בקשה לעיון חוזר בהחלטתי- ב"ש 93189/05 מיום 31.10.05- לפיה נעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.
כנגד המבקש הוגש כתב אישום, המייחס לו, יחד עם אחרים, עבירות של נשיאת נשק, ירי במקום מגורים, הדחה בחקירה, סיוע לסחיטה בכוח ועבירה של סחיטה בכוח (פרטי אישום רביעי ותשיעי).
ביום 21.12.05 דחה בית המשפט העליון (בש"פ 11314/05) ערר על מעצרו.
כיום, לאחר חלוף זמן, סבור סניגורו המלומד של המבקש, עו"ד אלי כהן, כי משנשמעו עדים רבים, וביניהם עד המדינה, והובהר כי חל כרסום ממשי בראיות התביעה, הרי נשמטה התשתית הראייתית כנגד המבקש, באופן המצדיק בחינת שחרורו של המבקש לחלופת מעצר. בנוסף, הלין הסניגור המלומד על התקופה ארוכה בה שוהה המבקש במעצר.
מנגד, טען התובע המלומד, עו"ד בני שגיא, כי לא חל כל שינוי בראיות התביעה, ובודאי לא שינוי אשר יש בכוחו להצדיק שחרור המבקש לחלופת מעצר. התובע המלומד הוסיף וציין, כי קצב התנהלות המשפט הינו יעיל, וכי בימים הקרובים עתידה להסתיים פרשת התביעה. בנוסף, קבועים 12 מועדי ישיבות הוכחות נוספים, עוד לפני הפגרה.
באלה הדברים, באתי לבחון עיקרי טענות ב"כ הצדדים המלומדים:
פרט האישום הרביעי בכתב האישום עניינו ירי לעבר בית קפה "קפה עוד" בחדרה. ירי זה בוצע על רקע סירובו של אדם בשם אלי אזולאי לשלם ה"תמורה" בגין הצתת בית קפה מתחרה ע"י נאשמים 1, 3 ו-6. ובנוסף, על מנת להניע את אלי אזולאי לחזור בו מתלונתו לגבי נאשם 3- תלונה אשר הובילה למעצרו של זה- ולהניעו לשלם ה"תמורה" בגין ההצתה, כפי שהבטיח קודם לכן. ע"פ עובדות כתב האישום, לאחר שנאשם 1 הורה לנאשם 4 ולמבקש לירות לעבר "קפה עוד", הורה המבקש לאדם בשם אורן להצטרף לנאשם 4, על מנת ששניהם יבצעו את הירי. בהמשך, סיפק המבקש לאורן ולנאשם 4 קסדות למטרה זו.
לגישת הסניגור המלומד, לאחר שהעיד עד המדינה באסל בבית המשפט, הרי אין ודאות מי ביצע את הירי, שכן באסל לא נכח במועד בו יצאו היורים לביצוע הירי, ולא נכח אף בשובם מהירי. לפיכך, לגישת הסניגור המלומד, אין ודאות כי נאשם 4 ואורן הם היורים, ובהתאם, משאין ודאות כי אורן הוא אחד היורים, הרי שהמבקש אינו קשור לירי זה. הסניגור המלומד הוסיף וטען, כי משבאסל נפגש עם המבקש מספר ימים עובר ליום בו הוקלטה שיחה בינהם- במהלכה נשמע המבקש קושר עצמו, לכאורה, למיוחס לו עלי כתב האישום- בלא אישור מפעילו, הרי שמהימנותו של באסל נפגעה, ובהתאם מופחת משקל ההקלטה של השיחה בין באסל למבקש.
עם זאת, עיון בפרוטוקול הדיון מיום 11.4.06, מלמדנו כי באסל ציין מפורשות בעדותו כי מי שנסע לחדרה לבצע את היריות היו אורן צפר ונאשם 4 (עמ' 669 לפרוטוקול הדיון מיום 11.4.06 שו' 11). בנוסף, כאשר באסל נחקר בחקירתו הנגדית בבית המשפט, ציין בפניו הסניגור המלומד, עו"ד כהן: "... אבל חנוך לא קשור לכל הסיפור של, לפי הדברים שלך לסיפור של הסחיטה של אותו בעל בית קפה", ובאסל השיב: "
הוא אמר לאורן צפר, ללכת עם וויסאם אגבריה. וג'מאל אמר לוויסאם אגבריה ללכת למקום". ובהמשך: "
מה שאני יודע שהוא אמר לאורן צפר, ללכת עם וויסאם. היה ביניהם קשרים, והיו מחוברים ביחד, הוא אמר לאורן צפר ללכת עם וויסאם" (עמ' 708 שו' 21-23; עמ' 709 שו' 8-9). ועוד: "...
אני זוכר שחנוך וויסאם התווכחו. ואמר לו: אחרי שעשינו ככה וככה,
ירינו, זרקנו את האופנוע במקום מסוים. אמר לו: איפה?
יש לי טביעות אצבע על הקסדה. אז וויסאם הסביר לו איפה. אני מוכן גם ללכת להביא אותם" (עמ' 711 שו' 18-20). בהמשך הפנה הסניגור המלומד את באסל לאימרתו במשטרה בעניין זה, ובאסל השיב: "
כן. ואני אומר את זה עד עכשיו" (עמ' 711 שו' 21-26). ובהמשך: "הם דיברו:
ירינו וזרקנו את האופנוע. אני זוכר שהרקע לשיחה הזאת היתה על הירי ועל זריקת האופנוע. ואז הם דיברו על הקסדה" (עמ' 713 שו' 18-20).
בנוסף, שאל הסניגור המלומד את באסל, האם המבקש היה אמור לקבל משהו בתמורה, השיב באסל כי: "שאלתי אותו בהקלטה, שאלתי אותו, רציתי גם לחזק את מה שאמרתי, את מה שראיתי ושמעתי. שאלתי:
אם קיבלת כסף, אז אומר לי מחדרה לא" (עמ' 708 שו' 25-27).
הנה נא, דבריו של עד המדינה באסל בבית המשפט, מתיישבים ומשתלבים עם הדברים שמסר במשטרה.
יתר על כן, עד המדינה בבית המשפט ציין מפורשות כי הוא עומד על עדותו במשטרה. בנוסף, ניתן לומר, כי על אף שבאסל לא היה נוכח בזמן שהיורים יצאו לירי וחזרו ממנו, באסל היה נוכח עת הורה המבקש לאורן להצטרף לנאשם 4 לביצוע הירי- כנטען בכתב האישום. לא זאת אף זאת, באסל היה נוכח בזמן שנאשם 4 סיפר למבקש אודות הירי שביצע יחד עם אורן. בנוסף, המבקש בדבריו, קושר עצמו לאירוע הירי באוזניו של באסל במהלך השיחה שהוקלטה ביניהם (ראה עוד לעניין זה: החלטתי מיום 31.10.05 עמ' 3 שו' 21-24 עד עמ' 5 שו' 17; החלטת בית המשפט העליון מיום 21.12.05 פיסקה 5). למותר להעיר, מהימנותו של באסל, אינה נבחנת בשלב זה של הדיון.
במצב דברים זה, נראה כי לא ניתן לקבוע, שחל כרסום ראייתי לעניין פרט אישום רביעי.
פרט האישום התשיעי עניינו סחיטה בכוח של קבלן בניה בשם ישעיהו חכשורי (להלן: "חכשורי"). ע"פ עובדות כתב האישום, חלקו של המבקש בפרט אישום זה, עניינו בסיועו של המבקש לנאשם 16 לסחוט בכוח את הקבלן חכשורי. כך, על פי המתואר עלי כתב האישום, יצר נאשם 16 קשר עם המבקש, ביודעו כי קיימת היכרות בין המבקש וחכשורי, ושוחח עימו על החוב הנטען של חכשורי. נאשם 16 ביקש מהמבקש להפחיד את חכשורי, באם זה יצור עימו קשר. בהמשך, לאחר שבוצע ירי לעבר רכבו של חכשורי, ולאחר שנודע למבקש כי נאשם 16 פועל באלימות לגביית החוב מחכשורי, פנה המבקש לנאשם 16, וסיכם עימו כי הוא ידאג שחכשורי ישלם לו סך של מאה אלף ש"ח, בתמורה לכך שנאשם 16 יפסיק לסוחטו. בנוסף, סוכם בין השניים, כי נאשם 16 ישלם למבקש סכום כספי, תמורת סיועו לסחיטת חכשורי. בהתאם לסיכום זה, פנה המבקש, בעצמו או באמצעות מי מטעמו, לחכשורי, והודיעו כי באפשרותו לדאוג להפסקת הסחיטה באיומים ע"י נאשם 16, תמורת סך של מאה אלף ש"ח. בהמשך נענה חכשורי להצעת המבקש, ושילם לו סך של מאה אלף ש"ח, על מנת שזה יעבירם לנאשם 16. המבקש מסר סכום כסף זה לנאשם 16 באמצעות אחיו, ונאשם 16 מסר לידי המבקש, בהמשך, סכום כספי תמורת סיועו לסחיטה.
הסניגור המלומד טען, כי התשתית הראייתית לעניין פרט אישום תשיעי קועקעה. לדידו של הסניגור המלומד, חלקו של המבקש בפרט אישום זה, מסתכם, לכל היותר, כ"מתווך" להעברת הכסף, וכמי שביקש להפסיק את מעשה הסחיטה בדרכים לגיטימיות. הסניגור המלומד הפנה, לעדותו של חכשורי בבית המשפט, בה ציין חכשורי, כי אינו מכיר את המבקש כלל. בנוסף, הפנה הסניגור המלומד, לדברי באסל בעדותו בבית המשפט, כי לא שמע האם נאשם 16 שוחח בשיחת הטלפון האמורה עם המבקש, ולא שמע מה המבקש ענה לו. ועוד, באסל ציין בעדותו בבית המשפט כי לא שמע את המבקש מפחיד או מאיים על חכשורי, ואף לא היה נוכח במפגש כלשהו בין המבקש לחכשורי. כן ציין באסל בעדותו בבית המשפט, כי המבקש לא פנה לנאשם 16, ואמר לו כי הוא ידאג להעביר את הכסף, אלא אדם בשם שלום דומרני עשה כן.
עם זאת, עיון בפרוטוקולי הדיונים מיום 2.4.06 ומיום 11.4.06, מלמדים, כי פרט לאימרות עליהן הצביע הסניגור, באסל ציין גם אחרת. כך למשל, ציין באסל במהלך עדותו בבית המשפט כי: "הגענו לבית של חנוך וזה הייתה שיחה בין חנוך ואיאד,
וחנוך אמר לו תרד מהבנאדם איאד, הבנאדם הוא קשור לבחור בשם שלום זמרני ושלום זמרני הוא חבר של החבר שלכם שקוראים לו אבי ירוחם.
אז תסגור איתו פחות או יותר...
יעני תיקח ממנו את כסף ותסגור אותו וזהו" (עמ' 321 לפרוטוקול הדיון מיום 2.4.06 שו' 14-18). ועוד: "אותו יום בערב, איאד היה צריך לבוא לקבל את הכסף מחנוך. שלום אמר לו שאני יעביר את הכסף לחנוך ואני זוכר שהיה מדובר על צ'ק במאה אלף שקל. באותו יום בערב היינו אמורים לצאת אני, איאד ועיסאם למקום. לבית של חנוך אני מתכוון. יצאנו, כשהגענו שמה ראינו טרגדיה...איאד התבייש לדבר עם חנוך על הקטע של הכסף וחזר עוד הפעם. אני זוכר למחרת כבודו השופט בערב, הייתי אני ואיאד,
התקשר חנוך עצמון לאיאד ואמר לו תבוא אלי לבית חולים תל השומר וקבעו באיזה מחלקה... אז אמר לו שמה אתה תפגוש את אח שלי רזי והוא יתן לך את הכסף. הגענו לבית החולים כבודו אני ואיאד, פגשנו שמה את רזי ורזי נתן צ'ק לאיאד..." (עמ' 324 שו' 1-11). ועוד: "
הוא אמר לעיאט: תסגור עם הבן אדם. תעזוב אותו" (עמ' 700 לפרוטוקול הדיון מיום 11.4.06 שו' 12). וכן: "...
חנוך עצמון שהלך לשם. אמר לו: תעזוב את חגשורי בשקט. שיסגור אותו ויעזוב אותו בשקט..." (עמ' 700 שו' 21-22). "
עיאט אמר לחנוך: אם חגשורי מתקשר אליך, תפחיד אותו... עיאט אמר לנו: אם חגשורי, מזכיר לכם את חנוך. תגידו לו: חנוך, לא מעניין אותנו" (עמ' 701 שו' 11-13). "היה פגישה צריכה להתקיים עם חנוך ודוברני. היה פגישה עם שלום, שנדחתה ביום. אני זוכר שהם נפגשו. הייתי נוכח. שלום, חנוך ועיאט.
סיכמו שהתשלום יקבלו בערב בבית של חנוך" (עמ' 703 שו' 10-12).
הנה נא, התשתית הראייתית לפרט אישום זה לא נשתנתה אף היא, ובודאי שלא קועקעה. עדותו של באסל בבית המשפט, מתיישבת ומשתלבת עם דבריו במשטרה. יתר על כן, המבקש אישר בדבריו בפני באסל- במסגרת שיחה שהוקלטה בין השניים- כי העביר את הכסף מחכשורי, וכי קיבל תמורה בגין סיועו באירוע.
חשוב להדגיש, הסניגור המלומד לא ביקש להגיש במהלך המשפט גופו הודעות עד המדינה במשטרה, על מנת להוכיח סתירות או פירכות בדבריו בבית המשפט.
בד בבד, אמרותיו המפלילות של המבקש, הוגשו לבית המשפט במסגרת התיק העיקרי (ת/47).