בש"א
בית המשפט המחוזי חיפה
|
4439-06
20/03/2006
|
בפני השופט:
ב. גילאור - נשיאה
|
| - נגד - |
התובע:
1. POLSKA ZEGLUGA MORSKA
2. ZEGLUGA POLSKA SPOLKA AKCJNA
3. PLSKO BRYTYJSKIE PRZEDSIEWZIECIE
עו"ד א. קיסרי ו-נ.קורי ממשרד עו"ד ש. פרידמן ושות'
|
הנתבע:
1. מנחם פריהר
2. מחסני ערובה ארצי ישראליים בע"מ
3. מחסני ערובה אלבני (1982) בע"מ
4. טרנס כלל בע"מ
5. RED ROCK COMMODITIES
עו"ד ב. ברץ ממשרד
עו"ד ברץ אורן ושות'
עו"ד א. קורדובה ושות'
עו"ד ת. קרת ממשרד
עו"ד נשיץ ברנדס ושות'
עו"ד ש. זינגר ושות'
עו"ד א. שביט
|
| החלטה |
זוהי בקשה לביטול פסק הדין מיום 15/3/06, בת.א. 11263/97, לפיו נדחתה התביעה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן התקנות), משום שלא הופקדה ערובה בסך 500,000$ כפי שנקבע בהחלטה מיום 17/1/06.
לטענת המבקשות, פסק הדין ניתן בהיעדר סמכות מבלי שמי מהנתבעים הגיש לביהמ"ש בקשה לתיתו ובהעדר טיעון כלשהו מצידן של המבקשות.
נטען כי הוראת הדין החלה על ההחלטה למתן הערובה היא סעיף 353א' לחוק החברות תשנ"ט - 1999 (להלן: "החוק") בו נקבע הסדר מיוחד למתן ערובה, שהחליף את סעיף 232 לפקודת החברות (נוסח חדש) תשמ"ג - 1983, ונכנס לתוקף במהלך הדיון בבקשה למתן ערובה.
ההסדר בסעיף 353א' לחוק אינו מסמיך את ביהמ"ש לדחות תובענה עקב אי הפקדה אלא, רק כך נטען, מאפשר עיכוב ההליכים בתביעה עד שתינתן הערובה.
החלטתי לדחות את הבקשה מבלי להידרש לתגובת המשיבים (הנתבעים).
בהחלטתי לחייב את המבקשות בהפקדת ערובה בסך 500,000$ לתביעתן שהועמדה (לצרכי אגרה) על סך 6,700,000$, נקצב המועד להפקדתה עד ליום 1/3/06. כאשר קצבתי את המועד עמדה לנגד עיני הוראת סעיף 353א' בה ניתן לביהמ"ש שיקול דעת אם לעכב הליכים עד להפקדה או לקצוב את המועד להפקדתה.
עוד אומר כי משנקבע המועד להפקדה, והערובה לא הופקדה במועד שנקבע, יחול הכלל הקבוע בתקנה 519 לתקנות לפיו מסורה לביהמ"ש הסמכות לדחות את התובענה ואין הוא נזקק ליוזמה כלשהי של הצדדים או לתגובתם.
סעיף 353א' לחוק רלוונטי רק לפרק הזמן שחל מהגשת הבקשה להורות על הפקדת ערובה, ועד למתן החלטה בבקשה. הוחלט לקבל הבקשה - ייקצב מועד ועד אליו יעוכבו ההליכים. בחלוף אותו מועד, והערובה לא הופקדה, רשאי בית המשפט לדחות התביעה. פרשנות זו עולה מלשון החוק, ומתיישבת עם מדיניות משפטית ראויה. וכי מה לי בחיוב תובע בהפקדת ערובה מבלי שניתן יהיה להפעיל סנקציה הולמת לצד הפרת אותו חיוב, ולעיתים עיכוב הליכים בתביעה משרת דווקא אינטרסים של התובע, כך גם אין טעם בחיוב בערובה ללא קציבת מועד להפקדה.
לטענת המבקשות מאז מתן ההחלטה מתנהל משא ומתן לפשרה בינן לבין המשיבים, ועל כן הסכימו הצדדים, בינם לבין עצמם, על הארכת המועד הקצוב למבקשות להגשת בקשת ערעור על החלטת ההפקדה. גם אם כפועל יוצא הסכימו הצדדים או מי מהם על עיכוב ההפקדה, הרי הסכמה זו לא מצאה את ביטוייה בבקשה מתאימה שהיה על המבקשות להגיש לבית המשפט. בהיעדרה, כאמור, נדחתה התביעה.
אוסיף שהמבקשות הטוענות לקיפוח זכויותיהן הדיוניות לטעון לעניין הדחייה, אף שלדעתי לא הצביעו על מקור חוקי לכך, אינן מקפידות על פרוצדורה נאותה, ולבקשה שבפני אפילו לא צורפה הסכמת המשיבים לביטול פסק הדין.
בעניינינו - בהחלטתי מיום 17/1/06 חויבו המבקשות בהפקדת ערובה ונקצב המועד להפקדתה עד ליום 1/3/06,
דהיינו ניתנו להן כ-40 ימים להפקדה.
משחלפו 16 ימים מתום המועד שנקבע,
והערובה לא הופקדה, ומשלא הוגשה מטעם המבקשות בקשה לעיכוב ביצוע, או כל בקשה או הודעה אחרת שיש בה כדי להסביר את אי ביצוע ההחלטה, נדחתה התביעה.
יודגש שהתביעה הוגשה בשנת 1997 וההליכים בה התמשכו. בהחלטתי מ-8/6/98 נדחה הדיון בתביעה ללא תאריך, בהמתנה למתן פסק-דין בערעור שהוגש ע"י המבקשות בגין חיובן בתיק אז' 883/92 (מחוזי חיפה). החלטה זו נבחנה על ידי מחדש ביום10/12/02, גם אז לא ניתן פסק-הדין בביהמ"ש העליון. הדיון בתביעה התחדש רק בפברואר 2004, אז נתבררו הסדרים נוספים שנעשו בין המבקשות לנתבעים אחרים, לרבות הדיון במתן הערובה והנימוקים שפורטו שם.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום כ' באדר, תשס"ו (20 במרץ 2006) בהעדר (נשלחה במנ"ת).