מונחת בפניי בקשה לפי סעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א1981 (להלן:
,,החוק").
המבקשת, חברה העוסקת במחזור מתכות יקרות הגישה, ביום 16/07/07, בקשה לפי סעיף 10 לחוק, על בסיס שבעהעשר שיקים, להם סירב הבנק, שמועד פירעונם בין יום 16/05/07 ליום 02/07/07 ושבגינם שלח לה הבנק התראה עלפי החוק. עד לדיון בבקשה עותרת המבקשת ליתן צו המונע את תחילת ההגבלה בחשבונה המתנהל אצל הבנק המשיב (להלן:
,,הבנק").
הנימוק לבקשה, כפי שבא לידי ביטוי בתצהירו של מר איז'ו ארן, המשמש כמנהל התפעול של המבקשת, הנו כי למבקשת התחייבויות לספקים ולבנקים שונים וכי עלול להיגרם לה נזק עד כדי התמוטטות עסקיה היה ולא יינתן הצו המבוקש. כן נטען, כי טובים סיכוייה של המבקשת לזכות בבקשה לביטול הודעת ההגבלה, והוא מפנה לנימוקים שהעלה בתצהיר שהגיש ואשר תומך בבקשה לביטול הודעת ההגבלה.
המצהיר נחקר חקירה קצרה, ומעדותו עולה כי האמור בסעיף 4א' לתצהירו אינו מדויק, שכן חרף האמור באותו סעיף בדבר חובות לבנקים שונים, טען בעדותו כי למבקשת אין חוב כלשהו לבנק כלשהו. החובה המוטלת על הפונה לביתהמשפט למתן צו מניעה זמני לבוא בידיים נקיות, והמצהיר מטעם המבקשת הפר חובה זו.
יתרעלכן, לגופו של עניין, המבקשת סומכת בקשתה לביטול הבאת שבעהעשר השיקים שסורבו במניין השיקים להגבלה על כך שהבנק התחייב להקצות לה מסגרת אשראי בסך של 200,000 ש"ח, ואפילו - לעתים - כובדו שיקים עד ליתרת חובה בסך 268,000 ש"ח, בעוד שבפועל, סורבו השיקים שעה שיתרת החשבון בבנק לא עלתה על סכום זה. המבקשת נסמכת על חוזה שנחתם בינה לבין הבנק ביום 27/03/05 (נספח לתצהירו של מר ארן), שם נאמר כי מסגרת האשראי המאושרת, בסך 100,000 ש"ח, תוגדל לסך של 200,000 ש"ח. יחד עם זאת נאמר באותו חוזה, כי הבנק לא יהא חייב לכבד משיכות העולות על סכום האשראי האמור.
ואולם, בחקירתו הנגדית של מר ארן התברר - וזאת נמנע מלהעלות בתצהיר התומך בבקשתו - כי מסגרת האשראי הוקטנה מאז כריתת החוזה האמור. ביום 27/03/07 נחתם חוזה הקצאת אשראי, לפיו העמדה מסגרת האשראי בחשבון על סכום של 70,000 ש"ח, וזאת - עד ליום 15/04/07 (מוצג ,,מש/1"). ביום 15/04/07 נחתם חוזה נוסף להקצאת מסגרת אשראי, בסך 170,000 ש"ח, וזאת - עד ליום 30/04/07 (מוצג ,,מש/2"). מר ארן הודה בחקירתו הנגדית כי לא הוא זה אשר חתם על שני החוזים האמורים, אלא ילדיו, ולפיכך תמוה כיצד זה מעיד הוא בתצהירו כי המבקשת אולצה לחתום על מסגרת אשראי בסך 170,000 ש"ח. טענת אילוץ - בכלל, וכלפי בנק - בפרט, הנה טענה קשה, שיש לתמוך אותה, גם במסגרת בקשה לסעד זמני, בראיות כבדותמשקל. לא זו בלבד שהמצהיר מטעם המבקשת לא יכול להעיד על עובדות בדבר חתימת שני הסכמים שלא נטל בהם חלק, אלא שהמבקשת נמנעה מלהגיש תצהיר של אלה אשר חתמו על חוזי הקצאת האשראי, מוצגים ,,מש/1" ו,,מש/2". למותר לחזור על ההלכה בדבר הימנעות מהבאת עד חיוני עלמנת שיאמת טענות המבקשת בבקשתה לסעד זמני.
לא זאת כי אם אף זו: כפי שהסכימו פרקליטי הצדדים, הבקשה המונחת בפניי היא בקשה שנייה מאז חודש מאי השנה, לאחר שבקשה אחת, שהגישה המבקשת לפי סעיף 10 לחוק, תלויה ועומדת בביתמשפט זה, והנימוקים שהעלתה המבקשת בבקשתה הקודמת הם אלו עליה נסמכת בקשה זו. דהיינו, ברור למבקשת מזה זמן רב כי עמדת הבנק הנה שמסגרת האשראי הוגבלה וצומצמה, וחרף זאת, המשיכה המבקשת למשוך שיקים מבלי שתעמוד לזכותה יתרת זכות הולמת למסגרת האשראי בחשבונה בבנק.
בנסיבות אלה, אין לומר, אם כן, כי המבקשת עמדה, ולו לכאורה, בהוכחת התנאי הקבוע בסעיף 10(א)(3) לחוק, ולא הראתה כי היה לה יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע את השיק או שהבנק חייב היה לפרעו מכח הסכם אתו.
לפיכך, אני סבורה כי סיכוייה של המבקשת לזכות במתן הצו הנם קלושים, אם לא פחות מכך. מאזן הנוחות, במקרה זה, נוטה לחובת המבקשת, אשר בחינת התנהגותה עד כה מביאה למסקנה שהיא מושכת שיקים מבלי שיש לה יסוד להניח שייפרעו, ואם יינתן הצו, יש להניח שתמשיך לעשות כן. איני רואה, עלכן, מקום להיעתר לבקשה.
הבקשה נדחית אפוא. המבקשת תשלם לבנק הוצאות ושכרטרחת עורךדין בסך 1,500 ש"ח, בצירוף מסערךמוסף, כחוק.
ניתנה בלשכתי היום, ד' באב, תשס"ז (19 ביולי, 2007).
המזכירות תשגר העתק ההחלטה לצדדים.
|
שושנה אלמגור, שופטת
סגניתנשיא
|