1. שאלונים וגילוי מסמכים, הינם נושאים מקדמיים אשר באים על פתרונם, ברוב רובם של המקרים, בין הצדדים לבין עצמם. לעיתים, מוגשת בקשה לבית המשפט בנושאים אלה, ואז הנושא מוסדר, כאשר ברוב המקרים שהנושא מגיע לשולחני, די בחיוך כדי שהנושא ירד מסדר היום.
2. במקרה שלפנינו, כמו בכל תיק, בהחלטתי הראשונה בתיק העיקרי, ביקשתי כי הצדדים יסיימו את ההליכים המקדמיים עד ליום 1.6.04 (ראה החלטה מיום כ"ז ניסן תשס"ד (18.4.04), עמ' 1 לפרוטוקול בתיק העיקרי). ברם, נושא זה עלה וחזר ועלה בכל הישיבות שהיו מאז (14.7.04, 3.11.04, 8.12.04, 1.2.05), ובנוסף לכך הוגשה בעניין בש"א מפורטת מטעם המבקשים (בש"א 7970/04), והמשיבים אף הגישו במסגרתה בש"א נוסף (8220/04), בה ביקשו למשוך את תשובת המבקשים מתיק בית המשפט.
3. מאחר והאנרגיה של הצדדים הוקדשה לנושאים אלה, ובשל כך לא ניתן לקדם את הטיפול בתיק העיקרי, אין מנוס מלהידרש לסוגיות הדיוניות שהעלו הצדדים, אף כי לטעמי מספיק יהיה להציג את העקרונות, ובעקבותיהם, התשובות למחלוקות בין הצדדים, תהיינה ברורות מאליהן.
4. לפני שנדון בעקרונות הדיוניים, מן הראוי להציג את הצדדים ואת המחלוקת בתיק העיקרי (ת.א. 5416/03), אשר אודותיה מבוקשים המסמכים ואשר עליה נסובות השאלות שבשאלון.
5. לטענת התובעים, תובעת 1 (להלן - "התובעת" או "הילדה"), נולדה ביום 25.3.95 כאשר היא סובלת מתסמונת ה X השביר (להלן - "התסמונת"), ובשל כך היא נכה בשיעור 100%, ומנת המשכל שלה היא 50. הטענה המרכזית בכתב התביעה היא כי תובעת 2 (להלן גם - "האם") הופנתה על ידי נתבע 2 (להלן גם - "ד"ר זר") לבדיקות שונות, ובהן בדיקת טייזקס, אך לא הופנתה לבדיקה לזיהוי X שביר. אי מסירת מידע זה על ידי הנתבעות לאם, הוא זה אשר גרם לנזק האמור לילדה.
6. הנתבעים, בכתב הגנתם, טענו כי מדובר במצב מצער, אך אין הם אחראים לו, ובמיוחד כאשר בעת ההיריון של האם (שנת 1995-1994) "
לא הייתה כל פרקטיקה רפואית ו/או חובה רפואית להציע ו/או לבצע בדיקות זיהוי ה
X
השביר" (סעיף 7 לכתב ההגנה).
7. בתיק מעין זה - וכך הוא ברוב רובן של תביעות הרשלנות הרפואית - נמצא התובע בעמדת נחיתות, שכן כל המידע וכל התיעוד להוכחת תביעתו מצוי בידי הנתבעים (המוסד הרפואי או הרופא המטפל). גם הדרך להתגונן כנגד הטענה הנ"ל האמורה בסעיף 7 לכתב ההגנה, מחייבת את התובע לקבל מידע שמצוי בעיקרו בידי הנתבעים.
8. הכלים הדיוניים של גילוי מסמכים ושאלונים, נועדו, עד כמה שהדבר אפשרי, ליצור שוויון בין בעלי הדין, ולהעמידם, ככל שהדבר ניתן, בעמדה התחלתית ובנקודת זינוק, פחות או יותר שווה. עקרון זה של השוויון בין בעלי הדין, הוא, בעיני, עקרון על, שמקומו הגיאומטרי, אם היה נחקק חוק יסוד: שפיטה, שידון בענייני השפיטה לגופא (ולא רק במוסדות השפיטה, כפי שכיום ממוקד עיקר עניינו של חוק יסוד: השפיטה), הוא באותו חוק יסוד. כבסיס לעקרון היסודי האמור, מן הראוי שישמשו דבריו של הרמב"ם,הלכות סנהדרין, פרק כא, הלכה א:
"מצוות עשה לשפוט השופט בצדק. שנאמר 'בצדק תשפוט עמיתך' (ויקרא, יט, טו), אי זהו צדק המשפט? זו השוויית שני בעלי דינין בכל דבר".
(עמדתי על כך בפסקי דין ובהחלטות שנתתי בסוגיות שונות, הן בתחום סדרי הדין והן בתחומים משפטיים שונים. ריכוז הדיון בנושא זה מצוי בהחלטה שניתנה על ידי, זה לא מכבר, בב"ש 4024/05
היועץ המשפטי לממשלה נ'
רוזנשטיין , פיסקאות 37-33 (פורסם באתר נבו; ההחלטה ניתנה ביום ח' באדר א, תשס"ה (17 בפברואר 2005)).
9. ככל שמדובר בגילוי מסמכים, נגזר מעקרון השוויון האמור, כי שני הצדדים יהיו ממש באותו מצב ביחס למסמכים, דהיינו: כל המסמכים המצויים ברשות צד אחד יהיו גם ברשותו של הצד השני, וכך לא יוכל אף צד להפתיע את חבירו בהצגת מסמך "חדש" (ראה מש"כ בסוגיה זו בפסקי הדין בת.א. (י-ם) 1145/99
עמאד ג'אוני נ'
מדינת ישראל פסמ"ח תשס"ב (1), 154, עמ' 159-160 ובבר"ע 188/04
תיווך משכן נכסים בע"מ נ'
פולורון סיסטם ישראל בע"מ ובמקורות המשפט העברי המובאים,
שם, בפיסקאות 57-28).
הדרך הנאותה להשגת יעד זה היא תצהיר גילוי מסמכים מפורט, כנדרש בטופס 11 לתקנות סדרי הדין, כפי שגם הוריתי בתיק אחר (בו היו הצדדים אותם עורכי הדין; ראה: ת.א. 5323/03
המר נ'
מכבי שרותי בריאות , החלטה מיום יג אלול תשס"ד (30.8.04), פיסקה 9).
10. שאלונים הינם אמצעי עזר, מעבר לעקרון השוויון, והם נועדו להשיג מטרות דיוניות נוספות, שחלקן הינו חסכון ב"זמן אולם שיפוטי", והעברת הנושאים שניתן לאסוף מידע אודותיהם, למשרדי עורכי הדין ולתצהירים כתובים, וחלקם הינם, "
לחדד את השאלות השנויות במחלוקת ולהשיג הודיות, בהנחה שאם בעל דין יאלץ לומר דבריו בתצהיר הוא יקפיד יותר בגירסתו" (א' גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי (תל-אביב, מהדורה שביעית, תשס"ג - 2003), עמ' 152). מקובל לעניין זה לצטט, גם בימינו אלה, את פסק דינו של השופט אגרנט, כתוארו אז, בע"א 41/49
כיאט נ'
כיאט , פ"ד ג, 113, בעמ' 120, מול האות ז: "
מטרת גילוי ידיעות היא, כידוע, משולשת: (א) לקבל אינפורמציה שתעזור למבקש בהוכחת טענותיו, או בהריסת העמדה של מתנגדו; (ב) להשיג הודאות מפי המתנגד; (ג) ובדרך זו לחסוך את הטרחה וההוצאות הכרוכות בהבאת עדים" (ראה גם: גורן,
שם ,
שם , סמוך להערה 1).
11. אכן, שאלון אינו תחליף לחקירה נגדית, ואינו מאפשר סטייה מן השאלות השנויות במחלוקת שבין הצדדים. לכן, כל שאלה אשר אינה רלוונטית, אין חובה לענות עליה, כלשון תקנה 107 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, הקובעת כי החובה למתן תשובה לשאלות "
לא תינתן אלא לשאלות שהן לעניין הנדון, ולא די שיהיו קבילות בחקירה שכנגד של עד בעל פה".
12. עתה, כאשר עקרונות היסוד מונחים בפנינו, וקשה להאמין כי הם לא ידועים לב"כ הצדדים (עורכי דין מנוסים אשר השתמשו במכשירים של גילוי מסמכים ושאלונים מאות פעמים, אם לא אלפי פעמים, לפני הפרשה שבפנינו), נוכל להתייחס לגישות השונות של הצדדים בסוגיית גילוי המסמכים, וכן נידרש לשאלות שעליהן לא ענו הנתבעים, והאם הנימוקים שלהם עומדים במבחן.
13. הבקשה שבפניי - בש"א 7970/04 - היא עתירה, שהוגשה ע"י עו"ד אסף פוזנר, ב"כ התובעים, למחוק את כתב הגנתם של המשיבים (הנתבעים), בשל העובדה כי לא הגישו תצהיר גילוי מסמכים כדין, ותצהיר גילוי מסמכים ספציפי, וכן בשל אי הגשת תצהירי תשובות לשאלון.
טענת התובעים היא מחדלם של הנתבעים למלא אחר הוראות קודמות של בית משפט בשתי הסוגיות האמורות, מצדיק לא רק מתן הוראה מנדטורית לבצע את הדברים, אלא מחדלם זה של הנתבעים עולה כדי הפרת צו בית משפט, אשר מצדיק את מחיקת כתב הגנתם של הנתבעים, על פי תקנה 122 לתקנות סדרי הדין הנ"ל.
לחלופין, ביקשו המבקשים, בסיום תשובתם, לקצוב לנתבעים זמן קצר למתן תשובות, תוך חיובם בהוצאות משמעותיות.
14. הבקשה בבש"א 7970/04 (3 עמ' ונספחים) התייחסה לתצהיר גילוי המסמכים, וכן לשאלות ספציפיות מתוך השאלון. הנתבעים הגיבו בתשובתם על שני הנושאים (6 עמ' ונספחים). על כך הוגשה מטעם המבקשים תשובה לתגובה, המשתרעת על פני 15 עמודים. המשיבים ראו לנכון להגיש בקשה נפרדת למחיקת תשובת המשיבים, ולחילופין שלא לדון בכל הטענות החדשות המופיעות בה (בש"א 8220/04). קראתי את תשובת התובעים לאותה בקשה, ונחה דעתי כי אין הצדקה למחיקת תשובת המבקשים, ואין בה טענות חדשות אלא תשובה מפורטת יותר לטענות המשיבים. בכך נידחת בקשת הנתבעים בבש"א 8220/04.