א. בפניי בקשה למתן צו מניעה זמני, לפיו ייאסר על המשיב מס' 2 (להלן: "הבנק"), לשלם למשיבה מס' 1 (להלן: "אמקור"), סכום כלשהו מסכומי כתבי הערבות הבנקאית, אשר הוציא הבנק לטובת אמקור לבקשת המבקשת (להלן: "ארנסון"), וזאת עד למתן פסק דין סופי בתיק העיקרי.
כבר כאן אדגיש כי הצדדים העלו טענות עובדתיות ומשפטיות, שכפי שאבהיר בהמשך, דין רובן להתברר במסגרת התובענה הכספית שהגישה ארנסון כנגד אמקור (ת.א. 230/07), עוד ביום 13.2.07.
ב. להלן תמצית העובדות הצריכות לעניין:
ארנסון היא חברה העוסקת בבניה. אמקור היא בעלת זכויות החכירה לדורות במקרקעין הידועים כחלקות 39, 45-47, 2, 33-35 בגוש 7095 וחלקה 65 בגוש 7094, ברח' יגאל אלון בתל-אביב.
ביום 3.6.03, נחתם חוזה בין אמקור לבין ארנסון, לפיו התחייבה ארנסון לבצע עבור אמקור עבודות בניה במסגרת הקמתו של פרוייקט בניה רחב היקף במקרקעין הנ"ל (נספח ב' למוצגי ארנסון).
על פי סעיף 15 לחוזה, נדרשה ארנסון למסור לאמקור ערבות ביצוע וערבות בדק, ובהתאם המציאה ארנסון לאמקור ערבות בנקאית, מיום 8.7.03, על סך 2,665,000 ש"ח (ערבות מס' 1708-448313-249-2003), וכן ערבות בנקאית נוספת, מיום 22.8.05 על סך 2,500,000 ש"ח (ערבות מס' 488313-00179-2005-006) (נספחים א'1 ו-א'2 למוצגי ארנסון).
מטעמה של אמקור, פיקחה על ביצוע העבודות בפרוייקט ומילאה את תפקיד המהנדס, כהגדרתו בחוזה, חברת C.P.M, בפיקוחו של מר רמוס אלוני.
על פי הוראות החוזה, תשלום התמורה לארנסון, נעשה באמצעות חשבונות חלקיים (מצטברים) המוגשים על ידי ארנסון, בתנאי שביצוע העבודות שפורטו בהן אושר על ידי C.P.M. לאחר סיום ביצוע כל העבודות היה על ארנסון להגיש חשבון סופי, אשר בתום בדיקתו ייקבע שכר החוזה שישולם לארנסון' בניכוי התשלומים החלקיים שכבר שולמו עד לאותה עת.
ג. עד לחודש ספטמבר 2005, התנהלו יחסי הצדדים, לכאורה, למישרין, אולם, ממועד זה לערך, החלו הצדדים בתכתובת ענפה, בה העלו טענות שונות איש כלפי רעהו.
אמקור טענה כי חלקים מסויימים בבניה לא בוצעו על ידי ארנסון, או לא בוצעו כנדרש. כמו כן, עלו טענות מצד אמקור ו- C.P.Mעל העדר התקדמות וטיב עבודה נמוך (נספחים ג'-ז' למוצגי אמקור). ביום 19.6.06 הודיעה אמקור לארנסון, כי לאור אי ביצוע התיקונים ומסירת השטחים, לא בספטמבר ולא בכלל, הוחלט לבצע את העבודות שלא הושלמו בעזרת קבלן אחר (נספח ח' למוצגי אמקור).
ארנסון, לעומת זאת, טענה כי על אף שכמעט כל העבודות הושלמו (ואלה שלא הושלמו הינן באשמת אמקור), העמידה אמקור את חשבונה של ארנסון ביתרה שלילית, ללא כל בסיס, והקיזוז, לגירסת ארנסון, נעשה בחוסר תום לב.
לגישת ארנסון, ההפחתות נעשו על דעת אמקור ובניגוד להסכם, אשר הינו הסכם פאושלי, ואף בניגוד לדין, שכן ארנסון היתה מוכנה וערוכה לבצע את העבודות כנגד תשלום תמורה בגינן. כמו כן, טענה ארנסון, כי אמקור כלל לא נתנה הנחיות מפורשות להמשך ביצוע העבודה, וזאת עד לסוף חודש פברואר 2006.
ד. נקודת השבר ביחסי הצדדים, כך נדמה, ארעה עם הגשת החשבון הסופי על ידי ארנסון לאישורה של אמקור, לפיו יתרת התשלום המגיעה לארנסון, נכון ליום 14.3.06 (נספח י"ב למוצגי אמקור), עמדה על סך 16,037,237 ש"ח.
אמקור הגישה את החשבון הסופי שלה ביום 18.6.06 (נספח י"ג למוצגי אמקור) לפיו ארנסון עמדה ביתרת חובה כלפי אמקור בסך 8,229,359 ש"ח.
משלב זה, החל להחריף הסכסוך בין הצדדים. במספר רב של תכתובות שנערכו לאחר מכן, הכחיש כל צד את אופן החישוב של הצד השני, כאשר אמקור טוענת לתשלום ביתר, בעוד שארנסון טוענת כי אמקור לא לקחה בחשבון תוספות חריגות שביצעה ארנסון בפרוייקט, ומכל מקום נטען שאמקור לא היתה רשאית להפחית על דעת עצמה את סכום הפאושל (נספחים ג'-י"ד למוצגי ארנסון ונספחים י"ד-י"ח למוצגי אמקור).
אמקור העלתה לראשונה את כוונתה לממש את הערבויות הבנקאיות, בגין החוב הנטען לשיטתה, ביום 20.7.06 (נספח ט"ז למוצגי אמקור).
בד בבד, נעשו בין הצדדים מספר נסיונות להגיע לפשרה, לרבות פניה להליך גישור אשר בא אל קיצו מבלי שנמצא פתרון למחלוקת בין הצדדים, בפברואר 2007, או אז חידשה אמקור את פעילותה למימוש הערבויות הבנקאיות (נספחים י"ט-כ"ב למוצגי אמקור).
ה. ביום 13.2.07 הגישה ארנסון את תביעתה לבית משפט זה, כנגד אמקור (ת.א. 230/07) בה תובעת ארנסון את יתרת הסכום המגיע לה, לטענתה, בגין ביצוע העבודות בסך של 24,821,145 ש"ח.
אמקור הגישה לבנק ביום 11.3.07, דרישה למימוש שתי הערבויות הבנקאיות.