1. בפניי בקשתה של המבקשת, קטינה ילידת שנת 2003, הסובלת מלידתה מן המחלה סיסיטיק פיברוזיס, לעיין בת.א. 5323/03 אשר בכותרת, שהוא הליך שהתקיים בפניי בין התובעים לבין הנתבעים (להלן:"התיק").
2. מלשון הבקשה הלאקונית, אשר לא נתמכה בתצהיר, ניתן להסיק כי המבקשת, באמצעות הוריה ובא כוחם, עו"ד שמיר, מבקשת לעיין בתיק הנ"ל, בשל הדמיון הקיים, לטענתה, בין נסיבות המקרה שנדון בתיק זה לבין עניינה. יובהר כי המבקשת אינה בעלת דין בתיק זה, ואין לה כל קשר אליו. על פי הבקשה, הכוונה של המבקשת היא לתבוע את קופת חולים כללית, בגין הולדה ברשלנות.
3. בהחלטתי מיום ט' שבט התשס"ו (7.2.06) ביקשתי את תגובות הצדדים לתיק בו מבוקש העיון. בתגובותיהם, הביעו ב"כ שני הצדדים התנגדות נחרצת לבקשה.
4. מתגובתו של ב"כ התובעים, עו"ד אסף פוזנר, עולה, כי הטעם המכריע להתנגדות התובעים לבקשה הוא החשש של התובעים, מפני פגיעה בפרטיותו של התובע 1, קטין הסובל ממחלה קשה. לטענת התובעים, כיוון שתיק בית המשפט מכיל חוות דעת רפואיות ומסמכים רפואיים שונים הנוגעים לקטין ולבני משפחתו, אין להתיר את העיון בתיק, וזאת משום פגיעה בפרטיותם. בנוסף, טוענים התובעים, כי לאור השלב המקדמי אשר בו הסתיים התיק בפשרה, אותם מסמכים רפואיים וחוות דעת רפואיות הנוגעות אך ורק לקטין ומשפחתו, הם, למעשה, כל החומר הקיים בתיק, ועל כן, אין עניין למבקשת או לציבור בכללותו לעיין בתיק.
5. הטעם להתנגדות הנתבעת, כפי שבא לידי ביטוי בדבריו של עו"ד יעקב אבימור, הוא, שונה, ועניינו רצונה של הנתבעת למנוע פרסומם של פרטי הפשרה אליה הגיעו הצדדים בתיק. גם הנתבעת הדגישה את העובדה כי התיק הסתיים בפשרה, טרם לשמיעת ראיות או למתן החלטה שיפוטית כלשהיא, ועל כן אין בעיון בתיק משום עניין לציבור.
6. "
בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק". במילים אלו מעגן סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה את עקרון פומביות הדיון. סעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, חוזר על הכלל האמור. בפסיקה נקבע, לא אחת, כי עקרון פומביות הדיון הינו אחד מהעקרונות החוקתיים המרכזיים שביסוד שיטת המשפט בחברה דמוקרטית, אשר השמירה עליו מהווה "
אחת הערובות העיקריות לתקינותו של ההליך השיפוטי, הן בתחום עשיית הצדק ובירור האמת, הלכה למעשה, והן בתחום מראית פני הצדק קבל עם ועדה" (ע"פ 353/88
וילנר נ'
מדינת ישראל, פ"ד מה (2) 444, 450, מול האות ז ; וראה גם: ע"פ 334/81
הגניזר נ'
מדינת ישראל פ"ד לו(1) 827, 832; ב"ש 678/82
טייר נ'
מדינת ישראל, פ"ד לו(3) 386, 387; ע"א 8849/01
סבוב נ'
פז-גל חברה לשיווק בע"מ תק-על 2005(1)2083 (להלן: "פרשת
פז-גל") ; ע"א 3976/04
בורונשטיין נ'
קבוצת כרמלטון בע"מ תק-על 2004 (4) 581).
השמירה על עקרון פומביות הדיון מאפשרת לכל אזרח להיחשף להליך המשפטי, בין אם עניינו בהליך הוא אישי ובין אם התעניינותו נובעת מכל טעם אחר. זכותו הבסיסית של כל אזרח היא לדעת, ללמוד ולחקור את המתרחש בתוך אולם בית המשפט, כמו גם את זהות השופט היושב בדין, את זהות בעלי הדין ואת טיבה של ההכרעה השיפוטית .
זכותו של אדם לעיין בתיקי בית המשפט, גם אם איננו בעל דין, נגזרת מעקרון פומביות הדיון. זכות זו הוסדרה לפני זמן לא רב, במסגרת תקנות בתי המשפט (עיון בתיקי בית המשפט), התשס"ג - 2003 (להלן: "תקנות העיון"). לסקירה קצרה על המצב המשפטי טרם התקנת התקנות, ראה: פרשת
פז -גל; בג"ץ 1/49א'
בז'רנו נ'
שר המשטרה (לא פורסם, ניתן ביום 28.2.06). עקרון היסוד אשר נקבע כנקודת מוצא בתקנות אלה הוא כי "
כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט, ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין " (סעיף 4(א) רישא לתקנות).
7. ברם, זכות היסוד האמורה - ככל זכות יסוד - היא יחסית. לכן, נדרשת מערכת איזונים בינה לבין ערכים אחרים. ראש לערכים אלה הוא, מטבע הדברים, הפגיעה הצפויה בזכות החוקתית לפרטיות של בעלי הדין בתיק בו מתבקש העיון, או של כל אדם אחר. אך, גם ערכים "נחותים" יותר, כגון: שיקולים כלכליים ושיקולים של פגיעה באינטרס הציבורי עומדים אל מול זכותו של המבקש לעיין בתיק (ראה: פרשת
פז-גל , פיסקאות 11-6). מטבע הדברים, האיזון בין הערכים השונים, ייגזר מאופי הערכים המתנגשים ומנסיבות כל מקרה ומקרה (דוגמא לניתוח התקנות ויישומם לכיוון הכרעה לטובת מבקש העיון, ראה את פסק דינו של המשנה לנשיא א' מצא בבג"צ 9474/00
גל נ'
ראש עיריית חיפה, תק-על 2004(4), 2698).
8. מערכת השיקולים לה צריך השופט להידרש בבואו להכריע בבקשה לעיון בתיק בית המשפט, באה לידי ביטוי בתקנות 4(ג) - (ו) לתקנות העיון. תקנות אלה דורשות כי המבקש בתיק ינמק את הטעם לבקשת העיון. בית המשפט רשאי לקבל את תגובת בעלי הדין או את תגובת צד שלישי העשוי להיפגע, וכן את תגובת היועץ המשפטי לממשלה. מתקנות אלה עולה, כי בבואו לשקול בקשה זו, ייתן בית המשפט דעתו ויאזן בין עניינו של המבקש, לבין עניינם של בעלי הדין או כל אחר, כולל הציבור בכללותו, העלולים להיפגע כתוצאה מהעיון. עוד עולה מהתקנות כי, ככל החלטה שמקורה באיזון זכויות, על קביעתו של בית המשפט להיות מידתית, כך שהפגיעה בזכות, אם של המבקש ואם בזכויות שמנגד, לא תעלה על הנדרש. לשם כך, מוסמך בית המשפט לקבוע כללים וסייגים לעיון בתיק, אם הדבר דרוש כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להיגרם לבעלי הדין ולצד שלישי, או אף כדי להקטין את הקצאת המשאבים הנדרשת.
9. במקרה שלפניי, מצאתי כי על זכותה של המבקשת לעיין בתיק, ליסוג בפני זכותם של בעלי הדין בתיק, ובמיוחד התובע מס' 1, לפרטיות.
10. מעיון בתיק עולה, כי כיוון שהתיק הסתיים בפשרה, עוד טרם לקיום הוכחות, החומר בתיק מורכב, בעיקרו של דבר, מחומר רפואי העוסק במצבו הרפואי של התובע 1 ובבני משפחתו. כאמור, התובע 1 הינו קטין הסובל ממחלה קשה.
מטבע הדברים, מסמכים רפואיים מכילים פרטי מידע הנוגעים לענייניו האינטימיים ביותר של האדם. משכך, גילוי האמור בהם מהווה פגיעה חמורה בפרטיותו של אותו אדם. עמד על כך כב' השופט קיסטר בבג"צ 447/72
ישמחוביץ נ'
ברוך (פ"ד כז(2) 253, בעמ' 269, מול האות ז):
"שמירת הסוד הרפואי, זהו אחד העניינים שטובת הציבור דורשת, היינו - שאדם יוכל לפנות לרופא בעניינים האינטימיים ביותר, מבלי לחשוש שהרופא יגלה דבר מה מעניינים אלה לזולתו. אילו האזרח היה חושש מפני גילוי דברים שונים שבינו לבין רופאו, אולי לא היה פונה לרופא כלל, וכמובן שטובת הציבור דורשת - לאפשר פניה לרופא מבלי שהפונה יצטרך לחשוש מפני גילוי דברים, אשר התכוון שיהיו בידיעתו הבלעדית של הרופא."
בשל רגישותו של המידע הרפואי, הטיל הדין חיסיון מיוחד על רשומות רפואיות (ראה, לדוגמא: סעיף 49 פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 ; סעיף 19 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996), והתיר את גילוין רק במקרים בהם הגילוי נדרש בשל ערך משמעותי ונכבד.
11. עקרונות אלה יפים גם לעניינינו. על כן, חשיפתו של חומר רפואי המצוי בתיק בית משפט, תותר רק במקרים בהם אל מול הפגיעה הקשה בפרטיותו של נשוא החומר הרפואי, עומדים אינטרסים כבדי משקל. במקרה שלפנינו, לא הוצגו בפניי על ידי המבקשת אותם שיקולים שבכוחם לפגוע בפרטיות התובע 1, הקטין ובני משפחתו.
המבקשת אף לא תמכה בקשתה בפסיקה כלשהיא, מן הארץ או מחו"ל, המקנה לה את הזכות המבוקשת לעיין בתיק בית משפט שבו מצויות חוות דעת רפואיות. העדר אסמכתא כזו, אומרת אף היא דרשני.
לכן, אין להיענות לבקשת המבקשת; לעניין זה מקובלים עלי נימוקי ב"כ התובע, עו"ד פוזנר (ראה פיסקה 4 לעיל).
12. בהחלטתי מיום ו בתמוז תשס"ה (13.7.05) ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים. בהחלטה זו נכתב: