בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית-משפט מחוזי תל-אביב - ב"ש 91525/05 מיום 19.6.05 - לפיה הורה בית-המשפט על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים.
ע"פ עובדות כתב האישום המבקש, יחד עם אחרים, היה חבר בארגון פשיעה, אשר פעל בתבנית מאורגנת, היררכית ושיטתית, במשך כארבע שנים. במסגרת פעילותו של הארגון בוצעו עבירות פליליות במהלכן הוצאו חשבוניות כוזבות, נוכו שיקים, ובוצעו פעולות ששימשו, הלכה למעשה, על מנת לטשטש, להסתיר ולהסוות מקור הכספים שהתקבלו בתמורה לחשבוניות הכוזבות. בנוסף, נעברו פעולות ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון, וזאת בניגוד לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס- 2000. בד בבד, בוצעו, לצרכי ארגון הפשיעה, פעולות אלימות ומעשי סחיטה כנגד בעלי חוב שונים.
ע"פ הנטען ע"י המדינה, המבקש שימש במסגרת הארגון זה כמנהל, מארגן ומכוון פעילות. בהתאם, מייחס כתב אישום למבקש, ביצוען של עבירות כפי שיפורטו כדלהלן:
פרט האישום הראשון מייחס למבקש פעילות בארגון פשיעה. כנטען בכתב האישום, המבקש רשום כבעלים של נאשמות 12 ו-13. המבקש נהג לתאם את עסקאות מכירת החשבוניות הכוזבות ללקוחות, תוך מתן חשבוניות כוזבות של נאשמות 12 ו-13, ותוך יצירת קשר בין הלקוחות לבין גורמים אחרים שסיפקו את החשבוניות. פרטי האישום השני עד החמישי מייחסים למבקש שורת עבירות כלכליות, במסגרת פעילות הארגון, ולשם קידום מטרותיו. בין היתר, ניתן למנות עבירות של הכנה וקיום של פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, עזרה לאחר להכין ולקיים פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, ניכוי תשומות מס מבלי שיש לגביהן מסמך כאמור בחוק, איסור הלבנת הון פעילות במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס שהוא חייב בו ועוד. בנוסף, מייחס פרט אישום הארבעה עשר למבקש, יחד עם אחרים, סחיטה באיומים של אדם בשם תומר טישלר, וזאת בגין חוב שחב אדם בשם אבי מורן לנאשם 4.
פרקליטו המלומד של המבקש, עו"ד ירון ברזילי, הגיש בקשה מסודרת ומנומקת בעתירתו לשחרר שולחו מבית המעצר בו הוא שוהה ימים ארוכים, כשלושה עשר חודשים, וההליכים הצפויים הינם ארוכים וממושכים.
הפרקליט בלמדנותו הוסיף וטען טענות בע"פ בבקשו לבסס גישתו, לפיה עדויות עדי המדינה בפני מותב בית משפט השומע את המשפט לגופו - כורסמו עד שניתן לומר, כי התשתית הראייתית אינה עוד, כמו זו, שהייתה נתונה לפני בית המשפט המחוזי, כשהחליט על מעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.
בית המשפט העליון, בעקבות בית המשפט המחוזי, נדרש לשאלת הראיות לכאורה בעניינו של המבקש. בית-המשפט העליון דק בפרוטרוט בראיות והגיע לכלל מסקנה, שקיימות ראיות לכאורה.
כב' השופטת נאור - בש"פ 6206/05 ובש"פ 6239/05 - קבעה בעניינו של המבקש כי: "באשר לעבירות הכלכליות שוכנעתי כי ישנן ראיות לכאורה לכך שנאשם 2 היה אחראי על הכנסות הארגון במישור ההוצאה, ההפצה והמכירה של חשבוניות המס הפיקטיביות...".
באשר לעבירת האלימות, קבע בית המשפט העליון, מפי כב' השופטת נאור, שישנן ראיות לכך שהעבירות הכלכליות לוו בעבירות של איומים (ראה סעיף 32,33 להחלטה. ראה עוד למשל, דברי עבד בבית המשפט כי העורר הטיל "קנס" על אדם בשם דני משאלי, שהיה מנהלה ובעל המניות של חברת י.ד. חקלאות, על כך ש"עשה טעות", כלומר, "התעסק" עימו ולקח ממנו חשבוניות, ע"מ 1160 לפרוטוקול הדיון מיום 13.3.06, ש' 9-19).
בעניין העבירה המיוחסת למבקש בסעיף 14 לכתב האישום, קבע בית המשפט העליון, כי המבקש נכח באותה פגישה אשר כללה איום על עד המדינה, טישלר, כדי שזה יחזיר את חובו לארגון הפשיעה.
בית המשפט העליון קבע כי נוכחותו של המבקש הייתה פסיבית. ברם, אין בכך כדי להואיל למבקש שכן: "צירופו של נאשם 2 לפגישה איננו תמים ואיננו מקרי, טישלר הוכה לבסוף בגין חוב זה..." (ראה סעיפים 33,34 להחלטה).
עדותו של טישלר בבית המשפט מצביעה, כי נוכחותו של המבקש באותה פגישה מרה ששימשה בסיס לפרט אישום 14- הייתה "נינוחה".
טישלר אישר בבית המשפט, כי לא הכיר את המבקש טרם אותה פגישה. טישלר אישר הצעת פרקליטו של המבקש, כי המבקש לא איים עליו, לא כעס עליו ולא צעק עליו. אדרבא: "הוא ממש איתי ביחד..." (עמ' 566 ש' 25). דברים דומים עלו בעדותו של אבי מורן בבית המשפט (ע"מ 1327 ש' 1-26).
מצע עובדתי זה הוביל את הפרקליט המלומד לטעון, כי לא ניתן לייחס למבקש העבירה המיוחסת לו בסעיף 14, עבירה שהיא יסוד ועיקר בהחלטת בית המשפט העליון, להורות על מעצרו (ראה סעיף 42 להחלטת בית המשפט העליון).
צרתו של המבקש, כי בית המשפט העליון שיווה לנגד עיניו עובדות אלה - ולא עובדות אחרות - משקבע כי הנוכחות הפסיבית של המבקש איננה תמימה ואיננה מקרית. מדובר בנוכחות המעידה, לכאורה, על שותפותו בביצוע העבירה המיוחסת לו בסעיף 14.
זאת ועוד, בית המשפט העליון שוכנע במעמדו של המבקש בארגון הפשיעה (ראה ציטוט לעיל מסעיף 32 להחלטת בית המשפט העליון).
המבקש, על פי הנטען, היה אחראי על הוצאות חשבוניות כוזבות. דברים אלה קיבלו ביטוי אף במשפט גופו. כך למשל, בע"מ 450-452 לעדותו של טישלר, סיפר הנ"ל על השתלשלות הפגישה בצ'יינג'. העד ציין כי המבקש נכח בפגישה זו. במהלך פגישה זו הושמעו איומים לעניין תשלום החוב. לדברי העד, בהמשך הפגישה הכיר נאשם 1 לעבד את המבקש, וציין בפניו כי הוא יכול להכיר את המבקש ללקוחות שהוא יספק, בפרט בתחום הבניה, ושירכשו חשבוניות כוזבות. העד סיפר, כי המבקש הוצג לו כבעליה של נאשמת 12, ובמעמד הפגישה הוצגה לו ניירת שמוכיחה פרטים אלה. בהמשך, נאשם 1 תיאר לעד את ה"טכניקה" של רכישת החשבוניות הכוזבות, ובמקביל כיצד "יקוזז" החוב בתמורה לרכישת החשבוניות- כאשר המבקש מהווה חוליה חשובה בהליך זה.
חרף זאת, הסנגור המלומד ביקש להוכיח בטיעוניו, כי התשתית הראייתית אם לא קועקעה, שונתה במהלך המשפט. הסניגור המלומד הצביע על חקירתו הנגדית המקיפה של עד המדינה, עבד, בו תיאר זה, למעשה, שחלקו של המבקש אינו כנטען על ידי המדינה, אלא, מדובר במי שעסק, אמנם, במכירה והפצת חשבוניות פיקטיביות, אך לא כחבר בארגון הפשיעה.
עבד נחקר ארוכות על ידי הפרקליט המלומד. עבד אישר לסניגור המלומד דברים שמסר בחקירתו במשטרה. עם זאת, עבד הקפיד להדגיש כי המבקש היה "שותף" של מרואן, נאשם 1 בכתב האישום (ראה למשל עמ' 1068 ש' 30). כך גם מספר שורות קודם לכן (שורות 16-22). בעמ' 938 תיאר עבד, בעקבות שאלותיו של הסניגור את הליך ההתחשבנות בינו לבין מרואן ופעילותו של המבקש. המבקש היה זה שהורה לעד מה לרשום: "הכל נרשם לפי מה שחנניה רצה... את העמלה הייתי מקבל אחרי כמה ימים ממרואן..." (ראה שם ש' 15-23, ראה עוד ע"מ 913 ש' 11-12: "מול חנניה אני, חנניה לא הייתי מחשבן איתו. אני היו שולחים אותי לחנניה, מכתיב מה שהוא מכתיב, אני מכתיב לו, כותב לו") (ראה עוד לעניין זה מ.ט. 208/04 שם נשמע העורר מכתיב לעבד פרטי חשבוניות כוזבות; מ.ט. 213/04 שם נשמע נאשם 1 שואל את עבד האם הכין את מה שביקש. בהמשך, נשמע עבד כשהוא אומר לנאשם 1 שהוא ייסע לעורר להביא לו את ה"דברים". נאשם 1 שאל את עבד "מתי?". עבד השיב: "עכשיו אני בדרך אליו", ונאשם 1 ענה לו: "טוב בסדר". עוד בהמשך ביקש נאשם 1 מעבד כי יאמר לו "כמה" על הפעם הקודמת והפעם הזו, כיוון ומהלחץ הם טרם קיבלו את החשבון שלהם ושל עבד, והקופה נשארה אצל העורר. במ.ט 214/04 אומר עבד לעורר כי בטרם הגיע אליו התקשר אליו נאשם 1. עבד סיפר לעורר כי הוא אמר לנאשם 1 שהוא הולך לעורר, וזה ביקש ממנו שיערוך עימו חשבון גם על הפעם הקודמת (ע"מ 2 לתמליל). בהמשך, נשמע העורר כשהוא מכתיב לעבד חשבוניות כוזבות עבור נאשמת 13 (ע"מ 3-6 לתמליל).