בית הדין הארצי לעבודה
|
בשא000887/05
|
|
|
|
ע"ע 000630/05
|
סקאל ספורט בע"מ
המבקשת
מירי גמליאלי
המשיבה
בפני: השופט שמואל צור, השופטת ורדה וירט-ליבנה, השופט רם כהן
נציגת עובדים גב' אורלי ביטי, נציג מעבידים מר רפי פרבר
|
בשם המבקשת: עו"ד ערן גוטפריד
בשם המשיבה: עו"ד אילן וינדר
בקשה לעיכוב ביצוע
ה ח ל ט ה
השופט שמואל צור
1. לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת נטע רות ונציגי ציבור מר צחי אשכנזי ומר עמירם זמני; עב
4133/00 ו- 6094/00), בו חויבה המבקשת לשלם למשיבה גמול שעות נוספות, פיצויי פיטורים והוצאות משפט.
2. המשיבה הועסקה בחנות השייכת לרשת חנויות ביגוד ואופנה של המבקשת. המשיבה עבדה בחנות החל מיום 25.1.98 ועד ליום 9.10.99. המשיבה התפטרה, אך ביקשה מהמערערת לשלם לה פיצויי פיטורים, המגיעים לה, לטענתה, מכוח סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 (להלן- החוק), שעניינו התפטרות שדינה כפיטורים. דרישתה נדחתה על ידי המבקשת ובשל כך הגישה המשיבה תביעה לבית הדין האזורי בתל-אביב. בנוסף, במסגרת כתב התביעה, ביקשה המשיבה לחייב את המבקשת בתשלום גמול על עבודה בשעות נוספות.
3. בכתב התביעה טענה המשיבה כי הרקע להתפטרותה היו שעות העסקתה הבלתי סבירות אשר נבעו מכשלים בהתנהלות המבקשת וכן אי תשלום עבור שעות נוספות. המשיבה טענה כי חרף אי רצונה לשמש כמנהלת החנות בשל היותה אם חד הורית ובשל כוונתה להמשיך ללמוד, המנהל שיכנע אותה לעשות כן בתמורה לשכר חודשי בסיסי של 3,350 ש"ח בתוספת תשלום עמלות בשיעור 1.5% ממחזור המכירות החודשי של החנות. אולם, בפועל, לטענת המשיבה, היא נדרשה לעבוד שעות נוספות רבות ובלתי סבירות ללא תמורה עבורן. לטענתה, פניותיה נותרו ללא מענה. לטענת המשיבה, העובדה שהמבקשת לא שילמה לה לאורך תקופה ארוכה עבור עבודה בשעות נוספות היתה בבחינת הרעה מוחשית בתנאי העבודה שאין לדרוש ממנה להמשיך בעבודתה בנסיבות אלה. על כן - כך טוענת המשיבה - היא הודיעה למנכ"ל המבקשת על התפטרותה.
מנגד, הגישה המבקשת תביעה שכנגד לתשלום פיצויים על הפרת הסכם והפרת אמונים. המבקשת כפרה בזכאותה של המשיבה לפיצויי פיטורים וטענה כי לא חלה הרעה בתנאי עבודתה. לטענתה, המשיבה עזבה את מקום עבודתה מאחר והוצעה לה עבודה בשכר גבוה יותר ותנאים משופרים בבית עסק מתחרה. עוד טענה המבקשת כי לא שילמה למשיבה כל תשלום עבור עבודתה בשעות נוספות משום שהיא מילאה "תפקיד ניהולי בכיר" הדורש אמון אישי ומשום שלא ניתן היה לפקח על שעות עבודתה. לטענת המבקשת, חל על העסקתה של המשיבה החריג שבסעיפים 30(א)(5) ו-(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן-חוק שעות עבודה ומנוחה).
4. בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיבה. בית הדין קבע כי המשיבה הועסקה שעות עבודה נוספות רבות מעבר למכסה הקבועה בחוק ובלא שקיבלה תגמול עבורן. כן קבע בית הדין כי המבקשת לא נענתה להתראותיה של המשיבה בעניין זה ולא עשתה דבר כדי להקל על עומס העבודה שהוטל על המשיבה. בית הדין דחה את טענת המבקשת כי המשיבה התפטרה מאחר ומצאה עבודה בתנאי העסקה טובים יותר. בקשר לזה קבע בית הדין כי טענה זו לא הוכחה ואף לא הוצגו מסמכים המלמדים כי התגמול לו זכתה המשיבה במסגרת עבודתה אצל המעסיק החדש היו טובים יותר. בית הדין מצא כי המשיבה חשה הרעה בתנאי עבודתה והתריעה על כך לפני סיום עבודתה, אך המבקשת לא עשתה דבר לשינוי המצב. לאור זאת הגיע בית הדין למסקנה כי התקיימו נסיבות המצדיקות התפטרות המשיבה, המזכות אותה בפיצויי פיטורים, לפי סעיף 11 (א) לחוק. כפועל יוצא, פסק בית הדין האזורי כי על המבקשת לשלם למשיבה פיצויי פיטורים בסך 21,266.95 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. וכן הוצאות משפט בסך של 40,000 ש"ח.