בבש"א 7462/06 ובבש"א 7277/06 עותרים המשיבים מס' 3 ו-4 בהמרצת הפתיחה (בהתאמה) להורות על סילוק התובענה על הסף.
בהמרצת הפתיחה שהוגשה ביום 2/2/06 עתר המבקש למתן סעד הצהרתי לפיו הבחירות לראשות עיריית ראש העין הינן בטלות ובחירות חדשות ייערכו תוך 30 ימים. בנוסף, עתר המבקש למתן צו עשה המורה למשיב מס' 3 להתפטר מתפקידו.
לטענת המבקש, המשיב מס' 3 נבחר לכהן כראש העירייה לאחר שנתן "שוחד בחירות" לגורמים שונים. המבקש טען, בין היתר, כי המשיב מס' 3 העניק טובות הנאה למועמדים אחרים על מנת שיסירו את מועמדותם לראשות העיר, ומינה רבים מפעיליו וחברי מטה הבחירות שלו לתפקידים שונים בעירייה.
בנוסף, טען המבקש כי המשיב מס' 3 ערך הסכמים פוליטיים בלתי חוקיים עם סיעות שונות, במסגרתם הובטחו לנציגיהן תפקידים שונים בתמורה לתמיכתם במועמדותו לראשות העיר.
המשיבה מס' 4 טענה, בין היתר, כי למבקש אין שום טענה כנגדה, ולכן יש להורות על סילוק התביעה על הסף מפאת העדר עילה והעדר יריבות. המבקש טען בסעיפים 4-6 לתגובתו, כי צירופה של העירייה נועד לאפשר לה להציג את עמדתה ולייצג את האינטרסים שלה בהליך, אך הוא הותיר את ההכרעה בעניין לשיקול דעת בית המשפט (אם כי לבסוף, בסעיף 77 לתגובתו הוא טען שיש לדחות את שתי הבקשות).
מעיון בתובענה נראה כי למבקש אכן אין טענות של ממש כנגד המשיבה מס' 4, שכן הוא משיג על התנהלות בלתי תקינה של המשיב מס' 3 במהלך תקופת הבחירות, והמשיבה מס' 4 מהווה גורם פורמלי בלבד במסכת העובדתית הנטענת.
הבחירות נשוא התובענה התקיימו ביום 28/10/03. ממועד זה ועד להגשת התובענה הנוכחית ניסה המבקש לתקוף את תוצאות הבחירות בדרכים שונות, וביניהן נקיטה בהליכים משפטיים קודמים.
במהלך שנת 2004 הגיש המבקש שתי עתירות לבג"צ, שנמחקו בהסכמת הצדדים בהחלטה מיום 20/7/05 (נספח ד'4 להמרצת הפתיחה). מספר ימים לאחר מכן הגיש המבקש עתירה מנהלית, שנמחקה בחלקה בהחלטתו מיום 23/11/05 של כב' השופט ד"ר עודד מודריק (בכל הנוגע לסעד של ביטול הבחירות).
מכאן, כי המבקש לא ממש ישב בחיבוק ידיים ממועד פרסום תוצאות הבחירות ועד לשלב זה, אלא להיפך, ולכן אין מקום לטענה לפיה קיים שיהוי בהגשת התובענה.
סעיף 72 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965 קובע כי כל אדם שהיה זכאי לבחור למועצה מסוימת רשאי להגיש, תוך 14 ימים, ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים על תוצאות הבחירות, בגין ארבעת הטעמים המאוזכרים בסעיף.
כלומר, קיימת פרוצדורה ברורה להשגה על תוצאות הבחירות, ועל פני הדברים, ומנוסח הסעיף בלבד, נראה כי היא חלה באופן גורף ודווקני.
ברע"א 83/94 באדי יאסן חרזאללה נ' פקיד הבחירות למועצה המקומית זמר, פ"ד מט(3) 793 סוייגה תחולתה של פרוצדורה זו. בפסק הדין נקבע, כי אם בפרק הזמן האמור טרם התגבשו הראיות ולא ניתן להגיש ערעור כאמור, ניתן לפנות לבית המשפט המוסמך בבקשה למתן פסק דין הצהרתי בדבר בטלות הבחירות.
בלשון בית המשפט העליון: "אולם מכאן אין להסיק, כי אם בפרק הזמן הנזכר טרם בשלה החקירה וטרם נתגבשו הראיות, ועל-כן לא ניתן להוציא דין אמת בערעור בחירות על-פי החוק, בעילה של שוחד בחירות, כי אז יעמדו תוצאות הבחירות על כנן, אפילו ניתן יהא להוכיח לאחר מכן כי הבחירות היו נגועות בשוחד. תוצאה אשר כזאת אינה מתקבלת על הדעת, ואינה מתחייבת על-אף מגבלת הזמן שקבע החוק. מגבלה זו לא תאפשר אמנם עוד לבית המשפט לדון במקרה הזה בערעור בחירות על-פי החוק, אולם בכך לא כלו כל הקצין. הדעת נותנת כי בידי מי שמבקש לבטל את הבחירות יהא אז לפנות לבית המשפט המוסמך ולבקש סעד בדרך של מתן פסק-דין הצהרתי בדבר בטלות הבחירות, כשבסמכות בית המשפט לתת פסק-דין הצהרתי שכזה מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984."
בסעיף 7 לתגובתו לבקשה, שהוא הסעיף היחד בו התייחס המבקש לטענה, טען הלה באופן לקוני למדי, את שהיה לו לומר ביחס להלכה זו.
אני סבור, שאין לאפשר את המעבר מהליך של ערעור בחירות, שהוא ההליך הבסיסי הראוי לשימוש, שעה שטוענים טענות כפי הטענות בהליך הנוכחי (שוחד בחירות), באופן כה אגבי, כפי שטען המבקש. על מנת שניתן יהיה לעבור מההליך ה"רגיל" להליך החילופי (והחריג), יש להניח תשתית ראייתית מתאימה, לפיה מדובר בטענות חדשות, שלא ניתן היה לדעת אותן בזמן אמיתי ולפרט את השלב בו נודעו למבקש, באופן שיאפשר כניסה בגדר ההליך החילופי.
המבקש, אף שהיה מודע להלכות בענין זה, לא עשה אפילו ניסיון להסביר, מה נשתנה ומדוע זה רשאי הוא לנקוט בהליך זה.
למקרא כתבי הטענות, נראה שהדבר היחיד ש
באמת השתנה, הוא פסק דינו של בית המשפט העליון שניתן ברע"א 3055/05 רון פרומר ואח' נ' ג'קי סבג ואח', תק-על 2005(3), 2164, שהמבקש סבור שמאפשר לו למחזר בדיוק את אותן טענות שנדונו בעבר.
בנוסף, ומעבר לנדרש, אני סבור שאין טעם פרקטי לברר את ההליך, שעה שהבחירות לרשויות המקומיות כבר ניצבות בפתח ושם יוכל הבוחר לומר דברו, גם בשים לב לכל אותן טענות המובאות בהליך הנוכחי, שמן הסתם תובאנה לידיעתו על ידי המבקש דכאן.
סיכומם של דברים הוא, שלתובענה אין תקומה, במתכונתה הנוכחית והיא נמחקת על הסף.