוד ארד ימונה לטיפול בענייניה המשפטיים של החברה עד להחלטה אחרת מוסכמת של הצדדים.
בסופו של הדיון, נתתי תוקף של החלטה להסכמות הצדדים כאמור.
2.
בקשת המבקשת בדבר הפסיקתה לחתימה
בסופו של יום, לא נמצא גורם שלישי שירכוש את מניות המבקשת וביום 21.5.13 הגישה המבקשת "הודעה בדבר פסיקתה לחתימה". מהפסיקתה שצורפה עולה, כי לשיטת המבקשת, הסכום המגיע לה ממכירת מניותיה לבעלי המניות המשיבים, הינו:
"2.875 מיליון ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי הסכם ההשקעה (ריבית פריים + 2%), ובסך הכל 3,229,556 ש"ח."
בהודעה ציינה המבקשת, כי בעלי המניות המשיבים חולקים על גובה התמורה כפי שחושבה על ידי המבקשת, כאשר לשיטתם הסך של 2 מיליון ש"ח, אשר הושקע מכוח הסכם ההשקעה, נושא ריבית כקבוע בהסכם ההשקעה, היינו פריים + 2% ללא הצמדה והיתרה, בסך של 875 אלף ש"ח, אשר שולמה לרכישת מניות נוספות במסגרת סבב הקצאה שביצעה החברה, נושאת הצמדה בלבד ללא ריבית.
ביום 22.5.13 התקבלה תגובת החברה להודעה. בתגובה, שנערכה על ידי עו"ד אהוד ארד, אשר, כאמור, מונה בהסכמת הצדדים לטיפול בענייניה המשפטיים של החברה, ציין עו"ד ארד כי הוא אינו נוקט עמדה בסוגיה וכי הוא מותיר את ההכרעה בסוגיה לשיקול דעת בית המשפט. עם זאת, ביקש עו"ד ארד להבהיר, כי בהסכם ההלוואה מיום 13.2.11 המהווה בסיס להחלטה ("ההסכם"), חברת ברוקסטון הולדינגס בע"מ, אשר העבירה את מניותיה למבקשת, העניקה לחברה הלוואת בעלים בסך 2,000,000 ש"ח, וזאת ב- 19 תשלומים, בסכומים ובמועדים שונים וכי בהתאם לסעיף 4.2.2 להסכם, ההלוואה נושאת ריבית של פריים + 2%. עוד ביקש עו"ד ארד להבהיר, כי ההסכם איננו כולל הוראה בדבר בצמדה וכי דבר זה נראה אך טבעי, לאור בחירת הצדדים כי הלוואת הבעלים תישא ריבית "פריים". עו"ד ארד הבהיר עוד, כי הסך הנוסף של 875,000 ש"ח שולם על ידי המבקשת לצורך רכישת מניות נוספות של החברה וכי סכום זה איננו מהווה הלוואה ומטבע הדברים ההסכם איננו מתייחס לכך. לבסוף ציין עו"ד ארד, כי מן הראוי ששטר העברת המניות, אשר אמור להיחתם כנגד העברת התמורה ואשר נזכר בפסיקתה, יהיה בנוסח שצורף לתגובת החברה, היינו יכלול גם הוראה בדבר היות המניות נקיות מכל שעבוד, עיקול או זכויות צדדים שלישיים כלשהן, למעט זכויות מכוח הסכם הלוואה שנחתם בין החברה ובעלי מניותיה לבין צד שלישי מיום 10.12.12, וכי אחד מהשטרות יכלול גם את העברת מניית הבכורה, אשר מוסכם על בעלי המניות הקיימים כי היא תומר למנייה רגילה של החברה מיד לאחר העברתה.
ביום 10.6.13, לאחר קבלת ארכה, התקבלה תגובת המשיבים 2-9 להודעה. בתגובה נטען, כי יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשת בהוצאות לדוגמה. על פי הטענה, המבקשת, בעצמה, פירשה בזמן אמת את שאלת ההצמדה הנדונה בהודעה בדיוק באותו האופן שהמשיבים מפרשים אותה, היינו כנושאת ריבית בתוספת פריים בלבד. על פי הטענה, טענת המבקשת לגבי הפרשי הצמדה למדד נטענה בדיעבד, במטרה לקבל הטבה שאפילו המבקשת לא סברה שהיא זכאית לה. המשיבים מבהירים, לעניין זה, כי "הפריים" נשוא הסכם ההשקעה הוא, הלכה למעשה, הצמדה ולכן, דה פקטו, כאשר מצמידים את הריבית (2%) לפריים וגם למדד, המדובר בהצמדה כפולה. עוד נטען, כי הסך הנוסף של 874,958 ש"ח, אשר שולם על ידי המבקשת לצורך רכישת מניות החברה, איננו מהווה הלוואה וממילא, המבקשת אינה זכאית לריבית או להפרשי הצמדה בגינו, וזאת בהתאם לפסק הדין ולהסכם ההשקעה מיום 13.2.11.
ביום 12.6.13 התקבלה תשובת המבקשת לתגובת המשיבים 2-9. על פי הנטען בתשובה, ההבחנה בין סכומים שהמבקשת העבירה בהתאם להסכם ההשקעה לבין סכומים שהמבקשת העבירה במסגרת סבב ההשקעה אינה מתיישבת עם לשון ההחלטה ולא הייתה חלק מההסכמה במהלך הדיון. נטען גם, כי ההחלטה קובעת מפורשות, כי התמורה תהייה בסך של 2.875 מיליון ש"ח וכי לסכום זה יתווספו הן הפרשי הצמדה, הן ריבית.
3.
תמורת המניות בהתאם להחלטה מיום 14.4.13
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים נחה דעתי כי הסכמת הצדדים לפיה מניות המבקשת ימכרו למשיבים שיקפה תמורה
של 2,875,000 ש"ח, כאשר מלוא הסכום נושא ריבית פריים + 2% בלבד, היינו ללא הצמדה. מחד, אין לקבל את טענת המשיבים כי נקבע אופן שונה לתמחור הכספים בין שני הסכומים, שכן בדיון הייתה ההתייחסות לסכום בשלמותו. מאידך, אין לקבל את טענת המבקשת כי יש לפסוק הצמדה מעבר לריבית עלייה הוסכם (פריים + 2%), שכן, אכן יהיה מדובר בפיצוי יתר, ובנוסף, התייחסות הצדדים לכל אורך הדרך הייתה לקבוע בהסכם. הדברים עולים גם מפרוטוקול הדיון מיום 14.4.13, בו דנו הצדדים בסכום הכולל ובתמורה הקבועה בהסכם ועל פי תנאיו.
לאור העובדה שההחלטה ניתנה היום, ביום בו היה על המשיבים לבצע את התשלום, אני מאריכה את המועד לביצוע התשלום כמפורט עד ליום 23.6.13.
כנגד התשלום האמור, תעביר המבקשת למשיבים שטרי העברת מניות חתומים, בנוסח שצירפה החברה לתגובתה.