1. לפני בקשה מטעם המשיבה 3 בהליך העיקרי, י.א. אוחנה אינטרנשיונל בע"מ (להלן -
"המבקשת"), לדחייה על הסף של הערעור, נשוא ההליך העיקרי, מחמת העדר סמכות.
2. ביום 11.4.2007 ניתנה החלטת רשמת בית המשפט המחוזי בירושלים (ג' כנפי-שטייניץ) בבקשתו החוזרת של המשיב 1, המערער בהליך העיקרי, יאסר אבו אסחאק (להלן -
"המשיב 1") למתן פטור מהפקדת ערבון בתיק ע"א 9692/06. במסגרת ההחלטה דחתה הרשמת הבקשה, בציינה כי מן הטעמים שפורטו בהחלטת בית המשפט מיום 19.3.2007, אין להקל עם המשיב 1 מעבר לאמור באותה החלטה.
ביום 23.4.2007 ניתנה החלטה נוספת של הרשמת בבקשה לדחיית הערעור, במסגרתה הורתה על דחיית הערעור, הואיל ולא הופקד סכום הערבון.
3. ביום 2.5.2007 הגיש המשיב 1 הערעור נשוא ההליך העיקרי כנגד החלטות הרשמת דלעיל.
4. לטענת ב"כ המבקשת, עו"ד משה בראון, דין הערעור להדחות על הסף מחמת העדר סמכות. משהורתה הרשמת על דחיית הערעור בתיק ע"א 9629/06, כאמור בהחלטה מיום 23.4.2007, הסתיימה ההתדיינות בתיק ולפיכך, יש לראות ההחלטה כפסק דין, אשר הדרך להשיג עליו הינה באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בנסיבות אלה אף דינו של הערעור על החלטת הרשמת מיום 11.4.2007 בבקשה למתן פטור מהפקדת ערבון להדחות על הסף, מן הטעם כי ההחלטה 'נבלעה' בפסק הדין.
5. לטענת ב"כ המשיב 1, עו"ד בעז ארד, החלטת הרשמת מיום 23.4.2007 בדבר דחיית הערעור מחמת אי הפקדת הערבון הינה בגדר "החלטה אחרת", בהיותה החלטת ביניים הטפלה לנושא המחלוקת העיקרי נשוא הערעור. לפיכך ובהתאם להוראת סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן -
"חוק בתי המשפט"), זו ניתנת לערעור בזכות בפני בית המשפט המחוזי.
6. בתשובה לתגובת המשיב 1, חזר ב"כ המבקשת על טענותיו בבקשה, בהדגישו כי החלטה הדוחה ערעור הינה פסק דין ואין לקבל הטענה כי זו טפלה לנושא המחלוקת. בנוסף, ביקש ב"כ המבקשת לאבחן פסק הדין אליו הפנה ב"כ המשיב 1 בתגובתו (רע"א 10640/04
גיא המוביל באשדוד בע"מ נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נט(3) 189) מנסיבות המקרה דנן, בציינו כי שם קבע בית המשפט העליון, כי רק דחיית בקשה להארכת מועד להגשת ערעור תהא בגדר "החלטה אחרת", כחריג לכלל לפיו החלטה המסיימת בירור המחלוקות בין הצדדים הינה בגדר פסק דין.
דיון
7. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב 1 ובתשובת המבקשת, באתי כלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
סעיף 96 לחוק בתי המשפט, המסדיר זכות ערעור על החלטות רשם, מורנו לאמור:
"96. ערעור על החלטת רשם
(א)
פסק דין של רשם של בית משפט שלום או של בית משפט מחוזי דינו, לענין ערעור, כדין פסק דין של בית המשפט שבו הוא משמש רשם.
(ב) החלטה אחרת של רשם ניתנת לערעור לפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם, ורשאי בית המשפט לדון בו בשופט אחד.
...".
ובענייננו, השאלה העומדת על המדוכה הינה כיצד תסווג החלטת הרשמת מיום 23.4.2007, הדוחה הערעור (ע"א 9692/06) מחמת אי הפקדת ערבון - האם כפסק דין, אז על המשיב 1 להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, הואיל והמדובר בפסק דין בגלגול שני, או שמא כ"החלטה אחרת", אז רשאי המשיב 1 להגיש ערעור בזכות לבית משפט זה.
כאמור, ענין לנו בהחלטת הרשמת הדוחה הערעור על הסף מחמת אי הפקדת ערבון, זאת לאחר שניתנה החלטת קודמת של הרשמת הדוחה בקשה חוזרת של המשיב 1 למתן פטור מהפקדת ערבון. הלכה פסוקה היא, כי בהתייחס להחלטות שניתנו במהלך המשפט, במובחן מהחלטות שניתנו לאחר סיום המשפט (אז חל מבחן המתייחס למהות ההחלטה), המבחן לאבחנה בין "פסק דין" לבין "החלטה אחרת", הינו מבחן סיום התיק. עמד על כך בית המשפט העליון בע"א 2817/91
דוד מימון נ' אומרן שאולי, פ"ד מז(1) 152 (1993), בקובעו בעמוד 157 כהאי לישנא:
"המבחן המקובל להבחנה בין פסק דין להחלטה אחרת הוא: האם ההחלטה שניתנה סיימה את בירור המחלוקת שבין הצדדים. מקום בו בית המשפט סיים בהחלטתו את הדיון בעניין הכולל העומד לפניו, הרי שמדובר בפסק דין. בכל מקרה אחר המדובר הוא בהחלטה אשר הערעור עליה הוא ברשות בלבד."
קרי, המדובר במבחן דיוני-פורמאלי במסגרתו נבחנת השאלה, האם התיק נסגר או שמא נותר פתוח, לאמור, האם בית המשפט סיים מלאכתו עם מתן ההחלטה. ודוק, המדובר במבחן פורמאלי של סופיות ההחלטה, אשר אינה נקבעת על-פי תוכנה (ראו גם, ע"א 39/60
דב אבשלום נ' קופת הפנסיה למורי מערכת החינוך בישראל, פ"ד יד(1) 795, עמוד 799 (1960); ע"א 6058/93
אהוד מנדלבליט נ' נתן מנדלבליט, פ"ד נא(4) 354, עמוד 362 (1997); יואל זוסמן
סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), עמודים 756-757; חמי בן-נון
הערעור האזרחי (תשס"ד-2004), עמודים 137-140).
בהקשר דנא, הלכה פסוקה היא, כי אין די בכותרת ההחלטה לצורך סיווגה, שכן יש לבחון את תוכן הדברים לגופו של ענין (ראו, ע"א 1178/98
מיכל חולון בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, פ"ד נג(1) 849, עמוד 852 (1999)). ויוטעם, כך מצוונו גם תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, במסגרתה הוגדר המונח 'החלטה' כדלקמן:
"פסק דין וכל החלטה אחרת של בית משפט."