א. בפניי בקשתם החוזרת של המבקשים-הנתבעים מיום 12.6.06 להורות שכספי הפיצויים בגין ניכוי תשלומי הביטוח לאומי המופקדים כיום בידי "אבנר" יישארו ברשותה של "אבנר", והתובעים ייחשבו כמי שמוותרים על סכומים אלה, זאת בהמשך לבקשתם הקודמת של הנתבעים בענין זה במסגרת בש"א 3696/06, והחלטתי בענין הבקשה הקודמת מיום 4.4.06.
הנתבעים מצביעים על כך שבהחלטה מיום 4.4.06 ציינתי שההוראות שניתנו בפסק הדין לגבי פניית התובעים לביטוח הלאומי, הן לגבי המועדים והן לגבי אופן הפניה לא קויימו, והתובעים אף לא הגישו בקשה לבית המשפט לגבי הארכת מועד. לטענת ב"כ הנתבעים גם לאחר האורכה של 45 יום שניתנה לתובעים בהחלטה מיום 4.4.06 לא קיימו התובעים את הנחיות בית המשפט, ולא דאגו למיצוי מלוא זכויותיהם של התובעים במסגרת הביטוח הלאומי עקב התאונה, וכן לא הגישו טופס תביעה לקבלת שירותים מיוחדים.
לפיכך עותר ב"כ הנתבעים לכך שהסכומים המופקדים בידי "אבנר" יישארו ברשותה של "אבנר" הואיל ויש לראות את התובעים כמי שוויתרו על כספים אלה.
ב. ב"כ התובעים כותב בתשובתו שהחלטת בית המשפט מיום 4.4.06 לא נתקבלה אלא באיחור ניכר ע"י ב"כ הנתבעים, וזאת ביום 2.5.06, כך שהמועד האחרון לקיום ההוראות ביחס לתובעים היה 18.6.06, ומבחינה זו הגשת הבקשה הנוכחית (12.6.06) היתה טרם זמנה. לגופו של ענין טוען ב"כ התובעים שהוראות בית המשפט קויימו והמטרה העיקרית שבפסק הדין, דהיינו, שהתובע יפנה לביטוח הלאומי, ייבדק, וייקבעו זכויותיו לצורך ביצוע ניכוי תגמולי מל"ל, ככל שיזכה התובע בגימלאות - קויימה בפועל.
טוען ב"כ התובעים שהגם שהפניה לביטוח הלאומי היתה באיחור, הרי הושגה המטרה העיקרית הנובעת מהוראותיו של בית המשפט, ועצם האיחור לא הסב נזק לנתבעים.
בהתייחס לזכויותיו של התובע בביטוח הלאומי כקטין כותב ב"כ התובעים שגימלת ילד נכה שולמה לתובע עד שנת 1996 בלבד, ומאז ועד שהיה התובע בגיר (נובמבר 2004) לא שולמה לו גימלה, כשבתקופה דצמבר 2003 עד ינואר 2006 שהה התובע לפי הוראת ביהמ"ש במעון נעול והגימלה שולמה למעון.
ג. בכל הנוגע לבירור מיצוי זכויותיו של התובע בביטוח הלאומי כבגיר השלים ב"כ התובעים את תגובתו בהמשך וזאת לאחר ריכוז מסמכים נוספים בסוגיה זו. ב"כ שני הצדדים הוסיפו והשלימו תגובותיהם ותשובותיהם הדדית, עד כי סברתי שהגיעה העת לקיים ישיבה בה ירכזו שני הצדדים את טענותיהם סופית על מנת שניתן יהיה ליתן החלטה המסיימת סוגיה זו.
ביום 29.3.07 שמעתי את טיעוניהם המפורטים של ב"כ שני הצדדים. (הפרוטוקול של אותה ישיבה נכתב בכתב ידי, בהקלדתו לאחר מכן נפלה טעות בכותרת כאשר בשם ב"כ המבקשים נרשם בטעות עו"ד י. נבות, ובשם ב"כ המשיבים נרשם בטעות עו"ד ח. גלזר, וטעות זו תוקנה בגוף הפרוטוקול בכתב ידי).
ד. לא היתה מחלוקת בין ב"כ הצדדים שהערך המשוערך של גימלת ילד נכה ששולמה בגין התובע הינו כ-34,000 ש"ח. לגבי סכום זה ברי שיש להפחיתו מן הפיצוי המגיע לתובע (פסקה 7 (א') בטיעוני ב"כ התובעים מיום 12.3.07)
ככל שסכום זה טרם הופחת . (עיינו בפסקה השנייה של סעיף ס"ט בפסק הדין).
לגבי גימלת נכות כללית נקבעו לתובע באוקטובר 2006 40% נכות בגין פיגור שכלי קל, ו-20% נכות בגין המיפרזיס משמאל. בעמודה שבדו"ח הרפואי של הביטוח הלאומי לעניין נכות כללית שבכותרתה כתוב: "מתאריך", נכתב: "שנים".
תביעתו של התובע לשירותים מיוחדים נדחתה באוקטובר 2006 מן הנימוק: "נקבעו לך פחות מ-60% נכות רפואית לשירותים מיוחדים".
יובהר שנכותו
הרפואית המשוקללת של התובע במוסד לביטוח לאומי (40% פיגור קל ו-20% המיפרזיס) היא 52% נכות משוקללת.
ה. אדון עתה בטענות הצדדים:
אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנתבעים לפיה הכשילו התובעים את מיצוי זכויותיהם בביטוח הלאומי. אכן, כפי שכבר כתבתי בהחלטה הקודמת מיום 4.4.06 בש"א 3696/06, התובעים לא פנו למוסד לביטוח לאומי בהתאם למועדים ובהתאם לאופן הפנייה שנקבעו בהוראותיו של פסק הדין, אך בשים לב לפעולות שבוצעו ע"י התובעים לאחר ההחלטה מיום 4.4.06, ובשים לב למסמכים שהוגשו לבית המשפט במהלך התגובות השונות שהוגשו בשלבי התנהלותו של הליך זה, עולה שלעיצומו של ענין פעלו התובעים בסופו של דבר למימוש זכויותיהם במסגרת המוסד לביטוח לאומי.
העובדה שהתובע נפגע בתאונת דרכים היתה ידועה למוסד לביטוח לאומי שעה שנדונה שאלת זכאותו של התובע לגימלה, וחוות דעתו של המומחה הרפואי, פרופ' ש. הראל, היתה מצויה בתיק הנכות הכללית, בין שאר המסמכים שהיו בתיק הוועדה הרפואית, כעולה ממכתב מנהלת מחלקת ועדות רפואיות במוסד לביטוח לאומי, סניף באר-שבע מיום 29.1.07.
לכן, אינני מקבל את טענת הנתבעים לפיה הכשילו התובעים את מיצוי זכויותיהם בביטוח הלאומי.
ו. לענין גימלת ילד נכה: לא היתה מחלוקת בין הצדדים שעבור התובע, יליד 1986, שולמה גימלת ילד נכה עד שנת 1996 (פסקה 7 (א') בטיעוני ב"כ התובעים מיום 12.3.07), ששוויה נכון להיום 34,000 ש"ח.
מוסכם על דעת הצדדים שככל שסכום זה טרם נוכה מן הפיצוי המגיע לתובע (פיסקה ס"ט של פסק הדין ש' 16-19) כי אז זכאים הנתבעים להפחיתו, כאמור בעמ' 6 של הדיון שהתקיים בפניי בבש"א 8727/06 מיום 29.3.07.
אשר לגימלת ילד נכה לתקופה שמאז שנת 1996 ועד שמלאו לתובע 18 שנה (נובמבר 2004): במכתב המוסד לביטוח לאומי סניף באר-שבע, מיום 23.10.96, צויין שגימלת ילד נכה נדחית והתשלום יופסק מיום 1.11.96 מן הנימוק:
"... הילד איננו תלוי בעזרת הזולת בצורה החורגת במידה ניכרת מהרגיל אצל בני גילו בביצוע פעולות יום יום".